הבלוג של עדנה שמש סופרת, מתרגמת, עיתונאית עצמאית, מבקרת ספרים
חברות וחברים יקרים,
פתאום קלטתי שמזמן לא הייתי כאן… בינתיים יש כאן חברות וחברים חדשות והבלוג תוסס כתמיד.
מצד אחד הפייסבוק שואב – מצד שני הייתי עסוקה בכתיבתו של ספר חדש, וזה ארך יותר משלוש שנים.
שמחה לכתוב שכתיבתו של הספר, הוטֶל מלטה שמו, הסתיימה – ועכשיו, עם כל הבלגן של חוק ספרים החדש והמו"לים שיושבים על הגדר (ובצדק מבחינתם) בטח יקח זמן עד שייצא לאור.
ומה שלומכם אתם?
(-:
שלכם,
עדנה
מזדהה מאוד גם אצלי על הגדר וברוכה השווה(בוו"ו)עדנתנו
די שקט כאן
ואצלי מנגנון עריכה מבולגן
איזה חמודה את חנה,
ידעתי שאת תהיי הראשונה להגיב. גם סולידריות קריית-גתית יש כאן, נכון? (-:
ובעניין זה, ממש בימים אלה הוצאנו את דירתה של אמנו המנוחה בקריית-גת (אבי נפטר לפני 15 שנים) למכירה. הסתובבתי קצת בעיר עם אחי, ועם כל ההזנחה והעזובה שיש במרכז הישן – הלב נצבט.
אמרתי לאחי שקשה לי לדמיין את עצמי לא באה יותר לקריית-גת. אחרי שנמכור את הבית לא יישארו אלא קברותיהם של הורי ובטח רק ביקור שנתי, לאזכרה…
אז בנימה מעט עגומה זו…
למה התכוונת ב"מנגנון עריכה מבולגן?" יש לך ספר חדש בעריכה? מסקרן!
לא כאן בבלוג שלי כל המנגנון התחרבש לי
ועצוב מה שסיפרת עדנה אכן סולידריות של כפר קטן ואהוב -השנים הכי טובות שלי היו שם (אף שאיני קרית גתית במקור באתי רק ללמד ונשארתי 30 שנה )
חנה, זה מוזר העניין הזה של תחושת השייכות. אני קריית גתית "כל חיי" – עד שאני מגלה שבעצם חייתי שם דה פקטו רק מגיל חמש עד שהלכתי לצבא, כי אחר כך מעולם לא שבתי, רק באתי לבקר את הורי כל השנים. בכל זאת, אין לי עיר אחרת, למעט עיר הולדתי הרחוקה, קולוז'באר, וכנראה מה שקובע הוא השנים המטמיעות, חוויות הילדות – כי את חיית בק.גת 30 שנה ועדיין קוראת לעצמך "לא קריית-גתית"… מעניין, נכון?
שלום עדנה
השקט או האי-שקט בידי כולנו הם… ספרי קצת יותר על הספר שלך?..
הי נורית,
אספר בשמחה, אם כי זו הפעם הראשונה שאני נדרשת ככה, כלומר "על מה הספר" – עד כדי כך הכל טרי… ואני עוד בשלב שאולי לא כדאי לספר כל כך הרבה כי הוטֶל מלטה כאמור רחוק מהדפוס, אבל בכל זאת:
הוטֶל מלטה, בסקיצה גסה ובקווים כלליים, הוא סיפורם של זוג צעירים, הילה ונמרוד, שחיי הנישואים שלהם הולך ונפרם דווקא כשעל הפרק עומדת החלטה חשובה מאוד בחייהם כזוג. נמרוד קשור מאוד לסבא שלו, שיום אחד מבקש ממנו בקשה שבסופו של דבר תשנה את חיי שניהם, וגם את חייהם של אחרים בסביבתם הקרובה.
האמת היא שזה מאוד מרגש אותי לכתוב על הספר וכבר בא לי מאוד לראות אותו כעובדה מוגמרת…
תודה ששאלת, נורית.
זה נשמע מסקרן… מאחלת לך שתיהני מרגעי ההתרגשות גם לפני וגם אחרי…
ברוכה השבה! ובשעה טובה לראיית הספר אור. אומי.