לאבא,
בְּבֵית הַחולִים
קצת לפני כִּכלות
הכול
חִיטְטוּ בְּךָ הַאֲחָיות
כְּאִילו הֲיּיתָּ עֲדָשּים שֶיֵש לִפְלות.
וַאֲנּי רָאּיתִּי בַּחטף
תְּנוּעָה אַחַת, פֶּלְאּית,
שֶעֲשה גֵּווךָ
כְּשֶהושִיבוּ אותְּךָ לְהרף-עין
על הסָּדין.
מָה פִּתְאום פֶּלְאִית:
הָיָה בִּתְנוּעַת גווךָ אֲבָדון
וּבִתְנוּעַת ראשְךָ
קָבָּלַת הַדִּין,
וְהַאֲחָיות הָפְכוּ בְּךָ וְהָפְכוּ
כּאֶבֶן שֶאֵין לָהּ הופְכִין.
וּבְעֵינֶיךָ הִתְקָבְּעה כְּבָר אָז מאפֶּלִיָה,
עיניך צֶמד זגוגיות ויטראז" חלָבִיות
שֶלא הִבִּיטוּ עוד לְאֵי-מָקום,
תָּלו גלוּיות בַּמרחקים,
להיות בִּמְטחוֵוי אין-קֵץ, בְּארץ נְשִיה,
עיניךָ שיָרו בי אהבה עיניךָ שיָרו בִּי זיקים.
כָּל חַיַי אֶשָא
תְּנוּעַת ראשְךָ ההיא, משֶבי-המָסָע,
וְאֵין-אונֵי שני אישוניךָ, מִכֹּבֶד-המָשָׂא,
כְּצֶמֶד אֲזיקִים.
(פורסם לראשונה באתר קשתות, בינואר 2006)