בננות - בלוגים / / שיר מישמר
המתהווה בע"מ
  • אורה ניזר

    נולדתי בתל- אביב יפו, בתאריך הכי סוציאליסטי שאפשר ה 1 במאי, ומאז אני לא מצליחה להשתחרר ממנו ויש לי מחוייבות לאזרחי כל העולם. גדלתי בתל אביב – שחרזדה שכזאת שמחזיקה לך את העפעפיים פקוחות, ואת האזניים צלויות ומכריחה אותך לאכול את המישמַש שהיא מגישה לך בצלחת, ואתה מתענג על הטעם , רעש הלעיסה, הריח והצבע, ונישאר רעב. ובכל זאת עברתי לפריפריה, זה היה לפני הרבה הרבה שנים אבל הקשר לא נותק . מאז למדתי בלי הפסקה, יעוץ חינוכי ותולדות עם ישראל בבר אילן, מינהל החינוך באוניברסיטה אחרת, ועוד רבע תואר בסיפרות באוניברסיטת תל אביב, ועוד ועוד כהנה וכהנה, וכמובן שהייתי מורה, וליפני כן גננת, מאבחנת ומטפלת בילדים עם לקויי למידה, וגם אוטיסטים ופסיכוטים בבי"ח פסיכיאטרי, ועוד ... וכתבתי בעיקר שירה. ספר שירי "משחקים בחצר הפנימי" יצא לאור בשנת 2010 בהוצאת הליקון. שירי פורסמו בכתבי העת לשירה: "הליקון", "שבו" וב"מטעם". כמו כן באתרי אינארנט לשירה

שיר מישמר

 

 

 

 

נומה ילד בן יקר
אמא כאן על המשמר
 
הלילה חושך אפלה
ליבי לך ישא תפילה
סמוך עלי והישען
אמור על כל מלה אמן
  
אין מי שיגן עלינו
מן הממית כאן בחיינו
אתה אני עכשיו ביחד
אין בליבי טיפה של פחד
 
נומה ילד בן יקר
אמא כאן על המשמר
 
מלאך קורא לנו למעלה
חייך אליו ואל תשאלה
אתה רועד בני מבוהל
הבט, כוכב אחד נפל
 
  נרד יחדיו עכשיו לחוף
אחרי האופק יש אינסוף
יד ביד בתוך הים
ניתרחק מן העולם
על המשמר

נומה נומה בן יקר
אמא כאן על המשמר

 
 אין ירח בשמים
קרירים ונעימים המים
יותר עמוק בוא ניכנס
הלילה לא יקרה שום נס
 
 צעד ועוד צעד פנימה
ניטבול יחדיו אתה ואמא
הפעם אל תרים ראשך
יודעת מה טוב בשבילך
 
 נומה נומה בן יקר
אמא כאן על המשמר

הלילה חושך אין ירח
עוד לגימה ממי המלח
הים שקט עכשיו עד אופק
שקט גם אצלך הדופק
 
נומה ילד בן יקר
 אתה עכשיו שקט  וקר
 
 
 
 
 

 

 

 

 

 

60 תגובות

  1. מצמרר, אורה, ומתכתב עם המציאות הנוראה שבה אמהות מטביעות את ילדיהם על מנת "להגן עליהם" החריזה והקלילות הריתמית , מהווים קונטרסט אירוני וציני לתוכן, מעין מסווה לאימה

    • לחנה טואג, גם אותי מצמרר השיר, והתלבטתי מאד מאד אם לפרסם, מאתמול בבקר הוא רוצה לצאת ולא נתתי לו, פחדתי, קשה לי השיר הזה.

    • איריס קובליו

      חנה, איך אפשר להשוות. מזעזעת ההשוואה הזו, סלחי לי

  2. אורה!!!! מה זה הסיום הנורא הזה? אגרוף בבטן!

  3. אורה, כמה נורא, כמה אקטואלי השיר הקשה שלך.
    "אמור על כל מלה אמן" – המשפט הזה ממש מזעזע.

  4. באמת אגרוף בבטן שיר ערש ושיר ארס, המציאות עולה על כל סיוט

    • חני, האמת שהתלבטתי מעט בין שיר ארס/ ערש לבין שיר מישמר, והחלטתי שמישמר נכון יותר.

  5. קשה לקריאה, למרות שמתנגן טוב באוזן.
    בהתחלה הולכתי שולל אחרי המנגינה עד שהתחלתי להבין שמשהו לא טוב קורה.

  6. אורה שיר מזעזע ומקברי, אולי :שיר משמר …המפרץ… בעקבותיך אפרסם אולי שיר שמתכתב עם שלך. תודה

  7. אורה, שיר אימה מציאותי להפליא. שיר ערש שהופך לשיר ארס!

