כף האהבה סופרת ומשוררת מן הפריפריה אל המרכז

לא מספיק   נָתְנוּ לָהּ אֶת פְּרַס יִשְרָאֵל נָתְנוּ לָהּ אֶת פְּרַס קוּגֶל נָתְנוּ לָהּ אֶת פְּרַס הַנָּשִיא לְמַעַן הַשִּירָה וְעוֹד הַקֶּסֶת נְטוּיָה   כָּתְבוּ עָלֶיהָ בְּכָל הַוַּעֲדוֹת הִיא רְאוּיָה מִכָּל מְשוֹרֵר מִכָּל מְשוֹרֶרֶת מִסַנְסְקֶרִיט מֵאִיטַלְקִית  הִיא מִתְהַלֶּלֶת מְנַקֶּזֶת מִלִּים שֶאִיש לֹא מַכִּיר מְשוֹטֶטֶת בֵּין וַעֲדוֹת מַכִּירָה אֶת כָּל הַחֲבוּרוֹת אָקָדְמִית מוּרֶמֶת מֵעַם לֹא מְאַבֶּדֶת טִפַּת דְיוֹ כְּמוֹ צִפּוֹר בַּשְחָקִים ...

מְנַשְּקוֹת מְזוּזוֹת   זֶה סִפוּר אֲמִתִּי לַחֲלוּטִין קֶרֶן וּרְוִיטַל בְּשֵרוּתֵי הַבָּנוֹת מִסְתַּרְקוֹת מוֹשְחוֹת  הַשְּפָתַיִם בְּלִיפְּסְטִיק וְהַמְּנַהֶלֶת בַּמַּרְאֶה  מִתְבּוֹנֶנֶת מִמַּשְקוֹף הַדֶּלֶת צוֹעֶקֶת אַתֶּן מֻרְחָקוֹת וַאֲנִי הַמְּחַנֶּכֶת זוֹכֶרֶת אוֹתָן מְנַשְּקוֹת מְזוּזוֹת מִשְתַּדֶּלֶת בַּעֲבוּרָן  שֶתֵּצֵאנָה כַּלּוֹת עִם צִיצִיּות כְּשֵרוֹת   מֵחִנּוּךְ חִלּוֹנִי חָזְרוּ בִּתְשוּבָה וַאֲנִי נוֹתַרְתִּי עִם הַשְּאֵלָה  

הַכָּבוֹד שֶׁל סַבָּא   סַבָּא שֶׁלִּי נִסִּים טַהַר הָיָה סוֹחֵר גָּדוֹל בְּחִטָּה, בְּכֻסֶּמֶת, בַּעֲדָשִׁים בַּאֲפוּנָה יְרֻקָּה וּבְפוּל בְּכָל צְפוֹן אַפְרִיקָה אוּלַי אוֹ לְפָחוֹת בָּעִיר כֵּיף, בְּטוּנִיס.   זָהָב וְכֶסֶף קִשֵּׁט אֶת סָבָתִי הַיְּפֵהפִיָּה עַד אֲשֶׁר בָּאוּ בְּשַׁעַר הָעֲלִיָּה. אֶת כָּל דַּפֵּי הַגְּזִירָה וְהַז"וּרְנָלִים שֶׁל בָּתֵּי הָאָפְנָה בְּפָּרִיז הֶחְלִיפָה בְּחָלוּק עָלוּב. רוֹזָה סָבָתִי הַמְּתוּקָה הָפְכָה בְּאַשְׁקְלוֹן לְאֵשֶׁת מוֹכֵר הַפָלָאפֶל מִן הָעִיר ...

ערב ספרותי שושנה ויג   פְרֵחָה מְקֻבֶּלֶת מִשְתַּלֶבֶת בְּבֵית בְּיָאלִיק אוֹסֶפֶת אֶת הַשֵּעַר  בְּקוּקוּ שַרְלָטָן מַזְנִיקָה אֶת הַחָזֶה לְקִדְמַת הַבָּמָה גַּם הַפּוּפִּיק מֵצִיץ בְּגַאֲוָה יוֹנֵק אֶת הָאֲוִיר בִּפְרָאוּת וְהָעִקָּר טוֹפְפוֹת הָרַגְלַיִם עַל  נַעֲלֵי פְּלַטְפוֹרְמָה חָכְמַת הָרְחוֹב  מַשְמִיעָה פִּיצוּץ קַל בַּפֶּה לָעוּס הַמַּסְטִיק מַדְלִיקָה סִיגַרְיָה מַרָלְבּוֹרוֹ   מְעַנְטֶזֶת מִשְכוּנַת  הַמִזְרָחִים בַּתִּקְוָה הַתֵּל אֲבִיבִית שֶל הַמֵּאָה הָעֶשְרִים מֻרְחֶקֶת  מְמֻדֶּרֶת בְּלֹא שֶרוֹאִים כּוֹבֶשֶת ...

