בננות - בלוגים / אביטל קשת / מה שלא רואים משם- גם ספרותית
תשובת הלב
  • אביטל קשת

    אביטל ז'נט קשת כותבת כותבת אם לא כותבת חושבת שהיה עליה לכתוב או שהרעיון חיכה לרגע הנכון בו היה צריך להכתב מאמינה שכתיבה היא שליחות.    ---------------------------------------------------------------------------------------.    

מה שלא רואים משם- גם ספרותית

 

 

 

הראייה הספרותית האובייקטיבית לכאורה, הלכה והתרחקה ממנה כשקראתי את ספרה של גלית דהן קרליבך " אחותי כלה והגן הנעול".
 
ולא שמדובר בספר רע. ההפך הוא הנכון. מדובר בספר קולח, עשיר בטעמים וריחות, שמביא את ההווי המרוקאי על כל גווניו.
 
בבית בודד בירושלים חיה משפחה גרעינית שמורכבת רק מנשים: סבתא, אם ושתי בנות שמתנזרת מגברים, ומתעקשות בעידודה של הסבתא השתלטנית לשמור על הצביון המרוקאי שלה, שמתנגש בכל מה שמתרחש סביבה.
 
ההתעקשות מביאה מעמדים מרגשים, ובעצם גורמת לקורא להזדהות עם הקפיאה בזמן. אולם אז מחליטה אחת הבנות להתמרד, לחזור בתשובה ולהתרחק מהטבעת הלוחצת הזו.
 
הצעד שלה מביא את בנות המשפחה לצאת ולהחזירה. המסר הוא כמובן, אנו בעד מסורת, לא בעד כפייה. משהו כזה.
 
כאן נתמלאתי חוסר סבלנות ספרותי שאין בו שמץ של הצדקה . דבר ראשון החזרה בתשובה מתוארת כמו שהיא תמיד מתוארת. הבת ממהרת לעטות עליה גרב אטומה, להסתנוור מהרב ,לצאת לשידוך אומלל ואז ליפול למלכודת המקווה וכדומה.
 
כאן עצרתי. אולי כי אני יודעת שרוב החוזרות בתשובה פועלות לאט מאד. שנים עד שאת מתחילה להשיל מעצמך את הג'ינס, והמטפחת זה עוד מבצע, שלא לדבר על הגרב האטומה.
 
ולמרבית הפלא, רוב הרבנים שאני מכירה תומכים בתהליך איטי של הבנה של הדת לדקדוקיה, ולא בתהליך של האבסה דתית.  
   
אבל בסדר, אולי יש  גם המקרים אותם מתארת גלית דהן קרליבך בספרה. העניין הוא כזה, רוב הספרות שלא לדבר על התיאטרון שמביא את העולם החרדי לבמה מציגים קצוות מפחידים ומוזרים.
 
מוזרים עד כדי כך, שגם אני לא הייתי עוצרת טרמפ לחרדי אומלל שנתקע בעיבורה של עיר, מה לי ולאיש המוזר הזה? ושלא תחשבי שגמרתי להשתחרר מן הסטיגמה.  האמת, רק בגלל שנמאס לי ממנה עצרתי את קריאתי זו.
 
קחו למשל את השחקנית יונה אליאן שמשחקת רבנית רשעה " בשינדלה" עוד מלודרמה חרדית שטוחה. בראיון שהתקיים עימה, היא טענה שכל מה שהיא יודעת על הדמות התברר לה מסיור אקראי בשכונת מאה שערים ומקריאת הפשקווילים שם. קראתי בקורת של גולשת לא משוחדת, שטענה שיונה אליאן שיחקה באופן גרוטסקי ומעצבן. ואתם יודעם מה, לאור ההכנה לתפקיד שעשתה, האמנתי לגולשת.
 
באשר לפשקוולים המזעזעים, נו באמת, זה מקומם אבל עדין..כאילו שלנו אין אינטרנט וטוקבקים ירודים והסתה אנטי חרדית תמידית.  ואני רגישה לזה, מה לעשות, גם הספרדים נעלבו מנתן זך, אז לי אסור? אבל עזבו את זה. היא בכלל לא ירדה לרמת הפרט. פעם התארחתי אצל אצל משפחה מחסידות ' סאטמר' . מפחידים נכון?  אך אלו היו אנשים מתוקים, רגועים, שלווים, מכניסי אורחים וכדומה.
 
אבל אם יאמרו לי לשחק מחר חסידת ' סאטמר' אני בבעיה. אני לא ממש מבינה את עולמה.
 
מידי יום שלישי, אני הולכת לשיעור שמעבירה לנו רבנית מחסידות אדוקה מאד בב"ב. ואם הייתם שומעים את הסיפורים שהיא מספרת לנו על חייה הפרטים הייתם מזדעזעים, אך עבורה זה פשוט ונכון.
 
לדוגמא: יש לה שלוש עשרה ילדים, אך חלילה אם אחד מהם יובהל לבית חולים , היא בכלל לא תטריח את בעלה, אלא תתמודד לבד עם הקושי כדי שהוא לא יופרע באמצע לימוד התורה שלו.
 
