כללי

צדוק עלון, על הרומן "הרובע הקטן" מאת חנה טואג

חנה טואג: גאולה ברובע הקטן   צדוק עלון   המונח "גאולת נפש" הוא רחב מאוד ומהווה יסוד מהותי בחיי כל אדם. אפשר לומר, שהכמיהה לגאולת נפש, כמוה כנשיאת העיניים מן הארץ אל השמיים, היא אוניברסלית ומאפיינת את כולנו – דתיים וחילונים. ברומן האחרון שלה, "הרובע הקטן", מציעה הסופרת חנה טואג משמעות משלה לגאולת הנפש, דרך תיאור התהליך שעובר אור רוזן, ...

קרא עוד »

על ספר שיריו של מיכאל רייך "ספני השדות" בלוויית שירים מתוכו

מליציות טובה עולה מתוך השירים של מיכאל רייך בספרו החדש "ספני השדות" (הוצאת "עמדה"). יש לו פלירט תמידי עם השפה ועושרה הלקסיקוגרפי. שיריו מתאפיינים בשורשיות ישראלית ילידית של מי שגדל ובגר כאן בארץ. מתוכם עולֶה סובייקט הכָּמֵהַּ לאהבה הומניסטית שבינו לבינה ובין אדם לחברו, כבוד למילה הכתובה והמושרת, אהבה לדמויות התנ"ך, ומגע בין אדם לטבע המעורר הרהורים קיומיים באשר למעשנו ...

קרא עוד »

עמוס אדלהייט על "פוזציות", ספרו החדש, בלוויית שירים מתוכו  

  מדגם ייצוגי ראשון של טכסטים שהופיעו בדפוס בשנים 2011-1990 החותרים למגע משמעותי עם קוראים מיומנים באשר הם שם מעל ומעבר להמולה חסרת הכיסוי שמסביב. טכסטים בעלי כוח כבידה אוטונומי המצויים בקו הקידמי של הספקטרום העברי העכשווי.   עַכְשָׁו שָׁמַיִם עֲצוּמִים כְּעַיִן מְשִׁיבִים הַקִּיצוֹנִיּוּת אֵינֶנָּה קִיצוֹנִית מַסְפִּיק וְזֹאת עֻבְדָּה צֵל כָּבֵד רוֹבֵץ סְבִיב שְׁבָבֵי פְּלָדָה זְכוּכִית עֵרָנִית קְרוּעָה כְּעוֹר קְלוּפָה ...

קרא עוד »

גנטיקה של אנשים כותבים. על "אישה בשמלה ירוקה" של מיה לוי־ירון

כן, גנטיקה של אנשים כותבים, או אטביזם של נשים כותבות שהפונקציה הפואטית זורמת בעורקיהן – חיה ורד המשוררת ומיה לוי־ירון בדמות המספרת. אם ובת. ובעצם במרכז השיח הרגשי והטעון הזה בספר היפה "אישה בשמלה ירוקה" (הוצאת "הקיבוץ המאוחד") מצוי תפקידה של האמנות בחיי הפרט וההחמצה הגדולה שחווים רובנו, בעלי אותה נטייה לאמנות ודחף עז ליצירה.   יש רגע של הבטחה, ...

קרא עוד »

הסוודר והחמור (סיפור קצר)

הסוודר והחמור   סיפור לזכר סבי, משה חורגל – שחקן   בערבים הייתי יוצא לטיול בן 20 דקות. הרופאים ציוו עליי, בגלל הלב. בתחילת החורף היה כבר קריר לשק עצמות שכמותי, ובשל כך הייתי לובש סוודר, צעקני משהו. תמיד היה תלוי, קיץ וחורף, על קולב סמוך לדלת הכניסה.   20 שנה לפני כן עזבתי את "המטאטא" בשל סכסוך, הייתי בן ...