    • אסתי ג. חיים

      שיר שכל שורה ומילה בו גורמים לחוש בקור הנורא של המים. איך יצא לך שיר כל-כך מדוייק? מטלטל ממש.

      • תודה אסתי, השיר יצא לבד, מעצמו נולד, אני הייתי היד שכתבה את המלים בראש הריק של הבקר עוד לפני שסיימתי את הקפה . היה לו דחוף לצאת על הדף לא ידעתי שהוא יהיה כזה, והוא גרם לי לכאב גדול ועדין חשה מן בושה שיצא ממני ככה.

    • נכון מירה, ותודה, מוזר לומר תודה, לפחות אפשר לומר תודה על ההבנה שלך.

      • כן… גם אני לא בדיוק מצאתי את המלים המתאימות כדי להגיב. השיר חזק והשימוש באירוניה הוא טוב מאוד. אבל מה אגיד אני? תודה על השיר? תודה.

  8. רונית בר-לביא

    אוי ואבוי.

    זה קשה וקר ונורא.

    אבל נכון ומדוייק.

    וגם פראפרזה לדברים אחרים בחיי אמא-ילד שהם לוא דווקא מוות פיזי.

    אומר זאת כך: הרצון לשלוט באי הוודאות ( שנובעת בעמוק-עמוק מפחד המוות) בדרך כלל נכשל, ולמרבה האירוניה הופך את חיינו ליותר מוות מחיים.

    • הי רונית, מסכימה איתך שהרצון לשלוט באי הודאות, ולנווט את החיים על פי הסכמה שלי, דעתי הנחרצת, היודעת מה נכון ומה לא, ואינה יכולה לקבל את תנועות החיים המשתנות הן מקור לכאב, חרדה, פחד מוות.

  9. גיורא פישר

    השיר הזה שלח אותי לשני שירים של אלתרמן. הראשון הוא כמובן "שיר משמר" שם האב מבקש מבתו להשמר מהצרות האורבות לאדם מבית ומחוץ, ואילו כאן "המשמר" מקבל תפנית אירונית שבה האם הדואגת רוצחת את בנה.

    השיר השני הוא "לילה לילה"

    לילה, לילה, אחד היה טרף,
    לילה, לילה, שני מת בחרב,
    לילה, לילה, וזה שנותר,
    נומי, נומי, את שמך לא זכר.

    הדומה בין השירים הוא ששירי הערש מכילים בתוכם חומרים "נוגדי שינה".
    בשיר של אורה המהלך הוא מכוון כדי להפתיע והוא אירוני. השיר של אלתרמן מראה כיצד תנועה אידיאולוגית חדשה מגייסת את כל האמצעים כדי להשפיע על הנשמות הרכות.

    וכמו שז"וז"ו חלאסטרה אומר: ותחשבו על זה!

  10. אורה,
    שיר מהלך אימים
    (ומהלך קסם).

    אאוץ". חזק.

  11. נורא ! שיר ערש ממית . אולי גם היא שרה לו שירים כאלה בראשית דרכה, אומרים שהייתה שם פעם אהבה, מצמרר , כל הנושא הזה.

    דרך אגב נראה לי שרוז הייתה הטריגר שלה וכבר תהיתי לגבי הפסטיבל התקשורתי הזה וגם בקול , כי למדתי בקורס על נושאים דומים שכמו בטוב גם ברע אנשים נגררים.

  12. אוי אורה, מדי קשה.

  13. תיאור חד כתער ומטלטל של המציאות הזוועתית האחרונה.

  14. מירי פליישר

    אורה יקרה מבינה כל כך לליבך על הקושי בפרסום השיר מחד והקושי הבלתי אפשרי לא לכתוב אותו. כמו שאומרים זה מה יש. את ניסית להיכנס דוקא לדמות שלה ואכן רצונה שיאמר אמן על כל מה שהיא פוקדת מרמז על הסוף . כפי שהגבת לתגובות . המתה של חופש הבחירה וההתנגדות בחיים. אולי אפשר להתנחם בהזדהות מפחידה עם הקורבן עם זכרון של שליטים כל יכולים שפגעו בנפשנו מאוד.לא ממש הראגו את גופנו אבל ניסו את נפשנו . מזל שלא הצליחו.

