מזור-שושנה ויג

אֵין מָזוֹר לַכְּאֵבִים

רוֹחֲצִים אֶת הַפְּצָעִים

מַחְבִּיאִים אֶת הַרְגָשוֹת

חוֹמְקִים מִשֵּד הַזְמָן

אֵין מָנוֹס מִכְּאֵבֵי הַזְּמָן

הַנָכוּת מַכָּה בָּעֲצָמוֹת

וְנִתַּן לָחוּש בָּרַעַד שֶלֹא מַגִּיעַ בְּעִתּוֹ

פִּצְעִי לֹא נִרְאֶה

וְלִבִּי לֹא מַשְמִיעַ קוֹלוֹ

בַּחֲשֵכָה הַזֹּאת

רַק אַתָּה יָכוֹל לִרְאוֹת

כֵּיצָד הַגַּעֲגוּעִים חוֹמְקִים בַּמַּדְרְגוֹת

וְנָסִים מִפְּנֵי פִּגְעֵי הַזְמָן

הַשָּעוֹן מְתַקְתֵּק לָנוּ

נֶחָמָה גְּנוּבָה

וַאֲנִי מְנַסָּה לִזְכּוֹר אֶת הַיָּמִים

הַשָּעוֹת

הַדַּקּוֹת

הַמְּקוֹמוֹת

שֶחוֹלְפִים עַל מִפְגַּש בְּשָרִי

כְּדֵי לְהַמְתִּיק לִי

אֶת הָאַיִן

וּכְשֶתָּבוֹא

הַאִם יַגִּיעַ הַמָּזוֹר