המתהווה בע"מ כותבת, ועוד.

    לאחר כשבועיים של העדרות מרצון, חזרתי ארצה, שבועיים לא שמענו חדשות, לא ראינו טלויזיה, רק הדי השמחה של הניצחון הספרדי בכדורגל עלה מברצלונה שהשתוללה מרוב שמחה. ובפריז, כשסרקוזי ואשתו היפה היו כאן אנחנו היינו בפריז, ואם אני אומר שנהנתי זה לא יהיה זה, אז אני מקווה שמדי פעם אכתוב משהו ממה שחוויתי בשבועיים האלה.  הפעם על נושא שולי ...

למרות שכמעט שבועיים אעדר מהבלוגיה, אני שולחת פוסט זה ותסלחו לי אם לא אוכל להגיב ( בעצם אולי יתאפשר מפריז) בעקבות הספרים שכוננו את הוויתם של כמה מאתנו, אני רוצה לספר על שיר מכונן.  כשהייתי בגן, הגננת לימדה אותנו שירי חורף, אחד מהם נישאר בי תקוע לשנים, כל חורף השיר הזה היה עולה מחדש לתודעה שלי. אז כילדה גרם לי להזדהות ...

  סיפור קין והבל ריתק אותי מאז היותי בכתה ב" כשלמדנו את ספר בראשית, בלי פרשנויות. השאלה למה ה" עושה מן אפליה שכזו? שמתם לב לקשר בין אפליה לאפלה? הקשר הזה התבר לי ממש עכשיו, . כילדה הוא גרם לי לכעוס על אלוהים, מי צריך אלוהים כזה אם הוא עצמו מביא למצב של אי צדק, והרי אלוהים הוא הבורא, והוא ניתפס ...

יש ואנחנו כסימני קריאה בין המלים שמהן נברא העולם יש ואנחנו כסימני שאלה כפופים בין המלים כנושאים תפילה לפעמים אנחנו אותיות מתרוצצות במעגלים  אות מתחברת יוצרת קול שובר שתיקה  כדי שתהיה משמעות כמו לאבנים שהן לדורות ידברו בשתיקתן ואף שבין המסמנים אנחנו    לבדידות מסומנים    

הוא בא משם     נושא בכף ידו גביעי ניר עיתון צפופים בתוך קערת פח עגולה חליפה מבוקעת נעלים יבשות אין גיל על פניו   עור בהבל חום מונוטוני וסדוק שר: גריניים ובוטנים גריניים פינף פיאסטר גריניים פינף פיאסטר בוטנים…   בחלונות השכנות מסיטות ראש ווילון מתלחשות- הוא בא משם כאן במגרש המשחקים ילדים מתרוצצים  מסדרים בזריזות שבע אבנים במגדל   ...

  לעזאזל הכובד הזה     1   אני רקדנית פירואטים ללא  הפסקה רגל אחת  מחושקת למסלול סביב  השמש בקצב  כדור הארץ,   השניה  ציר, בחצר הפנימית מתברגת  סביב עצמה והגוף, לעזאזל  הכובד הזה, מושך מטה אל הטבור, יונק  את  הראש. רק הרגל המחושקת מבצבצת מן האדמה כמו אצבע.     2     כשאני רוקדת עצמי בורח  נשלח  כחץ להמריא אותי רחוק ...

  תמרים     מוּל בִּנין רוזנברג באוניברסיטת תל אביב אני רואָה סטודנטים קוטפים תְּמָרים מהעֵץ , וַאֲני שֶהגעתי מאוּחר לאוניברסיטה מִסתכֶּלֶת בָּהֵם מְטָפְּסים וּמְגירים לְתוכם אֶת הדבש והיין שֶבַּתמרים, בְּעוד שאֲני סְתם אֲני, הולֶכֶת וּמְדדה, כְּבר שָנִים מִדֵי שבוּעַ בִּימֵי שלישי בצהרים לקנות תמרים בּאריזה מִשפחתית לוחֶצֶת, מְהדוּכן שֶל הירקן השכוּנתי.

זהות     ובחלל שבין אני ולא אני כמו בין שתיקה לדיבור התרווח העולם בריק אך בזמן האחרון אתם מסתובבים בו כמו שמועות שאני לא ממש עצמי   מה לי ולכם , דורות מאז שהעולם ניברא במילה עד יום מותו של אבי, מה לי ולכם? אני, שלא ישבתי אתכם במטבח לשיחת נפש אחת , שומעת " אין לך זהות". אבל ...

  אם באורה הכפולה עסקינן, אני דוקא רוצה להאיר צד אחר, שלא קשור באם המרחיקה, אלא דוקא בילדה הזו, בפנים השונים שלה,. אהבתי מאד את הספר הזה, קודם כל כי שמי אורה, זה מה שמשך אותי לקרוא אותו , ואחרי שקראתי ושנים אחר כך עדין הידהד בי.   מה היה באורה הכפולה שכל כך אהבנו? הספר הזה שמור עמוק בלב ...

  עכשיו ידך מכשכשת בשערותי וידי בעורפך. אחר כך מן הסתם ניתחלף. אתה אולי פגיע עכשיו, בעורף אין עיניים ואי אפשר להעמיד בו פנים. וזה קושר אותנו,כלים שלובים שכמונו: ראש זנב , ובאמצע- גוף הנפש.