בננות - בלוגים / / לילה כיום יאיר על יד אליהו הנעלמה
תשובת הלב
  • אביטל קשת

    אביטל ז'נט קשת כותבת כותבת אם לא כותבת חושבת שהיה עליה לכתוב או שהרעיון חיכה לרגע הנכון בו היה צריך להכתב מאמינה שכתיבה היא שליחות.   

לילה כיום יאיר על יד אליהו הנעלמה

 

 

 כשנוגסים בעברך, את שמחה שבכל זאת יצא לך לתעד אותו. כי מעבר לתיעוד הכתוב, דבר לא יוותר.
 
כך זה היה:

—————————————————————————————————————–
בשכונה היו דודות זקנות, חברות, כלבים משוטטים. ביליתי שעות בחברתם. הייתי גם מתנדנדת על הנדנדות שהותקנו בגן השעשועים החדש, משוטטת בחצר שמאחורי הבית, נדקרת ללא הרף מהסרפדים הסגולים, מלקקת את השרף שנטף על הגזעים של עצי המחטים, מוצצת צוף מתוך גביע ההיביסקוס, פורעת את ראש הסב של הסביון, משתכרת מריחות ההרדופים, אוספת מעל האדמה נוצות של ציפורים ומדמיינת איך אני עפה, עפה, בלי יכולת לעצור… לאורך הרחבה של בית הלן קלר, יחד עם כל הילדים והכלבים, הייתי רצה אחוזת תזזית, מחכה בקוצר רוח לרגע שבו יזדווגו הכלבים בהנאה, עוקבת בעיניים מצפות אחרי מהלך הלידות ותוהה איך זה יהיה אצלי, הרי אני בכל זאת לא כלבה. עם רדת החשיכה זחלתי הביתה בחוסר חשק בולט.l

—————————————————————————————————————-

בשבתות כבר לא ביליתי אִתן בבית הכנסת של "הפועל מזרחי", מלקקת בדרך חזרה הביתה סוכריות טופי ורדרדות שנזרקו מעזרת נשים לעבר הילדים. שכנותיי, סוניה התופרת וגברת דוידוביץ', שניצלה מהשואה, כבר לא התחרו ביניהן על אהבתי, מתעקשות שאפיג את בדידותן או מזמינות אותי לאכול אצלן כל שבת. לצערן זללתי רק את הקינוח ואת העוגיות, מלקטת ביסודיות את כל ביכורי הרכילות שהסתובבו בשכונה ומדווחת עליהם להוריי הסקרנים בעלותי הביתה. הם כיבדו אותי בנשיקת כבוד על הבנת רזי עולם המבוגרים. נכון שגם ביד אליהו היו לי קשיים: הייתי רזה, בכיינית, אִטית, עקשנית, אבל עדיין – בת יחידה

———————————————————————————————————————

כל הדיירים והשכנים ספגו את מנת השינויים בשקט יחסי. אירועי המלחמה האחרונה הפכו אותם לחסרי מרץ ויוזמה. רק לגברת דוידוביץ' עלה לחץ הדם לראש. היא יצאה אל החצר שמול פתח דירתה, אחזה בצינור המים היבש וקוננה: "הפגנה צריך לעשות מול העירייה, רק שאני אין לי כוח, אני כבר לא צעירה. עבריינים הביאו לנו לכאן, מפונים, הייתה שכונה טובה, מה הם עושים לנו שמה בעירייה, מה?" היא הפנתה מבט חמוץ אל עבר דמות בלתי נראית, סופקת ידיים ומדובבת את כל מי שהיא רואה.

"נכון שהיו לנו כאן הרבה משוגעים, סוניה הזאת, שקוראת לעצמה תופרת ולא יודעת לתפור, הכול אצלה חורים, הייתה צריכה לראות איך אמא שלי תפרה, לכולם, לאלה הפולנים, יימח שמם, בפרצוף מחייכים ומאחורי הגב מה הם לא עושים, להם היא תפרה, וזאת ההונגרייה מלמעלה, קוסמטיקאית קוראת לעצמה, רק קרמים ישנים יש לה, ואברום זה הטיפש, מה אשמה אמא שלו שנולד לה מפגר, בגללו היא מתה צעירה, מספר לכולם שאורי זוהר מדבר אִתו ברדיו בלילה, הוא עוד מחפש את כוכבה, בחורה שדיברה אִתו בתחנת אוטובוס, כולם צוחקים עליו, מסכן, אפילו אורי זוהר. אבל מסכנים, מה הם אשמים? ככה רצה השם, שאני מאמינה בו למה הוא אהב אותי והציל אותי במלחמה, בגלל זה אני מוכנה לתת לכולם עזרה, את הלב שלי אני נותנת, אבל פושעים, עבריינים, פה? מי שמע?"

"היא צודקת," אמר אבא לאמא, שניגשה לסגור את החלון הפתוח. בעיניו הסתמן שביב של פתרון.

מתוך:" כל העולמות של גאולה".