חֹר שֶלֹּא רָצִיתִי שושנה ויג   שָנִים אֲנִי יוֹדַעַת שֶאֲנִי כָּזֹאת וְשָנִים לֹא יוֹדְעִים עָלַי שֶאֲנִי כָּזֹאת גַּם אִם עֲשִיתִי עִם זֶה מַשֶּהוּ יָצְאוּ הַמִלִּים מִמֶּנִּי וְהָפְכוּ לִטְקָסִים בְּיוֹם הַזִכָּרוֹן וְכָךְ נִמְחַקְתִי   בַּכֶּנֶס הַהוּא יָשַבְתִּי עִם כֻּלָּם הָיִיתִי אֲנוֹנִימִית בֵּין כַּמָּה עֶשְרוֹת כָּאֵלֶּה דוֹמִים לִי וְהֵבַנְתִּי שֶאֲנִי לֹא רוֹצָה לִהְיוֹת כָּזֹאתִי לֹא רוֹצָה לִהְיוֹת כְּמוֹ אֵלֶּה שֶעָלוּ עַל הַבָּמָה ...

  תפילת יום ההולדת   שושנה ויג   חֶמְדַּת לִבִּי בְּיוֹם הֻלַּדְתִּי מִתְפַּלֶּלֶת וְנִשְמָתִי שָרָה בְּרֹן עֵינֵי הַדְּבַש יוֹצֶקֶת אֶת בְּלִילַת הָעֻגָּה לְתַבְנִית הַשָּנָה הַחֲדָשָה וְנוֹשֶמֶת אֶת רֵיחָהּ שֶל רוּחַ הָאֲפִיָּה בַּחֹם הַזֶּה בְּוַדַּאי תִּהְיֶה עֻגַּת יוֹם הַהֻלֶּדֶת שֶלִּי כְּשֵרָה לִמְהַדְּרִין מְקֻשֶּטֶת בָּאֵרוּעִים שֶעוֹד נָכוֹנוּ לִי מְפֻסֶּלֶת כְּמוֹ הַדֶּרֶךְ שֶבָּהּ אֵלֵךְ וּמִתּוֹךְ הַיַּעַר לֹא יָגִיחוּ זְאֵב וְעוֹרֵב שָרֵי מִדְיָן מִבְּנִי ...

      הָעֵינַיִם שֶלָּהּ מְדַבְּרוֹת  תַּחֲרָה יְשָנָה גַּרְבֵּי מֶשִי מַגָּע הַיָּד הַהוּא     הָעֵינַיִם שֶלָּהּ מְדַבְּרוֹת מוּל חַלּוֹן הָרָאֲוָה מַבָּט פָּנֶיהָ בּוֹהֶה בָּעֲרָפֶל הִיא חוֹלֶמֶת   אוֹרוֹת הַנֵּאוֹן מְרַצְּדִים עַל פָּנֶיהָ וְהִיא סַךְ הַכֹּל זְקֵנָה בַּת שִבְעִים וּקְצָת   אֲנִי כָּמוֹהַ עוֹד מְעַט אִשָּה מִתְגַּעגַעַת    

            דברי פתיחה: המשורר בלפור חקק, יו"ר אגודת הסופרים רב שיח בהשתתפות עורכי כתבי עת ספרותיים: המשוררת ציפי שחרור/ דוד מלמד, "מאזניים" המשורר מתי שמואלוף ובת שחר גורפינקל, "הכיוון מזרח" ד"ר זיוה פלדמן, "מראה" המשוררת אביה בן דוד, "ידיעות אחרונות", "פואמה", "מגזין 03" הסופרת יעל ישראל, "Bananot Blogs" באינטרנט קוראים שירי דיאלוג: ד"ר מירי דבי-קריצלר, ...

כתבה ובה ריאיון עמי בפורטל עתיד לנצרת עילית המשוררת שוש ויג,דוברת "אגודת הסופרים העברים במדינת ישראל" בימים אלה יש מעין פריחה תרבותית בארץ. אני חושבת שהאמירה "כשהתותחים רועמים המוזות שותקות" מתאים לאמירה כעת" יש לנו שקט אמנם מדומה ואנו מנצלים אותו עד תום. אף שאנו מצויים במלחמות כל העת, למדנו לחיות עם האתנחתאות שנולדות לנו בין לבין. אמנם היום עדיין ...