    • מירילה בא לי לחבק אותך, הבנת אותי נכון, השיר (מה לעשות קוראים לזה שיר) הכתיב את עצמו, זו היתה כפיה ממש, לא תכננתי, לא חשבתי הוא ניכתב בדקות ספורות, למן ההתחלה ועד הסוף וכל הגוף שלי הי קפוץ כאגרוף , וכן היתה השאלה לפרסם או לא התלבטתי ביני ובין בעלי פרננד, והוא אמר כמוך זה מה יש…

  15. הי אורה,
    אתמול בערב קראתי את השיר ולא ממש שמתי לב למילים, יותר שמתי לב לכך שאני קוראת אותו כמו בת ולא כמו אם ותוך כדי שאני נעטפת לי כך בידיים מרגיעות של אמא על המשמר הבנתי, שמשהו לא בדיוק מחבק אותי בשיר. את יכולה לתאר לעצמך מה עברתי כשצללתי לתוך המשמעות, נחנקתי מכדי להגיב.
    אחר כך שאלת את אמיר אם למחוק, ואני התחלתי לכתוב לך "למחוק בטח שלמחוק" אבל גם אז החלטתי שלא להגיב. היום אני כאן בשביל לספר לך על התחושות ולא מביטה אל השיר. לצערי, אינני יכולה לקרוא אותו יותר, מכיוון שבכל מה שקשור בילדים אני מזדעזעת לעומק, (וכמה שאני מודה למלאכים שהנחו אותי לקרוא אותו כילדה ולא כאם).
    אשתף אותך עוד שיש ביכולותיי לעזור לילדים לפחות בקצת, ובשלב זה בחיי בחרתי לעשות עם עצמי כלום, ולכן אני קצת בת יענה בנושא מה, שקורה בעולם עם ילדים, וחטפתי כאן זעזוע שאולי יניע אותי לעשות משהו.
    אז תודה לך על השיר ובבקשה בפעם הבאה אולי תצייני : תוכן קשה לקריאה או משהו בסגנון.
    ושוב תודה לך,
    סיגל.

    • סיגל יקרה, תודה על הכנות, גם אני שמתי בצד, כמעט יומיים הסתובבתי בבטן מלאה ולא ידעתי מה לעשות, ואיך לאכול את זה , זה היה כמו לנעוץ סכין בבטן, אני מבינה אותך ולא יודעת מה לומר, רק לחבק אותך וחזק. גם אני קרובה לילדים והייתי קרובה אליהם תמיד, גם אל החריגים ביותר, הקשר שלי איתם הוא של אהבה חמה ודאגה. השיר בא מתוך הכאב .

      • הי אורה, את מתוקה ותודה על החיבוק, אני מרגישה צורך עז לעודד אותך כי אני קוראת שכל כך לא נעים לך שפרסמת וקשה לך עם זה שהשיר נכתב ואני מעריצה אותך שאת מסוגלת להוציא למילים את מה שמחניק כמו להקיא את הגוש, והפרסום שכאן הוא מצויין כי הוא לא מאפשר לאנשים כמוני להביט על ציפורים ומנגינות, אלא מכריח להביט למציאות האמיתית בעיניים, ולפעמים זעזוע זה מה שאנשים צריכים ואת כאן עם תמונה, שאליה פשוט לא הייתי מוכנה, וחושבת שעשית טוב.
        :0)

        • תודה סיגל, כן המציאות, לפעמים כשפוגשים בחלק הקשה שלה, קשה מנשוא.
          ומה את עושה עם ילדים? ובאיזה תחום?

          • עשיתי. כרגע לא עושה. עבדתי עם ילדי הגיל הרך על פי שיטה שפיתחתי מתוך תעצומות נפש ואהבה עזה לילדים, שיטה שנקראת "אני הילד" ולא מאפשרת הנחות למבוגר לשכוח שהוא היה ועדיין ילד בעצמו, ומתוך המקום הזה המבוגר שבנו יודע הכי טוב מה נכון עם ילדים. השיטה מלוה הנחייה צמודה להורים וכבר הייתי במקום שאמא אחת התקשרה אלי וסיפרה שהיא כבר לא יכולה עם הילד שלה ושהיא מפחדת לפגוע בו, בשביל הרגע הזה שבו יכולתי לקחת ממנה את ילדיה ולאפשר לה להתאזן היה שווה לי הכל. היום ילדיה גדולים ועדיין אנחנו נפגשות והיא טוענת שזה היה רגע קריטי באמהות שלה ומקומי היה שם. היום אין לי קשר עם ילדים או הורים ואני חושבת על זה שאולי ברגע זה יש איזה ילד או איזה הורה במצוקה שהיו אמורים להיות בחיי ואני לא שם בשבילם.
            כאמור, לא הייתי חושבת את כל זה לולא שירך אז הנה סיבה טובה ללמה כן טוב שפירסמת את השיר.

          • תודה ששיתפת אותי סיגל, כולנו ילדים, זה נכון, המודעות שלנו לעצמנו כאבינו חרדותינו כילדים מהמקום הזה וגם מהמקום של מבוגר אחראי אנחנו אולי אמורים לפעול, לנהוג עם ילדים, אני מחושבת כמוך. גם אני בעבודתי ובחיי הפרטיים חוויתי את מצוקות הילדים וגם את מצוקות ההורים, וכולנו זקוקים לאזן קשבת, חום אמפתיה, וקצת הדרכה… ועוד כמה דברים, שוב תודה סיגל.

