המתהווה בע"מ כותבת, ועוד.
פגישה מוזרה בגי"רונה עם Kruzdlo Robert
כדי לא לעייף את הקוראים אביא את הסיפור האמיתי הזה בשלושה שלבים.
מבוא
גרנו ברחוב ferran , בברצלונה שבמאות ה – 12-15 גרו בו יהודים והוא ניקרא ה – call הקטן, והוא סמוך מאד לcall החדש ול call הגדול. . שהם נימצאים ברובע הגותי . ישנן פרשנויות שונות למלה הזו call , יש אומרים שפרושה קהל, קהילה, כלומר אזור בו חיה הקהילה היהודית, ויש אומרים שהמלה היא לטינית ופרושה רחוב . גם בעיר הקטלנית ג"ירונה שאליה הגענו ביום האחרון לשהותנו בספרד מצאנו רחוב בשם זה והוא מיוחס לקהילה היהודית.
ג"ירונה, נמצאת צפונית לברצלונה, תיכננו לבלוע ביום אחד אותה ואת פיגארס , אך מפאת הזמן והכוחות הסתפקנו רק בג"ירונה משאירים את פיגארס ומוזאון דאלי לטיול אחר שישתלב עם הפירנאים על שלושת חלקיו ועם האנדרטה של דני קרוואן לזכרו של וולטר בנימין ופליטים שברחו מהנאצים לכיוון ספרד וכוחם לא עמד להם. סאן סבסטיאן, מוזאון גוגנהיים ונופים.
( תמיד צריך להשאיר משהו למחר, כדי שיהיה קטליזטור לצאת מהבועה) קשה לי להסביר למה הרי הפירנאים הילכו עלי קסם מאז ילדותי, אולי הייתי בת 12- 10כשאמרתי לעצמי שאני מוכרחה להיות שם, עד היום לא מבינה למה, אולי זה צליל השם, פרינאים, אולי בגלל הגבול שהם סימנו בין שתי מדינות, ואני תפסתי את עצמי כמי שרוצה צריכה, מוכרחה לפרוץ גבולות. אז זו היתה תחושת בטן, כיום אני חושבת שאני יכולה להבין למה אני רוצה להיות שם ויודעת קצת יותר. ..
נסענו ברכבת מככר אספניה כשעה וחצי עד ג"ירונה, כשירדנו מצאנו תחנה יפה מסודרת, מודרנית, ניגשנו לפקיד האינפורמציה קיבלנו מפה קטנטונת , הפקיד סימן לנו על המפה את נקודת התחנה ואת האיזור העתיק של העיר, הרי בגלל העתיקות הימי ביינמית באים לשם תיירים, לנו יש משהו נוסף בחירונה, וקשור בהסטוריה היהודית עד לפני הגרוש. יצאנו מהתחנה עם המפה ביד מנסים להבין את כיווניה, לפתע ניכנס בין שני ראשינו צואר ארוך ושאל באנגלית שניכר שאינה שפת אימו, "אתם זקוקים לעזרה? "
כאחת שרק רוצה להיות בצפת ובכנרת ובעין כרם ובעין גדי… כאחת שהיתה בברצלונה ולא הרגישה כלום— אני מודה לכל מי שמספר לי . תודה.
מצפה להמשך. החזרת אותי למקומות בהם טיילתי לפני שנתיים. הכל היה יפה ושמח, אבל אני תמיד שמחה לחזור.
הי אבתי, אנישמחה להחזיר אותך, מענין מה את אהבת בברצלונה?
תיקון, הפניה אליך אסתי יקרה, השעה מאוחרת והיד והראש לא עובדים בסינכרוניזציה.
סבינה, העולם יפה אזמסתכלים, והלואי ויכולתי לפחות פעמים בשנה לצאת החוצה לעולם ללמוד אותו ברגלים, בעיניים באזניים באף בפה ובלשון במחשבות והזכרונות והתובנות.
ברוכה השבה.
טוב, נחכה לשמוע מה אמר הג"ירף 🙂
תודה אמיר, אתה הרי יודע שלא קשה לראות באחר ג"ירף כשהוא עומד לידי. והמשך יבוא…
אורה יקרה תודה על ההתחשבות בחלוקת הטכסט .החום הזה. אה ברצלונה. המבנה של העיר היורדת לים, הבינלאומיות , העממיות והתרבות השזורים בה , המילה ברצלונה. ועוד. אז מחכה מחכה להמשך
קשה, קשה החום מירי, גם בברצלונה, המשכרת והגדרת אותה נכון, קוסמופוליטית וצעירה ותוססת, מכאן התחברתי אליה, וחוץ מזה מירי, מה שלומך אחרי? מה את מתכננת לעצמך הלאה ולנו?
אורה,
איזה יופי. את ממש מחזירה אותי לטיול שלי ברחבי קטלוניה (כולל ברצלונה, ג"ירונה ופיגראס), שעשיתי ב – 2006. נעים לי להיזכר. ועוד מעט אהדהד את דברייך בפוסט שלי.
