עכשיו אחרי שהספר שלי ברוך השם מוצב בחוצות. כלומר יש לו שילוט.
אני חושבת מה החלום הכי גדול שלך אביטל? למרות שזה עדיין מתהווה לו.וטרם הגיע לידיי תכלית ובכל זאת… ולא תאמינו אבל מאד מקוה שאם לא אגאל כאן בגלגול הזה, מה שחייב להתרחש, כי די! אז שבגלגול הבא אהיה אשת בית שאמונה על הסירים ובגלל זה הילדים שלה כל הזמן מכרכרים סביבה, אחת שמדברת במתכונים, ובעלה כל היום הולך מסודר ומגוהץ, ואנשים בעיקר בני משפחה עלומים, כל הזמן מבקשים להתארח אצלה.מתדפקים על דלתה ,מורעבים, והיא מנופפת אותם כשזה כבר הופך למעמסה . בקיצור זו האשה הגדולה מהחלומות שלי.
לא סופרת,ציירת, אשת רוח, ואפילו לא רופאה. אם כי משהו במתח שבו חיות מי שמופקדות על בריאותי מעניין אותי, כהרפתקה,זה כן. לא הייתי מבקשת להיות חברת כנסת,זה כבר מחריד.
ושוב, על כל אלה אני מוותרת, אחרי עוד עיון, ברור הרי שאם – אם תתעמקו אצלי עמוק בלב, תבינו שזו לא פוזה עממית. זו שאיפת ילדות שהתחילה עוד בימים ההם, שאימי הייתה סוחבת אותי למספרות השכונתיות ,והריח של המכונות ההן ליבוש השיער, התערבב בשיח הכללי, זריזות הידיים העמלניות והחיבור לדופק הבסיסי שלעיתים אני מתקשה להשיג,בשל בעיות טכניות מולדות, וחוסר הפניות הזריז שהיה שם בשכונה בה גדלתי.
כל זה הוליד שאיפה שלא ,או יותר נכון, טרם, התממשה. אבל זה לא אומר שאיני רוצה שיקראו אותי כך,או כך, ושיתרחש מהפך בהרגלי הקריאה של הציבור הרחב, כך או אחרת. אני אכן מיחלת שההזדמנות הזו שהגיחה כמו נס בניסן, חודש שסימנו נס, ונס מסתתר בשמו, ותתממש ב"ה באייר, תפתיע אותי רק לטובה, עד תום.
אמן.