          • לאורה ,גם חומרים ספרותיים מצמררים ומטלטלים צריכים להתפרסם ולהצביע על עוולות וליקויים, בזה כוחה של הספרות ,לא פלא למה משוררים מסוימים ובראשם ביאליק ראו עצמם כנביאי זעם. התיאור השירי שלך שירטט בדממה דקה ובאיפוק את הנורא מכל ומכאן כוחו המטלטל והמעורר, טוב מאוד שפירסמת מישהו צריך להצביע על הכתובת שבקיר- הפשעים הגדולים ביותר נעשים בשמה של האהבה

          • לחנה, תודה על העידוד, "האהבה היא פרח, האהבה היא זר קוצים"

  16. מטלטל ומזעזע וחזק במיוחד עקב הניגוד עם המנגינה של שיר הערש. מזכיר גם את שר היער של גיתה.

  17. איריס קובליו

    אורה
    אני קראתי את השיר הזה כמטאפורה לאם המלווה את גסיסת בנה. זו האסוציאציה שלי, והזדעזעתי מהפרשנויות שהיו בתגובות אליך. לא יודעת למה את התכוונת, אך השיר המורובידי הזה לוקח לחוויה של עוצמה- ליווי אל מה שמעבר לשער (לאופק) עם השלמה חכמה של אם, אמנם מצמררת, אך עוצמתית.

    לא יודעת מאיפה זה בא לך, אך כתבת שיר שהוא הרבה מעבר לארוע חדשותי זה או אחר.
    שיר מצויין.
    השאירי אותו בבקשה. תהומותייך מדברים מדוייק.

  18. אמא על המשמר עד שתהיה קר, תודה לאורה שמזכירה לנו שיש אמהות- טיטאניק, שכרתו ברית עם מלאכי החבלה.

    • ללבנה, מזמן לא שמעתי את הביטוי מלאכי חבלה, ואמא טיטניק- זו המצאה לשונית שלך? זו יצירתיות 🙂

  19. מוטי גלדמן

    נורא, אורה, וגם חשוב. כי הארועים האחרונים – רציחתם של שלושה ילדים – דורשים עיבוד בנפשנו המבוהלת, והשיר הזה מסייע בכך. נקרא כמו בלדה גותית, מעין שרת הים, על משקל שר היער.

  20. בתבונתך הרגישה הישכלת להרגיש עירבוביה של רגש אמהי יחד עם מצוקה גם קיומית, לדעתי בשלושת המיקרים. להגיע למבוי סתום ולקריאת הצילו, ולא להיענות.

    • לאריאל, תודה על קריאתך הרגישה, את קוראת נכון ישנה בשיר זעקת הצילו בלי הצעקה.

  21. אורה יקרה בבקשה כיתבי עוד, הכתיבה שלך חודרת לנימי הרגש, הייתי מוקסמת,קראתי את כל כתביך ושיריך ורציתי עוד. תודה אריאל

    • תודה רבה מאד אריאל, אני שמחה שהשירים שקראת מדברים אליך.וגם אם יש קורא אחד ששיר שכתבתי דיבר אליו, אשרי.

  22. דליה סיאני קלר

    לאורה החביבה,
    זה מצמרר לקרוא את השורות של השיר מצד אחד אבל השיר שלך הוא שיר של "צעקה" שלא נשמעת…, כיוון שבכול יום ויום ילדים נרצחים על ידי הוריהם וגם משפחות שלימות נעלמות בצמרור הזה, כי ההורה המגן הוא בעצם זה שאי אפשר כבר לסמוך עליו, וזה מאוד קשה לילדים ה"צועקים" בשקט… וטוב שהצלחת להעלות על הנייר את שיר הערש עם כל הקונפליקטים שבו.
    יישר כח!

  23. יקיר בן-משה

    אורה הקדושה! כמעט במקרה קראתי שוב את השיר המצמרר הזה, שוב ושוב: קורע לב. מזכיר את השירים הגדולים של אנגליה שתרגם אלתרמן ואת שר היער של גיתה, הוי אורה, אני קורא את השיר והנשמה רועשת כמו דגיג באקווריום. את פרח יחיד ומיוחד. תודה

    • אורה ניזר

      תודה יקירי, רק כתבתי מה שהתפרץ בלי הכרה ולא ידעתי שכך יצא .
      נ.ב. קדושה אני לא. ובינינו אתה יחיד ומיוחד.נקודה.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאורה ניזר