בננות - בלוגים / רן יגיל / קוקניק, צחי מלמד
רן יגיל
  • רן יגיל

    סופר ועורך, יליד תל אביב, 1968. ספריו: מות סנדלרים (תל אביב : "עקד", תשמ"ח 1987) <שירים> מחשבה אחת קדימה (רמת גן : ליריק ספרים, 1988) ארז כמעט-יפה : וסיפורים אחרים (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ו 1996) ז'אק (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ח 1998) <נובלה ביוגרפית על הזמר הבלגי ז'אק ברל> סוף הקומדיה : תריסר סיפורים (תל-אביב : "ביתן", תשס"א 2001) נקישות ורמזי אור : מדינת ישראל נגד נח שטרן : רומן (תל-אביב : "עמדה/ביתן", תשס"ג 2003) <רומן סמי ביוגרפי על חייו של המשורר המקולל נח שטרן>  הרביניסט האחרון רומן (בני-ברק : הקיבוץ המאוחד, 2006) אני ואפסי רומן  (ירושלים: עמדה/כרמל, 2008) עריכה: הצעיף האדום / יעקב שטיינברג ; בחר את הסיפורים והקדים מבוא: רן יגיל (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ח 1997) בואי כלה : סיפורי חתונה (ירושלים : "כרמל", תשס"א 2001) <בשיתוף ירון אביטוב> טעם החיים : אנתולוגיה של סיפורי אוכל (ירושלים : "כרמל", תשס"ב 2002) <בשיתוף ירון אביטוב> הקשב ! : אנתולוגיה של סיפורי צבא (תל-אביב : "כרמל-משרד הביטחון - ההוצאה לאור", תשס"ה 2005) <בשיתוף ירון אביטוב רן יגיל הוא עורך כתב העת "עמדה" - ביטאון לספרות: שירים, סיפורים, מסות, רשימות  

קוקניק, צחי מלמד

קוקניק
 
 
מאת צחי מלמד

 
 
הייתי בנסיבות  'בליינד דייט' עם עלמה ירושלמית, האחרונה הכזיבה, והבריזה.
 
 
עמדתי איפה בתחנה המרכזית מחכה לבת מזלי שתגיע אף היא. משחלפה שעה, ועוד שעה, ולא נראה לה סימן, גמרתי בלִבי שוודאי משכה עצמה מהעניין, ואכן 'הלקוח דחה את השיחה', הופיעה בצג מכשיר הטלפון הנייד שברשותי. 'ששפך חמתו על עצים ואבנים, ולא שפך חמתו על בשר ודם', חשבתי לי, בסך הכול בזבזתי רק מספר שעות, ממון במידה, התייגעות בטלטולי הדרך, וחסכתי מבת ישראל, משיכת הברות ופעפוע שפתיים נוקדני.
 
 
העובדה שאותו יום ו' היה גם יום הבאתם למנוחות של שמונת הרוגי פיגוע טרור בִישיבה, לא נעלמה מעיניי. לולא היו נופלים חלל, אמרתי בלִבי, היו נושאים נשים, מולידים ילדים, ומקימים בתים. 'אין טוב לגוף ממנוחה' חלפה מחשבת נגד בראשי, פניתי לחזור לעירי. על מפתן הרציף, אותתו לי דוסים בחליפות וציציות שהם מאתרים פרטנרים להשלמת מניין. עליתי לאוטובוס, חוסר מזלי המשיך לרעוץ, נתעורר חשד לחפץ חשוד וירדנו מהאוטובוס. הדוסים פקדו אותי כעת בתחנה, לא חסה עינם, והבטיחו בשכר השלמת המניין, כי יזווגו אותי ב"שידוכי מצווה". "אם מצווה היא, הרי שכעוסק במצווה – פטור אני ממצוות תפילה", ניסיתי להתחמק. הדוסים לא נלאו ושלפו מאמתחתם מנת מעורב ירושלמי. עדיין עמדתי במריי, כשהחל דולף הדלף, ומחמת רטיבות באתי איתם במחיצתם להשלים מניין לתפילת המנחה.
 
 
כשיצאתי מבית הכנסת, כבר עזב האוטובוס את התחנה, ולהוותי התברר לי שזהו האוטובוס האחרון. "איך אעשה את השבת ללא עיתוני וספרי", קראתי במר ייאושי. הדוס נושא המעורב חלף במקום ונעצר. "מה הבעיה? בישיבת מרכז הרב תוכל למצוא לא רק מקום אחד ללינת לילה, אפילו שמונה מקומות".
 
 
ואכן, כן היה הדבר. שבַתי בישיבה. לא הצטרפתי לתפילות, וביליתי את הזמן בספרייה. הטבח שהתחולל במקום יום קודם לא השאיר סימנים, אנשי זק"א מחו אותם. אבל כשהתכופפתי פעם אחת מתחת לארון, מצאתי דף לח, נגוע בכתמי דם, ועליו בסטנסיל, מודפס הסיפור הבא. מובא בזה כלשונו:
 
 
פנימי, לא להפצה:
 
 
פעם אחת אמר מרן לתלמידיו אנשי ה'חבורה', שילכו אצל הקדוש ר' דֹב, ויראו הנהגותיו. נכנסו התלמידים אצל ר' דב, ומיד ראו שאיש פשוט מאוד הוא, לראשו דבוקה כיפת 'גרוש' והטלית קטן שלו, לא רואים בו ציציותיו.
 
 
לכן, נמנו תלמידי מרן וגמרו בינם, בוודאי סוד קדוש יש כאן, וביקשו הימנו שיניחם לשהות במחיצתו.
 
