ספרים וסופרים רבותי

Normal
0

false
false
false

EN-US
X-NONE
HE

MicrosoftInternetExplorer4

/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"טבלה רגילה";
mso-style-parent:"";
line-height:115%;
font-size:11.0pt;"Calibri","sans-serif";
mso-fareast-"Times New Roman";}

אדם הולך אחורה ומרגיש שמישהו צועד מאחוריו, הוא מסתובב אל הברנש, זה העבר שלו. הבעיה מתחילה, שגם זה שחוסם לו את הנתיב שמוביל קדימה, זה העבר שלו.

אם הוא סופר יקפיא לרגע את הזמנים. אחורה, קדימה,ינסה לשוחח עם הברנש, יצוק לו דמות וצורה. סופרים יצורים די מלאי נוסטלגיה ובנוסף לא מפסיקים לטבול במה שקוראים בצרפתית סנטימו .

אבל אנו חיים בזמן ותקופה שכל זה לא מתאים. הכל מהיר. מזון עובר ושב. חלבונים בשקל.  תתקשר אלי כרגע, לא מחכה דקה, ואם לא תסמס בשנייה הבאה. בזמן שאתה רץ סביב הזנב של עצמך, מדווח על עצמך כל רגע נתון, כאילו העולם לא יכול להתקיים בלי הניסוחים המהירים והיותר מידיי ספונטניים ואשכרה קלילים שלך, מטרטרת התקשורת, מצעקת,  ומחלקת את העולם לקבוצות. מתנחלים, דתיים, שמאלנים.. אין לי כח להמשיך. הביטוי החופשי צועק בכיכרות, האוזנים נסתמות, השאר מסתמם, בצמתים, הרבה יחסים נגמרים ומתחילים באינטרס. ואם כל זה שאף אני בפיס בוק, נודה ונתוודה, הוא מנציח את הבעיה.  כי אנו מבקשים חברות מחברים, אך גם ממי שיקדם אותנו. ועניין הקידום האישי כבר לא נחבא אל הכלים הוא כאן. יפה להיות גלוי וכנה בקשר לזה, גם אם לא מפסיקים לחטוא בזה, מה לעשות?  ובכל זאת.. אני מגיעה תכף לנושא שלי, זילות הקריאה.

העניין הוא שהקורא התמים, שמסגל הרגלי קריאה, כבר אינו ילד, נער ,בעל אינטרס, הקריאה היא כמיהה,הקורא אפילו לא יודע למה,  והעולם רוצח אותה באיטיות, מטשטש אותה. אתה לא כמה לכלום, הוא גורס. אני מביא לך הכוללללל בשנייה .

אתמול שוחחתי עם גאונה שמסיימת תואר בפסיכולוגיה. היא כמובן, לא קוראת, היא לומדת לצורך תואר, צריך מקצוע בחיים. צריך. הנה שוב התמקדות החלטית ונבונה. נוער ממוקד ומשכיל, שהשלים לימודי ליבה, ולא פותח ספר.

בתווך הרשתות מפתות אנשים שרק רוצים להסניף כריכות, בוא תקנה אותנו, ארבע במאה, מה יותר טוב מזה? הסופר הופך לפועל מסין. והם טוענים שהם מרחיבים למישהו את ההשכלה. אבל עובדה , לא. אנשים קונים ספר, מוסרים אותו, ואז בפסח זורקים אותו, כך עושים עוד שלושה במאה. וברוב המקרים, הם לא מפנימים כלום ממה שהיה כתוב בו. אלא אם כן עבר ברוך המו"ל והזכויות  דרך מכבש יחסי ציבור מטורפים. אני מדמיינת? לכו לחברים שלכם ותספרו כמה ספרים נחים אצלם על המדף, לא מדברת על חולי הגעגועים המועטים שנותרו. לא ולא.

  אצל החרדים העניים ביותר תראו מדפים מלאים, והכל נח בהידור שותק. גם ספר שקניתי בעשרה שקלים, דר אצלי עדיין בתיק. ואצל השאר, תראו מטבחים משופצים, מרצפות מאבן יקרה, ותעודות על הקיר. רק איפה הספרים?

איבדנו את זה. גם אני בדרך לדלל קריאה, כי נמאס לי לקרוא פורנו, או תיאורים על עולם רע, או עולם טוב, רוצה מאבקים פנימיים יותר, אמונים יותר, ואין. וגם אם יש כמו אצל חיים סבתו הנפלא, הם לא משוכפלים.

  מגזר שמכפיש מגזר זה מוכר, בתול שמגלה את העולם כבר לא. וכך הולכים ומצטמצמים האופקים. ומאחר ואיני רוצה להיות נדונה לכליה רוחנית הרי שאני מדירה עצמי מהדפים. והולכת לספריה כדי לקבל רשמים אחרים.

למשל, אני חוקרת כמה חרדים פוקדים את הספריות( מספרם רק הולך ועולה) או מקשיבה לשיחות הפרטיות שמנהלות הספרניות בינן לבין עצמן, בגלל השקט השורר אפשר להתעמק יותר בפרטים, והחיטוט בחיי הזולת נעים יותר, יותר מאשר ההאזנה הכפייתית למכורי הניידים,  או מאזינה לויכוחים שמנהלים קוראים נרגנים עם אותן ספרניות, ותוהה איזה תסכולים מניעים אותם לעצבן עובדות חביבות. וכדומה.   

כאן המקום להודות לאתר הזה שרענן את הצורך שלי בקריאת שירה. כי לעיתים אני כן מוצאת פה ושם ספר שירה שמושך אותי אליו. אבל לרוב יש עליו אפס חתימות.

והרבה אנשים כותבים, הרבה. זה מוזר. האם כל הכותבים גם קוראים? כי אז עוד לא אבדה תקוותנו.

אין לי מושג. זרקתי תסכוליי על דף מחשב פשוט, שבוע ספר מוצלח.