בננות - בלוגים / / אהבה מאחורי הוילון
המתהווה בע"מ
  • אורה ניזר

    נולדתי בתל- אביב יפו, בתאריך הכי סוציאליסטי שאפשר ה 1 במאי, ומאז אני לא מצליחה להשתחרר ממנו ויש לי מחוייבות לאזרחי כל העולם. גדלתי בתל אביב – שחרזדה שכזאת שמחזיקה לך את העפעפיים פקוחות, ואת האזניים צלויות ומכריחה אותך לאכול את המישמַש שהיא מגישה לך בצלחת, ואתה מתענג על הטעם , רעש הלעיסה, הריח והצבע, ונישאר רעב. ובכל זאת עברתי לפריפריה, זה היה לפני הרבה הרבה שנים אבל הקשר לא נותק . מאז למדתי בלי הפסקה, יעוץ חינוכי ותולדות עם ישראל בבר אילן, מינהל החינוך באוניברסיטה אחרת, ועוד רבע תואר בסיפרות באוניברסיטת תל אביב, ועוד ועוד כהנה וכהנה, וכמובן שהייתי מורה, וליפני כן גננת, מאבחנת ומטפלת בילדים עם לקויי למידה, וגם אוטיסטים ופסיכוטים בבי"ח פסיכיאטרי, ועוד ... וכתבתי בעיקר שירה. ספר שירי "משחקים בחצר הפנימי" יצא לאור בשנת 2010 בהוצאת הליקון. שירי פורסמו בכתבי העת לשירה: "הליקון", "שבו" וב"מטעם". כמו כן באתרי אינארנט לשירה

אהבה מאחורי הוילון

 

 

 

        בחדר המיון

   
מאחורי הוילון בעל ואישה   
אוחזים ברעד במזמור פתיחת ההיכל, 
ריצה בהולה מעמדת האחיות 
 מחרישה את הקולות,
בחדר האחרון איש צעיר איבד את המטרונום שלו .
אני רוצה להבין את תשבץ הֶגיון הלב,
כדי לשיר לשמו תהילה בתחנון
כשרגלינו במקום הזה כִרְעוּתֵהּ.
אבל מדריכה את הדמיון שלי לרומא
 איתךָ,
שם פוסידון תמיד דוהר על הגלים
וגם רגלינו וצחוקנו
 בין מזרקות בגשם קיץ 
 
חלוקים לבנים עליך, 
וחוטים על גבי חוטים סביבך,
אני רואה אותך כגל מתרומם
ומסתער על החיים

  

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

24 תגובות

  1. היי אורה שיר חזק בגלל הסוף הידוע… מקווה שאת בטוב, שיר שמצליח לעורר מחשבה על משמעות החיים
    שלך טובה

  2. מה כואב יותר?
    המחלה? (שהרי הכותבת מחוברת למוניטור והסביבה המתוארת היא של בית חולים) או האהבה בין בני הזוג שיש להם עם מי לחלוק את הסבל.

  3. עוברת חוויה קשה, חדר המיון(?)הבהלה, הקושי הרגשי.
    האחות כאוייב ותחושת הסכנה(כך קוראת) חזקים ומרגשים.

  4. מקורי מאוד, כתוב בדרך מיוחדת, אולי כדאי היה להתחיל ב"מישהו איבד את…" כאן מתחיל החלק החזק בשיר לפני כן אכספוזיציה,

  5. ה-4 שורות אחרונות רבות עוצמה.

  6. אורה, השיר על סיטואציה קשה, אך יש בו חיוניות ואופטימיות.
    הדימוי של שמשון הכבול בחוטי המוניטור מצוין

  7. יפה.

  8. המאבק על החיים חונק את הדמיון, אורה, המציאות מנכיחה את עצמה כל רגע מחדש.

  9. אורה, בהילות הטקסט ודחיפותו מעבירות באופן חריף תחושת טראומה, המולה, כאב, רצון לברוח להשתחרר. השורות האחרונות חזקות במיוחד, הפתיחה לטעמי צריכה איזה שינוי.
    אך בסך הכל מטלטל והארמזים מעצימים,
    איחולי בריאות.

  10. אורה! מקווה שזה לא עכשווי, ואם כן איחולי החלמה מכל הלב. ינתק מוסרותיו כנעורת.

    • תאור חזק וממצה של אותם רגעים בהם אנשים חולים מטלטלים בין חוטי הדמיון למציאות ,מנסים להאחז בכל כוחותיהם בנורמלי, ביפה ובשגרה, ממאנים להאמין שהם מחוברים או שמא כבולים במוניטור למציאות אחרת ,נאבקים על חייהם בתיאור קצר וממצה תארת אורה את המיקרוקוסמוס הזה על חרדותיו ותקוותיו בין כתלי חדר המיון, מכמיר לב ומתואר בכשרון

    • תודה על הדאגה אמיר, ובהצלחה ביום רביעי, מקווה מאד להיות.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאורה ניזר