תשובת הלב חוקרת את החיים ,וכותבת עליהם

  בימי שמש בהירים ישבנו אני וגיסתי על הספה בבית הוריי וליהגנו אודות פגעי הזמן. גיסתי שתחייה מתקרבת לגיל שלושים+++ וחשה זקנה. הבנתי לליבה כי אכן גיל שלושים היווה גם עבורי תמרור אזהרה לגבי המוגבלות של נעוריי הזוהרים. הגענו למסקנה משותפת שהילדות חולפת לאט  ולעומתן שנות העשרים חולפות במרוצה במיוחד כשאת מגדלת ילדים. אחרי הפגישה המשכתי להפוך את המסקנה ופרטתי ...

    האם קימת אהבה שאינה תלויה בדבר? לאהבה הזאת קשה להתקיים בין בני זוג ובטח שלא בין חברים. אולם רובינו טוענים שהאהבה כן קימת בין הורים לילדים. האומנם? מחקרים מראים שאימהות נוטות להעדיף ילדים יפים. הייתה לי  שכנה שלה בת שמנה והיא לא הפסיקה לרדת לחייה הצעירים למגינת ליבי הדואב. כאן בבית סיפרי יש ילדים אוטיסטים שהוריהם לא מבקרים ...

  קורל קורעת קורעת את שברי עולמה קורעת קורעת מכנסים, חולצה חזיה מצהיבה נקרעת קרע , קרע ילדים משחקים בחצר הסמוכה אוטובוסים חוצים מעברי חציה  עוברים נצמדים אל רחם זקנה  וקורל קורעת קורעת ולא מפסיקה  קורעת קריעה אחרונה  קורעת בלי קול למגע. —————————————————————————————————————- מוקדש לקורל( שם בדוי) תלמידתי האהובה שקורעת את בגדיה בשעת לחץ ומצוקה.  

    נירה וימית התגוררו בביננים הגבוהים שעמדו בסמוך לשיכון בו התגוררתי. כדי להגיע לדירה שלהן הצטרכת להשתמש במעלית צרה . לחיצה רפה אחת על כפתור ממוספר הובילה אותנו לאן שרצינו,  שמחנו על החידוש המרענן וכמובן ששרצנו במעלית שלהן יום ולילה. לכולנו נמאס  כבר מלהתחלק על המעקה ולהתגלש עליו לאורך כל הקומות , במעלית הגעת בשניות לאן שרצית ובניגוד למעקה היא העלתה ...

  בני הקטן סיים אתמול את שהותו בגן הילדים הראשון שלו.  אני מנסה להבהיר לו שמדובר בפרידה  מרוב הילדים שמצולמים איתו בתמונה ומשתי גננות מקסימות שליוו אותו , אולם הוא אינו מבין את המונח פרידה. האם אני מבינה? גם לי קשה לתפוש את המהירות שבה חולף הזמן ואת זה ששתי הנשים היקרות האלה יהפכו  בחלוף הזמן לפחות ופחות משמעותיות עבור שנינו. ...

       חלף זמן מאז שכתבתי את הפוסט הזה והחלטתי לחדשו ולהקדישו לשרה יולי תמיר שמתעתדת לפגוע בנכים ומוגבלים. להלן מספר מקרים בהם לא פגשת מעולם והם אינם נכים גמורים. כמה קלה היא חותמת הקיצוצים.   מחר בעצם היום ,אני צמה ומתחילים 3 שבועות לא נעימים לעם הזה וחשבתי לספר לכם שלא הכל זה הכל.. כלומר…יש גם בית ורקע ...

מאחר וכולם קצת מסכמים רגשות ורשמים אז גם אני מסכמת ולא לגמרי בצורה ספרותית. אישית אני מזדהה לגמרי עם מיכל ברגמן שמרגישה לפעמים כמו פיל בחנות חרסינה. רוב הזמן ששהיתי כאן חשתי כאן כמו הפיל הזה. יש לי דווקא טימינג טוב, בעברי הייתי קומיקאית ואני עדין  עוסקת בזה, שזה אומר לחוש את הקהל ולהגיב איליו בדיוק מקסימאלי , מה שהופך בסוף ...

    אבא שלה טייל איתה על הגשר וסיפר לה  על הילדה ההיא שמתה. הוא דיבר מהר והיא ניסתה לתפוש את המילים , לעכל אותן לפני שהן נושרות ומצהיבות על פני האדמה . המילים  הראשונית נשרו כמו עלים , אחר כך  התדפק שם ברד , נוקש באלימות על פני החלונות.  היא הביטה למטה וסחרחורת אחזה בה.   הגשר היה רחב ומתחתיו עמדה ...

  אז זהו שהייתי חייבת להלשין על אולמרט וחופשותיו וגם לדרוש מאיתנו יותר. האיש בכלל לא ניהל את עיריית ירושלים. האיש שהה חצי שנה בשנה בחופשה אצל בנו האמריקאי ואז חזר לעיריה זחוח , סירב לחתום על מסמכים שדרשו את חתימתו כי זה הכביד עליו ושב לאן? לארצות הברית כמובן. את כל זאת סיפרה לי מורה שבעלה עבד עם אולמרט ...

http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=1946&blogID=161