רן יגיל
סופר ועורך, יליד תל אביב, 1968. ספריו: מות סנדלרים (תל אביב : "עקד", תשמ"ח 1987). שירים: מחשבה אחת קדימה (רמת גן : ליריק ספרים, 1988), ארז כמעט-יפה : וסיפורים אחרים (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ו 1996), ז'אק (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ח 1998) נובלה ביוגרפית על הזמר הבלגי ז'אק ברל, סוף הקומדיה : תריסר סיפורים (תל-אביב : "ביתן", תשס"א 2001). נקישות ורמזי אור : מדינת ישראל נגד נח שטרן : רומן (תל-אביב : "עמדה/ביתן", תשס"ג 2003) הרביניסט האחרון רומן (בני-ברק : הקיבוץ המאוחד, 2006)
אני ואפסי רומן (ירושלים: עמדה/כרמל, 2008). עריכה: הצעיף האדום /
יעקב שטיינברג ; בחר את הסיפורים והקדים מבוא: רן יגיל (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ח 1997). בואי כלה : סיפורי חתונה (ירושלים : "כרמל", תשס"א 2001) <בשיתוף
ירון אביטוב
טעם החיים : אנתולוגיה של סיפורי אוכל (ירושלים : "כרמל", תשס"ב 2002) בשיתוף ירון אביטוב. הקשב ! : אנתולוגיה של סיפורי צבא (תל-אביב : "כרמל-משרד הביטחון - ההוצאה לאור", תשס"ה 2005) <בשיתוף ירון אביטוב
רן יגיל הוא עורך כתב העת "עמדה" - ביטאון לספרות: שירים, סיפורים, מסות, רשימות
רן יגיל סופר ועורך
"איזו עוצמה שירית."
ניפלא רני, האיש חיי מולי וקולו הגלותי תמיד מצליח להצחיק אותי מרוב אהבתי והערכתי אליו.
שנה טובה..
תמי היקרה, תודה לך על התגובה המשעשעת. שנה טובה וחתימה טובה. רני
בְּמוֹ עֵינַי רָאִיתִי כָּכֶבֶת כֹּכָבִים
אֹכֶלֶת כֹּכָב. הָעַל טֶבַע
מַשֶּׁהֻ חֻץ
לִבָּה אֶת לַהֲבֹתֶיהָ, אֶת נִקְלְפֹתֶיהָ.
תודה לר רני שהארת את שירתו של אבות ישורון, בשיר העומד בתווך בין החיים והמוות, שוקל על כף המאזניים, את חייו הגשמיים, את שפתו המערבבת וטועמת מכל העולמות ורוחו המכילה את "הָעַל טֶבַע" בדרכו אל "אֲדֹן מְנֻחָה" –
"הָיִיתִי בְּמָקֹם וְהָאֹר בָּא אֵלַי" בשיח ושיג המיוחד שלו ההופך את תפילתו וכאב הפרידה מן העולם הזה לחץ להבה, מכמירת לב.
יש בעיה (לפחות אצלי), לקרוא את שורות ההערה שלך עד סופן, הן נחתכות וחבל!
רוחה היקרה, תודה לך על המילים האלה. בקשר לקיטוע של הטקסט שלי, אנא הקטיני את הטקסט או עברי לגוגל כרום ואני מניח שהכול יסתדר. כולי תקווה שהאתר של נילי דגן יתקן את הפגם הזה הקיים המסב לי אי-נחת רבה. להשתמע ותודה על הקריאה היפה. חג שמח – רני.
קראתי בענין. אין ספק שמדובר במשורר ייחודי, הן באמירה השירית והן באופי הכתיבה.
יהודה, תודה לך על הקריאה ועל ההערה. רני