קרא עוד »

להתפלל מן המוח. על ספר השירים של יהודה לייב ויטלזון: ממיתר החולין

שמו של הספר היפה הזה "ממיתר החולין" קצת מטעה בתחילה. לב השירים של יהודה לייב ויטלזון הוא התפילה, אבל התפילה נמזגת ונמהלת ברציונל המוחי. זוהי שירת כמיהה אמונית של השכל וכמו כל פעולה שכלית היא מסקנתית לא אחת. ויטלזון מבקש את האלכימיה של האמונה, את מה שקורא שפינוזה אהבת אלהים השִׂכלית, האינסופית, הבלתי־תנאית, זו שאיננה שואלת שאלות ושלֵמה עם עצמה. ...

קרא עוד »

הבנאליות של הרוע ואי הבנאליות של הפרוזה. על הרומן "ילד רע" של יעל שכנאי

הבנאליות של הרוע ואי הבנאליות של הפרוזה. יעל שכנאי לקחה על עצמה ברומן החדש שלה (ילד רע) נושא גדול. גדול מאוד. מה קורה כשהרוע האנושי, הבלתי מוסבר והבלתי מופענח, פוקד אותנו – אנשים פשוטים שאינם מורגלים בו. אנו לא נבחרי ציבור שואפי כוח החשים תחושת שליחות ועוצמה – אחראים הקובעים גורלם של מיליונים. אנחנו, האנשים של היומיום השגרתי שמחפשים את ...

קרא עוד »

על ספר שיריה של מיכל הירש-נוי "ילדה טובה" מאת פרופ' אורציון ברתנא ואירוע לכבוד הספר

מיכל ילדה טובה. לשכנע את עצמה בכך, על כל מה שמשתמע, היא גם כותבת שירים. מיכל ילדה טובה. משמעות הדבר כי היא נשארת בתחום הילדות, גם לאחר שזו תמה מזמן והשנים חולפות. משמעות הדבר, שכל חשבונותיה מאז הילדות לא תמו ולא נשלמו. משמעות הדבר שהיא מרגישה לא פעם אשמה, וכדי להשתחרר מאשמה זו היא מתארת (גם בשירים) את שהיה, ואומרת ...

קרא עוד »

על "לאט החושך נוגס", ספר שירה של אורה ניזר וערב לכבודו

על ספר השירה של אורה ניזר "לאט החושך נוגס", מאת המשורר והעורך יקיר בן־משה: "בְּטֶרֶם דִּמְדּוּמִים/ נִיחוֹחַ שְׁקִיעָה לָכוּד בְּתוֹךְ הַבַּיִת."; היש משפט יפה יותר לפתוח בו ספר שירה? "לאט החושך נוגס", ספר שיריה החדש של אורה ניזר, עומד כולו על שפת האור, ליתר דיוק: על שפת דמדומי האור – שפת השקיעה והזריחה. בדרך עדינה ובוטחת, בלשון שקופה, קריסטלית עד ...

קרא עוד »

חיים שטנגר – שבעה שׁירי מסע מֵחולו של מועד

אל  מול  היִפעה   בַּרְוָזִים שָׁטִים אַט אַט עַל מַיִם כְּמוֹ בְּמֶרְחָק נְגִיעָה – שָׁמַיִם. אֶת אֵינֵךְ גַּם לֹא אֶל אֹפֶק הַכֹּל נִשְׁתַּנָּה – נֶעֱלַם. עִם זְמַן נֶחֱלַשׁ בִּי דּוֹפֵק.   בַּרְוָזִים שָׁטִים אַט אַט עַל מַיִם שְׁתֵּי עֵינַי נֶעֱצָמוֹת תַּחַת אֵלֶּה שָׁמַיִם.     בבית מלון אמבּסדור   בְּבֵית מָלוֹן אַמְבָּסָדוֹר, בְּקַרְלוֹבִי וָארִי אֵין מַגִּישִׁים שׁוֹקוֹ חַם (גַּם לֹא ...

קרא עוד »

© כל הזכויות שמורות לרן יגיל