תשובת הלב
  • אביטל קשת

    אביטל ז'נט קשת כותבת כותבת אם לא כותבת חושבת שהיה עליה לכתוב או שהרעיון חיכה לרגע הנכון בו היה צריך להכתב מאמינה שכתיבה היא שליחות.    ---------------------------------------------------------------------------------------.    

הרגע הדרמטי

 

כשאני מכסה את ראשי בפיאה, אני נראת מאד צעירה.

ולא רק אני.

כל מי שבוחרת בפיאה משילה מעצמה שנים מיותרות.

הרגע הדרמטי בשבוע ( לרוב איני בוחרת לכסות את ראשי בפיאה) מגיע במפתיע.

אחרי עמל יומי, אני מורידה מעלי את כל היופי שמהודק בסיכות, ונשארת כפי שאני. אמיתית להפליא .

ובכן , בתור מי שאני, יש כאן תופעה קצת מאכזבת אך טבעית( כפי שמורה לנו הזמן)  הלבנה.

מתחת לשיער המלאכותי,שריר וקיים שיער טבעי , לבן עד שורשיו.

שיער לבן מעיד על בעיות כלכליות, קראתי על כך בספר מסוים.

במחי יד, אני יכולה לטשטש אותן.
אף רב לא אסר עלי לצבוע את שערי .
 
ההפך הוא הנכון, יש הלכה מפורשת שמתירה במקרים מסוימים , גם לגברים מסוקסים את זכות הצביעה.
אז בטח שלאישה..

ובכל זאת, איני צובעת את שיערי .

אולי אני טיפוס של קצוות.

והקצה הצעיר, מול הקצה הקשיש
מבקש קצת בקשיש   

אחד מהם אני אוהבת יותר.

רק אחד מהם מולבש עלי בטבעיות, והוא כולו אני, עני.

 

26 תגובות

  1. איזו זווית מענינת נתת לנושא כה בנאלי כמו צביעת שיער,אביטל ,והשורות האחרונות מכמירות לב, כה מרגשות!
    את תמיד את ,יקירה, ישרה אמיצה ומיוחדת.
    אני זוכרת שורה מהדהדת מרומן "סולה" לטוני מוריסון הילדה העומדת לראשונה מול המראה וצועקת שם את האני המתעורר שלה:"אני! אני! אני!"

  2. מירי פליישר

    אני אוהבת את השער הטבעי יותר .
    אבל נחמדה ההתייפות הזו בפאה צעירה. למה לא?

  3. אביטל, בפראפרזה על המאמר של ביאליק: גילוי וכיסוי בלשון, אפשר לומר שיצרת כאן, גילוי וכיסוי בשיער כאיזו מטאפורה לחיים – הכיסוי עשוי להצעיר -הגילוי עלול לצער – וביניהם האמת

  4. רונית בר-לביא

    אהבתי, נוגע.

    אולי יום אחד גם אני אעז,
    לא לצבוע בכלל, למרות שאין לי הרבה, רק פה ושם בצבוצי שערות לבנות,
    שעוברות חנק מיד עם צאתן לאויר העולם, חנק של אמוניה ושאר כימיקלים.

    יש כאלה שבשביל להפסיק לצבוע צריכות לעבור משהו פנימי מאד עמוק, כמעט כמו הפיכה לנזירה בודהיסטית.

    יפה לך.

  5. איריס אליה

    כתבת נורא יפה, אביטל. אבל לי דווקא היה קשה עם זה. עם הבחירה להיות מי שאת רק עם עצמך.ועם בעלך. כי על פי אותו היגיון לא הייתי טורחת לשים פאה. אני מבינה שצריך לכסות. אז אפשר מטפחת לא?
    ובאופן כללי אני מרגישה שלמרות שכל האסטתיקה הנשית מייגעת. היא מאד חשובה. בעיקר בשביל עצמנו. זה כמו שבית מסודר יותר נעים מבית מבולגן. לא יודעת. ככה לטעמי.

    • איריס, לרוב איני בוחרת בפיאה, רק לארועים, יציאות בערב ועוד.
      מטפחת זה נחמד, רק שיש לי חברה חילונית שאוסרת עלי לבוא אליה עם מטפחת כי זה כמו חיתול.

      ( לדעתה).

      הסיבות לכיסוי, מובאות בזוהר, ומי שירצה יקרא שם. אחרת התגובה הופכת למטיפנית.

      אני חושבת שפיאה היא פיתרון חביב, כי בגיל כלשהוא ההשקעה בשיער הופכת ללא מתגמלת, ( בעיניי) כי הוא פחות יפה מהפיאה .

      בעלי מעדיף שיער לא צבוע, וכך היה תמיד.

      הוא לעג לי תמיד כשצבעתי.

      וכעת אין לי סיבה להתאמץ.

      בית מסודר , זה באמת חשוב!

      • עלובי החיים

        אביטל יקרה, בררי אצל חברת הלומדים ותראי שעוד בתקופת המשנה היה אסור לצאת לשוק בפאה אשדודית!
        ומדוע שיער אוקראיני, הודי וכיו"ב צנוע יותר? אולי משום מחירו המופרז, שהרי הוא מכרסם במשאבים הכלכליים. וכן בצניעות.יש על זה המון חומר. אם כבר, הייתי חובשת שטריימיל זוהר מלכותי [עולה הון ומרשים] הוא גם מודרני יותר [פולין-רוסיה] מן המאה ה16 ושימושי במזג אויר קיצוני…
        בטוחני שתהיי יפה בכל צורה שתבחרי לך, אף כי שקר החן והבל היופי…

        • אתה צודק, הצניעות מתכרסמת, ויש השפעות חילוניות על כולנו.