 
ר' דב עיווה לשונו בחכו, וענה בהם לאמור: אדם פשוט אנוכי, ואם ברצונכם להיות אצלי, הן ברוכים תהיו.
 
 
ביתו בצריף שבסִמטה. בטיח מודבקת תמונת תצלום דגֶרִית "הרב", ועוד פוסטר צילום אוויר של הר הבית. ובארון  רק קומץ ספרים, והם, ספר "אורות" וספר חת"ת, ומלבדם אין שום ספר כלל.
 
 
תמהו אנ"ש, אבל אמרו: עמוקות מחשבות רבנו, ודאי נפלאו הנהגותיו של האיש, שעושה רצונו של מקום.
 
 
שהו במחיצתו של ר' דב כמה ימים, ואלו היו הנהגותיו: בבוקר היה קם הרבה אחרי קריאת הגבר, הולך אצל בית הכנסת המרכזי "זכרון משה", יושב אצל הספסלים האחוריים, מניח תפילין בזה, טועם עוגייה בזה, וביציאתו לוגם כוס 'לחיים'.
 
 
אמרו אינשי: ודאי ידיו רב לו בלימוד התורה הקדושה, כי הרב לא ישלח על חינם.
 
 
אבל ביציאתו של האיש מבית המדרש, חזר אצל בית האכילה, פיטם כרסו לשובעה, הפטיר ברכת המזון שיש בה בקושי "מעין שלֹשה", ונפטר לביתו.
 
 
אמרו אנשי הקהילה הקדושה: עכשיו יראה לנו כוח מעשיו, שגומל חסדים עם זקנים, אלמנות ויתומים, שמא מכלכל מאן דהוא בכספו.
 
 
אבל אז ראו, כי האיש צורר את ציקלונו, שם בו ספר החת"ת עם התפילין, ו'אורות' במהדורת כיס, הולך לאוטובוס, קונה כרטיס "חופשי יומי" ומתיישב אצל הספסל הראשון. מתמלא האוטובוס כולו, והאיש קם ממקומו, ומוסר אותו לאלמונית צעירה וחשופת גו שעלתה מזה, ובשעת מעשה נלחצים איבריו אצלה, והולך ועומד בין המושבים, וכל אותו זמן מתקרב קרבה יתרה אצל נשים.
 
 
תמהו מאוד תלמידינו, אך המשיכו עקוב.
 
 
והאיש נוסע כל היום בכלי רכב ציבוריים, ודווקא בשכונות ערביות שבירושלים: אבו טור, בית ג'אלה, בית צפפה. יורד מאוטובוס זה, ועולה בזה.
 
 
אמרו זה לזה: אדם מעמיד עצמו בניסיון, ומכניס עצמו למקום הסכנה. שמא טעה בו מרן!
 
 
ונשאר שם רק הבחור החשוב רבי צבי יהודה רבינוביץ' בן הרב חזרת תאומים, שהיה בזמן ההוא תלמיד חכם בישיבה העולמית. ושהה אצלו ז' ימים, וכן היה מנהגו כבראשונה בכל יום: בבוקר תפילה חטופה ואוכל, וכל היום ישוטט באוטובוסים, ויקרב אצל נשים.
 
 
לבסוף שאל אותו הרב צבי יהודה רבינוביץ': רבינו הקדוש, הרצ"י פקד עלינו לשהות במחיצתך, ולגלות סוד גדול וחשוב, אפשר וידוע לך סיבת הדבר.
 
 
ר' דוב עיווה לשונו, ואמר: אדם פשוט אני, מלאכתי אצל קצבת 'הבטחת הכנסה' של הביטוח הלאומי.
 
 
אבל בילדותי, כששהיתי אצל אִמי הקדושה, מרת צביה, עשיתי אצלי קונטרסים של תמונות ערומות, שקורין פורנוגרפיע בלשון לעז. ואמי הקדושה ניקתה פעם את חדרי, ופתחה במקרה את אמתחתי, ונמצאו לה הדברים, ובכתה והיה לה צער גדול מזה, ואמרה:
 
 
לו היית מתפוצץ באוטובוס אצל מחבל מתאבד, וגופתך היתה מתפזרת, והיו באים ללקט חלקי הגופה, מה היו מוצאים? דברי זימה ותועבה. ומה היו אומרים השכנים? ומה היה מתפרסם בעיתונים. והיה נגרם בזה חילול השם גדול ונורא חס וחלילה.
 
 
על כן, היום, נוסע אני באוטובוס, ואיתי ספרים שבקדושה ותפילין. וכאשר אזכה ויעלה מחבל מתאבד לאוטובוס, ויתרסק גופי, ויפוצו הרסיסים, ויבוא זק"א לגרד הדם והמוח מאצל בתי התפילין, ידעו הגויים כי עם ישראל חי וקיים לעולמי עד, לאִמי תהיה שמחה גדולה ונחת רוח כהיום הזה, וה' יִקום דמי. וכשאגיע למרומים, תחכינה לי שרה, רבקה, לאה, רחל, ציפורה, חנה, רות וערפה, ושאר צדקניות שבגן עדן.
 
 
וירקע ברגלו ג"פ (ג' פעמים).
 
 
ובבנין ירושלים ננוחם, אכיר"צ.
 
 
מאיתי הק' יוסף יצחק (צחי) מלמד
 
 
החונה כאן ק"ק (קהילה קדושה) תל אביב
 
 
 

תגובה אחת

  1. אתה איש כלבבי צחי

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לרן יגיל