🙂
שחר יקרי, התגעגעתי להתייחסויות שלך, ובקוצר רוח מחכה לפוסט על קטלניה, האמת היא שיש כל כך הרבה לומר, אבל מהססת כדי לא להישמע מספרת את הידוע, כי הרי למדנו וקראנו עוד לפני שהגענו לשם, אני יוצאת החוג להסטוריה… ואוהבת לקרוא הסטוריה מילדות,(לא רק הסטורי , גם) לכן אני מנסה לתת דברים אחרים.אבל אשמח לחלוק חוויות נו, אז תוציא החוצה…
אורה, גם אני מכור להיסטוריה. בכלל, זיהיתי שיש ביננו כמה קווי ממשק.
את הפוסט על ברצלונה שקלתי להעלות היום, אבל ברגע האחרון נמלכתי בדעתי. לא הרגיש לי נכון. בינתיים מעדיף להקשיב לקטאלנית טרייה.
מחכה לשאר הרשמים שלך מהטיול.
שמת לב לשם הזה קטאלניה? שם מפחיד לאיזור , אנשים עזים הקטאלנים…
וכנראה שהסטוריה מחזיקה אותי על האדמה, צריכה להבין דרכה את החיים…
שמחתי לגלות ,אורה, שפיגראס איננו רק שמה של זמרת נפלאה ויפה מאוד השרה בלהקה של ג"ורדי סאוול ואף נשואה לו.
שמחתי להרחיב את ידיעותיך מוטי.
מוטי,( המקש נילחץ בטרם עת),גם אני התעשרתי עם הפיגראס שלך, תודה.
מעניין ונחמד הסוף. הייתי שם.
תודה איציק, ואשמח לשמוע- לקרוא על חוויותיך שם
עוד אורה, עוד. נפשי יוצאת למרחקים, למראות, לריחות, לקולות לצלילים.
אלה נוסיף לקוצר ימינו, ויתארכו
אז זהו משה, אסור לחכות למחר צריך לצאת החוצה עכשיו, אם יכולים, ולטעום גם חיים אחרים, זו סוג של תשוקה ארוטית כמו שבטאת כאן , חיזור אחרי האחר.
אורה, אשמח לקרוא על הפרינאים ומה מצאת שמשך אותך לשם, גם לי היה את החיידק שחיבר אותי לשם. מאוד הזדהתי עם "תמיד צריך להשאיר משהו למחר, כדי שיהיה קטליזטור לצאת מהבועה" 🙂
תמי, יקירתי, מאד מאד שמחתי לראות אותך בתערוכה של מירי, האמת היא שהייתי נבוכה, כי היה לי מוזר שדמויות וירטואליות יש להם גוף ממשי, וחיוך, וחיבוק חם …ולענין הפרנאים אני שנים חולמת להיות שם אבל את יודעת החיים מנווטים אותנו, פשוט כורח הנסיבות הוביל אותי למקומות אחרים על יד, אבל בלי שום נדר, כמו שאבי היה אומר, אם יתאפשר אגיע גם לפרנאים. ונאמר אמן.
אורה יקרה שמחתי לראות את זיו פנייך בתערוכה ומרחוק ניפנפה גם תמי קאלי,פגישות קצרות קצרות מידי. אבל עוד תהיינה הזדמנויות.
על ההמשך שלי יגיע פוסט זה בטוח. מחר הפרוק של התערוכה ומעי חמרמרו.
בינתיים בקיץ הזה אחכה להמשך המרענן שלך
הי מירי, גם אני כמובן ששמחתי ומאד להיות בתערוכה שלך, ולראות אותך,וליבי לך על הפרוק, שלא כמו שירה, או פרוזה , אתה קורא והולך, כאן פיסית, אתה אוסף דבר דבר, ומרגיש בכל הגוף את הסגירה. אבל אחרי כל סגירה חושבים על פתיחה, לא כן?
אורה, את חמודה..:)
גמני הייתי נבוכה, לפגוש פנים מוכרות מהצג אצלי בבית אל המציאות.. זה נראה כאילו אנחנו מכירות כבר שניםםםם – אבל לא ממש…:)
כשתגיעי לפרינאים אני בטוחה שיסגר לך מעגל. זה קשור אולי בחוויות עבר, עבר רחוק מהגלגולים…
תמי יקרה, תמהתי איך זה בפגישה ראשונה של אלו הניפגשים אחרי שיחות ארוכות חלקן שיחות נפש אמיתיות באינטרנט, מתאהבים בוירטואלי, אולי זהלא וירטואלי, ניפגשים ומתחתנים… ויש המון צעירים שככה הכירו והתאים להם לחיות יחד.כמה אמת וכמה בדיה יש בשיחות אינרנט?, מכל מקום מאד שמחתי לראות אותך, ואולי יום אחד נקים את מועדון..
🙂 אני בעד הפס הרחב של עומק הלב- כמו שלך. תארי לך שללא האינטרנט לא הייתי יודעת על קיומך והפוך…
נכון, מזל, אני מאד אוהבת לפגוש אנשים ולפטפט…לא שאני פטםטנית בעיקר אוהבת להקשיב.