תשובת הלב
  • אביטל קשת

    אביטל ז'נט קשת כותבת כותבת אם לא כותבת חושבת שהיה עליה לכתוב או שהרעיון חיכה לרגע הנכון בו היה צריך להכתב מאמינה שכתיבה היא שליחות.    ---------------------------------------------------------------------------------------.    

כ"ד טבת

  היום בלילה כ"ד טבת יחול יום ההילולה של בעל ה'תניא'. יום היארצייט שיש לו כח והשפעה. אני מבחינתי חוגגת .על הנרות שאדליק אבקש על כל עם ישראל. כמובן שלא נשכח שלפנינו עומדת : שבת מברכין. שבת שתתן הרבה כח להרבות אורה וטוב. שמחה כפולה. שבת- שלום.  

קרא עוד »

לחנך את 'השקסע'

         כשאני נכנסת לבית המוכר, אני מוצאת את גברת ק' שרועה על הכורסא. מר ק' מסביר לי שהיא נמצאת תחת בלבול חושים אטומי:  היום החליפו לה עוזרת זרה. במקום פיליפינית תהייה לה מולדבית.   " המולדבית נראית חזקה, את הרי יודעת שסוזן התקשתה להרים אותה." מסביר לי מר ק'. " נורא, היא הייתה ממש זורקת אותה על המיטה." ...

קרא עוד »

לילה כיום יאיר על יד אליהו הנעלמה

     כשנוגסים בעברך, את שמחה שבכל זאת יצא לך לתעד אותו. כי מעבר לתיעוד הכתוב, דבר לא יוותר.   כך זה היה: —————————————————————————————————————– בשכונה היו דודות זקנות, חברות, כלבים משוטטים. ביליתי שעות בחברתם. הייתי גם מתנדנדת על הנדנדות שהותקנו בגן השעשועים החדש, משוטטת בחצר שמאחורי הבית, נדקרת ללא הרף מהסרפדים הסגולים, מלקקת את השרף שנטף על הגזעים של עצי המחטים, ...

קרא עוד »

על הפנים

      רצתי, רצתי אל עבר האוטובוס. עילי רץ לצידי. הוא מהיר הילד הזה, חלפה מחשבה נועזת במוחי. ואז חשבתי להגביר תאוצה על מנת להגיע לשם ראשונה ולומר לנהג לחכות לו. הוא ילד, ואני הבוגרת, עלי לעשות את הדרך עבור שנינו, להיות החלוצה. אבל הילד לא הסכים להשאר מאחור. הוא עקף את פסיעותי המזגגות קלות וקיפץ מול רגלי , ואני ...

קרא עוד »

רק בשביל לקבל עוד חיבוק

            שום דבר לא צפוי בחיים האלה. התחלחלתי כששמעתי שב"אח הגדול" אחת המתמודדות קוראת את התנ"ך בשרותים. יותר נכון גם נגעלתי קשות. אולם אז לגודל הפתעתי, גיליתי שלמתמודדת הזו קוראים :פרידה הכט, בחורה שחשבתי עליה רבות במהלך השנים שחלפו. ואף כתבתי עליה פוסט קטן כשהייתי חולה, הנה כאן: http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=161&itemID=3348 פרידה זכורה לי כנשמה עשירה, בחורה ...

קרא עוד »

תנו להם כנפיים

    אנחנו מכירות מגיל צעיר למדי, והיא תמיד סבלה והתייסרה.  פעם נסענו יחד לאילת, ובתום הנסיעה, והיא צנחה מותשת על מיטתנו המשותפת, כך שכבה משותקת למשך כל אותו היום. אז עוד לא ידענו, שהיא בעצם חולה במחלה פיזית -שמנטרלת את חושיה. הידיעה המרה צנחה לפתחה- כשהייתה בת עשרים ושש.  חברתי הטובה חולה מאד, אך גאה לא פחות, תמיד תפקדה בצורה ...

קרא עוד »

זוג מסטולים בדרך ללוד

        היום נסעתי במונית שרות ללוד וכמובן שעלו עליה שני נרקומנים, מסטולים. לבחורה שיער ארוך ושפתיים בולטות, אבל רק על פי האופן בו עשנה לפני שעלתה למונית, זיהיתי שהמדובר בנרקומנית.   הבחור שישב לידה היה כבר מסטול במלוא רמ"ח אבריו, ואת זה גיליתי על פי גוון קולו שדרש מן הנהג לחכות . " לחכות שמעת.."   זה היה ...

קרא עוד »

הוא הרבה לבלות במקומות בהם רציתי להיות

    אז התגוררתי בדירה קטנה, מגדלת תינוקת ראשונה, דוחפת עגלה כבדה. עיניי עדין מחפשות אישור בין הצללים הממהרים -הולכים ושבים שמיהרו לדרכם.  סופרת בתוכי את השעות החולפות.   בערבי שבת היה בית הכנסת שדבוק לחלוני מצמיח בין הכתלים תפילות לא ברורות.  ואני התעלמתי.   הם  חיו מולי, אשתו ילדה את ביתה הרביעית, שערה אפור גולש עד לתחתית, פיה צווחני. ...

קרא עוד »

שם היא מופיעה

        רוחניות אמיתית לא צומחת בכותל, מול שמיים פרושים, כשהעניים סוקרות אותיות שכותבות עצמן לדעת על דף ריחני, שמצוי בתוך סידור מהודר, ששוליו מוזהבים.   היא לא נולדת תוך כדי השתטחות מרגשת על קברי צדיקים.   ולא בוקעת מתוך מקהלה מיומנת ששרה ניגונים מרטיטים.   מסתבר שרוחניות אמיתית טמונה בזיעה שנוטפת מאתנו תוך כדי הכנות לשבת.   ...

קרא עוד »

הכתובת שעל מצחי – ספר. ושאלה לכותבים

    אני לא אסקר כאן את כל עלילת " הכתובת על מצחי" נאפיסה חאג'. וגם לא את טכניקת הכתיבה.  הספר מרתק ומעייף בעת ובעונה אחת. מסופר בו על.. המון דברים. תחילתו בסיפור משפחתי שמתאר קשר בין שתי אחיות סיקיות, והסטוריה משפחתית שגוררת אותן למחוזות ידועים ולא ידועים. אופי הדמויות מכתיב את המהלכים. אך עדין יש מקום להפתעות רבות. אמצעו ...

קרא עוד »

© כל הזכויות שמורות לאביטל קשת