          ובאמת פעם נשים לבשו פיאות משיער סוס, רק כדי שמרחוק הגויים לא יציקו להן על הכיסוי. לא בשביל יופי.

          אבל מה לעשות והדור נחלש, אני באמת מנסה ברוב שעות היום ללכת עם כובע, או לפעמים מטפחת.
          אבל את באה לארוע ( אפילו חרדי) וכולן פריז, ורק את מין זרוקית משהו וקמטי הצחוק לא מתחבאים ואת מתחילה לחשוק באסור. או יש שמתירים ( חב"ד)
          אך מאחר ואין זה מטבעי לשמר פיאה, וזה גם לא שיא הנוח, איני מכורה לה( עדיין) ומחיר התסרוקות אזי…
          אם כי ככל שהגיל יעלה, זה יכול בהחלט להשתנות.

          שבת- שלום.

  6. איריס קובליו

    אביטל, הבאת זווית מענינת ומעוררת מחשבות בנושא כל כך "נשי" ושכיח. יפה כתבת

  7. גם אני ל צובעת ותאמיני לי, רואים עלי!!!!!! לא תמיד קל… :)

    • חמודה, אני באמת חשבתי על עוד זוית של העניין ואכתוב עליה ב"ה.

      שאלתי את עצמי, מעניין אם אומי צובעת, ואשרתי את שחשבתי.

      שבת- שלום.

  8. היא מכסה את ראשה בפיאה
    להסתיר את השלג האכזר
    השנים מפזרות אותו
    עד שורשי שיערה האסוף
    המתגעגע להיות מפוזר.

    אבל עכשו הגברים יראו פאה
    שתדמה להם כחיטה של זהב.
    אלף דולר עולה התענוג

    אבל בעלה בבית
    מפנה את השלג בחושך
    ומסרק אותה במסרק נשיקות
    שכל שיניו תותבות.

    • לקוראים: חס וחלילה אין בשיר משהו אישי.
      אמרתי לעצמי: מה יגיד על זה איש באנשים?
      אני חושב שה"שיר" שכתבתי הוא תגובה יחידה בעולם של איש
      לעניין הפאה ומשמעותה…ה"אמונית"..

      • שיר יפה מאד , יוסף.
        צחקתי על השיניים התותבות , שעוד יבואו.
        מה לעשות שהעולם החיצון משפיע ולא משפיע עלי. ושוב משפיע ושוב לא.
        וחוזר חלילה.
        היום הייתי בהתועדות לקראת יט כסלו יום החסידות של חב"ד ולרוב הנשים היו פיאות ואמרתי נו, שזכות הרבי תעמוד לי.
        אמן.

        שבוע- טוב.

        אני לפחות מודעת:)

        שבוע- מצוין.

  9. שבת שלום אביטל,

    עניין של כוח הוא השיער. אני לא בטוחה שהלבן (גם שלי, המתפשט) מחלישו. אולי כן. כך או כך, בין כל החלופות האפשריות, איבוד המחלפות הוא זה שנראה לי המפחיד ביותר. לכן עניין הקצוות שבנושא, כפי שכתבת, הוא מדויק. ואגב, אמש, הרציתי בבית ספר בתפן,ואחת הילדות – מתוקה עם קוקו מתוק כמובן – שאהבה ספרון שלי, קוקו פטרוזיליה, אמרה שניסתה בבית להצמיד לה כזה לשיער, כי מצא חן בעיניה רעיון התלתלים הירוקים הטבעיים… אולי זה הפתרון?
    בכל מקרה, מבקשת לומר לך שעניתי לך היכן שהגבת לי. ותודה לך על כך! אבל אם כבר ראית, סליחה על מיותר זה. וכל טוב.

    • לאה, בכלל לא מיותר. מאד התרגשתי מתגובתך.

      ב"ה אזמין את ספרך בספריה, ואשמח לעלעל בספר הילדים שלך. אני מספרת מטעם אומנות- לעם.

      וגם אמרתי שהזדהיתי עם מה שכתבת כי גם אני כתבתי על תקופת הצבא בהרחבה. וב"ה איידע אותך( אם תרצי).

      שבוע- טוב.

  10. כתבת מאוד יפה על השאלה הזאת, שגם אני קורבה אליה. לא צובעת, הרווחתי את כל האפורים. צריכה להיות ודאי חוויה מוזרה המעבר הזה בין הפיאה הצעירה ושיער האפור.

    • סליחה, צריך להיות "קרובה" כמובן.
      אבל חשבתי עוד דבר, למה בכלל פיאה?
      עדיף מטפחת, פחות שיקרי…

      • לוסי, התומכים בפיאה טוענים, שעיקר הפיאה, להסתיר את השיער האמיתי ולא לכער את האישה.

        והפיאה מכסה את כל השיער האמיתי, שבו לטענתם הבעיה, ולא בפיאה שהיא שיער חסר שורשים.
        הנה הבאתי את כל הויכוח, על קוצו.
        ואני גם בפיאה, גם בכובע, וגם במטפחת.

        שבוע- טוב

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לאביטל קשת