גם סיפורי השידוכים בהם היא משתפת אותנו, נשמעים על פניהם חסרי הגיון בסיסי.
 
בחסידות האדוקה הזו, ההורים קובעים הכל. מבררים אודות החתן וכדומה,  והבת נפגשת עם הבחור לקראת הסוף ואז מחליטה. כלומר, אחרי שתי פגישות, או לכל היותר שלוש פגישות, נופל דבר.
 
לא נשמע הגיוני נכון? אך כך גם נישאה הרבנית שלנו, והיא אוהבת את בעלה עד מאד.
 
לטענתה סחרור רגשי גורם לאיבוד תמימות. שלא לדבר על כך שהבנתי שמתחת לפאתה היא בכלל מגולחת ראש. איך אפשר? אבל האישה הזו נראית לי שלמה עם דרכה.
 
היא בהחלט לא האישה החנוקה הנשלטת על ידי חברה שוביניסטית אותה אוהבים כותבי הרומנים לתאר. למעשה היא הייתה אשת עסקיים די מצליחה בעברה. בפני עצמה היא בנאדם רגיל לחלוטין.
 
בפנינו לא. והפער בין העולמות מצמיח דעות קדומות.
 
ולא שבטווח נמצאות נשים שבעליהן מכריחים אותן להוסיף וללדת. יש ויש.
 
מצד שני, האם אין גברים צעירים שלוחצים על נערות צעירות לקיים יחסי מין בטרם בשלו התנאים לכך. מה שאומר, שאין סוף לקיפוח הנשי.
 
וכל צד רואה את הגיבנת של השני. הרי גם החילוני הממוצע יוצא די רע בספרות החרדית. שהיא גרועה מעקרה. וכדי לקבוע את זה אין צורך בהבנה ספרותית מעמיקה.
 
מסקנה: כנראה שטרם הבשילו התנאים להבאת העולם החרדי בצורה אמינה לקורא המרוחק.
 
מה שכן, הספרייה הרמת- גנית אליה אותה אני פוקדת לעיתים די דחופות, מלאה תמיד בקוראים חרדים סמויים.
 
הם כנראה כן מוכנים לצאת לדעת יותר, אחרת מה הם עושים שם?
 
ואנחנו. כיצד אנחנו קוראים אותם?
 
  
 
 
 
 
   
 
 
 
   
 

 

 

 

5 תגובות

  1. הי אביטל
    שנאת החילונים לחרדים מקורה מפחד (כמו גם השנאה ההפוכה). הפחד החילוני נובע מכך שהחילוניות המערבית היא דת בפני עצמה, (דת צרכנית בעיקר, בימינו, דת הקדמה, דת הרפואה המערבית שתגאל אותנו מהכל, כולל המוות…). אפשר להרגיש בכך במיוחד אצל החילונים הירושלמיים (הוריה של אשתי…) שממש שונאים חרדים, אנטישמיות בלי בושה.
    בילדותי גרתי, מגיל 6-12, בשכונת בית וגן בירושלים, ברחוב בית וגן. מאד אהבתי את האווירה והשקט (אם כי היה לי שיער ארוך, ובגלל שהלכתי בג'ינס, אז היו לפעמים עוברים צד כשהלכתי ברחוב…)

    ואיך את מספיקה לעבוד, לגדל ילדים ולקרוא, זה לא ברור לי…
    אבל דווקא את האדם הנכון לכתוב על הנושא, בין אם בספר שיאגד רשימות בנושא, ובין אם ברומן.

    • תמיד התגובות שלך מרגשות אותי. אז תודה גדולה לך. מילותיך אינן מה בכך עבורי. זה גם מלמד אותי מה כוחו של פרגון ואיך מעבירים אותו הלאה.
      אני כותבת רומן כלשהוא על נושא מעורב בו מיוצגים גם חוזרים בתשובה ודתים אחרים, ותמיד חוששת שזה לא יתפוש. אולי כי הדת יוצאת חיובית מכל הסיפור. האנשיים חלקם כן וחלקם לא. כמו בחיים. ומכל מה שאני קוראת הדת- היא יוצאת אומללה. וככל שהיא אומללה יותר, כך היא נמכרת יותר.

      רצויה יותר בהוצאות גדולות וכדומה. אך השם יעזור.

      והוא יעזור ב"ה.
      ותודה על כך שאתה מעריך את הרשימות שלי, לפעמים הן גוזלות ממני זמן חשיבה. ואז אני שואלת את עצמי בשביל מה? תהיי רצינית.

      ואתה מראה לי שיש מי שקורא אותן וברצינות.

      כל- טוב.

  2. כתבת כל כך יפה ובהגינות אביטל
    יש תמיד היבט אנושי ברשימותיך גם כשאת מבקרת
    תמיד נשמע את הלבטים והרהורים שלך
    תמיד כתובה בהם חמלה
    מרתק לקרוא אותך
    מענין

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לאביטל קשת