רן יגיל
סופר ועורך, יליד תל אביב, 1968. ספריו: מות סנדלרים (תל אביב : "עקד", תשמ"ח 1987). שירים: מחשבה אחת קדימה (רמת גן : ליריק ספרים, 1988), ארז כמעט-יפה : וסיפורים אחרים (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ו 1996), ז'אק (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ח 1998) נובלה ביוגרפית על הזמר הבלגי ז'אק ברל, סוף הקומדיה : תריסר סיפורים (תל-אביב : "ביתן", תשס"א 2001). נקישות ורמזי אור : מדינת ישראל נגד נח שטרן : רומן (תל-אביב : "עמדה/ביתן", תשס"ג 2003) הרביניסט האחרון רומן (בני-ברק : הקיבוץ המאוחד, 2006)
אני ואפסי רומן (ירושלים: עמדה/כרמל, 2008). עריכה: הצעיף האדום /
יעקב שטיינברג ; בחר את הסיפורים והקדים מבוא: רן יגיל (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ח 1997). בואי כלה : סיפורי חתונה (ירושלים : "כרמל", תשס"א 2001) <בשיתוף
ירון אביטוב
טעם החיים : אנתולוגיה של סיפורי אוכל (ירושלים : "כרמל", תשס"ב 2002) בשיתוף ירון אביטוב. הקשב ! : אנתולוגיה של סיפורי צבא (תל-אביב : "כרמל-משרד הביטחון - ההוצאה לאור", תשס"ה 2005) <בשיתוף ירון אביטוב
רן יגיל הוא עורך כתב העת "עמדה" - ביטאון לספרות: שירים, סיפורים, מסות, רשימות
חג לך שמח רני היקר ומברוק לנפשי
חנה היקרה, תודה לך. אמסור לנפשי.
ראיון מרתק. המראיינת לא התביישה לשאול שאלות קשות. והמשורר- סופר ענה על כולן בכנות מכאיבה.
עכשיו צריך לקרא את הספר.
חג שמח
גיורא
רני . קראתי את הראיון. מעניין. גם הראיון. גם המשורר יחזקאל, שאני די אוהב אותו. אבל כמובן שכדי להבין על מה הספר, צריך לקרוא אותו.
אני שם לב לתופעה ההולכת ומתגברת של יציאת משוררים משדה השירה אל עבר הפרוזה. למי שעומד מהצד זה נראה פשוט מאוד. כאן מילים וגם שם מילים (אומנם בלי ניקוד. ברוך שפטרנו) אבל ייתכן ומסתתר הרבה יותר מזה.
אני לפעמים מתפעל מקפיצת הראש של המזנקים. לא סיפור קצר, לא נובלה (שבעיני מומחים לדבר טוענים שזאת היצירה העילאית והקשה ביותר) אלא רומן רחב יריעה.
לפעמים טרילוגיה.
מעניין האם התנועה הזאת מעידה על רצון לחשיפה של קהל קוראים רחב יותר או קשור יותר למצבה העגום של השירה בארץ (לא שבסיפורת מלקקים דבש. אם כבר פצעים)
מעניין מתי יעשה הצעד ההפוך. בו סופר יתחיל לכתוב שירה?
מעניין מתי מישהו יכתוב או ינתח את אביב המילים הזאת.