 ===============================================================

וכך זה יראה בקרוב:
http://www.calcalist.co.il/real_estate/articles/0,7340,L-3463621,00.html

————————————————————————————————————

וזה שיר שנועד לעודד את רוחי:ttp://www.youtube.com/watch?v=WeJ33lQ5GeA

http://www.youtube.com/watch?v=WeJ33lQ5GeA

ajaxIncreaseWorkCounter(1, 23569, 41);
cellcomBtnURLPerfomerPage= 'http://www.cellcom.co.il/artist/pages/artist.aspx?ID=4e844f7e-5543-43fc-91de-37c8da921c95&utm_source=shiron.net&utm_medium=cooperation&utm_term=button&utm_campaign=shironet_downloads';displayPlayerCellcomBtn= "true";

לילה כיום יאיר
אביתר בנאי
מילים ולחן: אביתר בנאי
קיים ביצוע נוסף לשיר זה :
ביצוע:
בחר ביצוע
אביתר בנאי וארז לב ארי


אקורדים

שוב אני נלחם
מגנט מושך למטה
זה בנקודות הקטנות
במילות עידוד
הפעם אנ'לא לבד
איזה קרב, אלוהים אדירים, איזה קרב
בין הבור למים
לפחות יש פה קרב
לפחות יש מים
פעם היה רק בור

לילה כיום יאיר…

אני מרתיח את המים
זיכרונות צפים
מאיימים לשרוף הכל
יש מגירות שעדיין אני לא פותח
עד שיוסיף בי אור
זה בנקודות הקטנות
במילות עידוד
לשרוך ת'נעליים
לכפתר את חולצת הכפתורים הלבנה
להציע לך כוס מים

לילה כיום יאיר…

לאורך הנחל שנובע בי
מבין העצים עומד הבית שלי

לילה כיום יאיר
(2009)

cellcomBtnURLPerfomerPage= 'http://www.cellcom.co.il/artist/pages/artist.aspx?ID=4e844f7e-5543-43fc-91de-37c8da921c95&utm_source=shiron.net&utm_medium=cooperation&utm_term=button&utm_campaign=shironet_downloads';

<!–//<![CDATA[
document.MAX_ct0 ='INSERT_CLICKURL_HERE';
var m3_u = (location.protocol=='https:'?'https://ads.dicnt.co.il/serve/www/delivery/ajs.php':'http://ads.dicnt.co.il/serve/www/delivery/ajs.php');
var m3_r = Math.floor(Math.random()*99999999999);
if (!document.MAX_used) document.MAX_used = ',';
document.write ("");
//]]>–>

 
 
       
J
 
 
 
 

setTimeout("setTalkbackName();", 500);

 
 

ajaxIncreaseWorkCounter(1, 23569, 41);
cellcomBtnURLPerfomerPage= 'http://www.cellcom.co.il/artist/pages/artist.aspx?ID=4e844f7e-5543-43fc-91de-37c8da921c95&utm_source=shiron.net&utm_medium=cooperation&utm_term=button&utm_campaign=shironet_downloads';displayPlayerCellcomBtn= "true";

 
לילה כיום יאיר
(2009)

cellcomBtnURLPerfomerPage= 'http://www.cellcom.co.il/artist/pages/artist.aspx?ID=4e844f7e-5543-43fc-91de-37c8da921c95&utm_source=shiron.net&utm_medium=cooperation&utm_term=button&utm_campaign=shironet_downloads';

<!–//<![CDATA[
document.MAX_ct0 ='INSERT_CLICKURL_HERE';
var m3_u = (location.protocol=='https:'?'https://ads.dicnt.co.il/serve/www/delivery/ajs.php':'http://ads.dicnt.co.il/serve/www/delivery/ajs.php');
var m3_r = Math.floor(Math.random()*99999999999);
if (!document.MAX_used) document.MAX_used = ',';
document.write ("");
//]]>–>

 
 
         

 
 
 
 

l

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

8 תגובות

  1. שלום אביטל
    אוהב לקרוא את רשימותייך, יש בהן נביעה פנימית חזקה וחיבור חזק ליומיום ההרואי בדרכו הסיזיפית.(גם אני איש אוטובוסים) ואכן הפכנו למדינת נדל"ן דורסנית.

    • היי יובל, תודה על הקריאה והניתוח המעמיק.

      כאן הוצאתי תיאורים בלבד, מתוך ספר פרוזה שיצא במרץ 2010

      שמו: " כל העולמות של גאולה". וחלקו מתרחש ב"יד אליהו" .

      ככלל, יש דברים שנוסעי האוטובוסים מבינים טוב יותר מאחרים.

      • הי אביטל
        סקרן לקרוא את ספר הפרוזה, אבל עושה רושם שמכל הרשימות שלך פה יש ספר לכשעצמו, למרות שרק התחלתי לקרוא. לפעמים הספרות הכי טובה היא התיעודית, ממוארים.
        לגבי אוטובוסים: אני גר רמת גן, ואין לנו רכב. מרחק עשר דקות הליכה ישנם הקווים 63 ו-67. נוסעי אוטובוס ותיקים יודעים שלכל קו יש האופי שלו. לקו 63 בו אני נוסע לעבודה אופי נעים למדי, צעירים בדרך לעבודה וזקנים בדרך לשרוף זמן. קו 67 זה כבר סיפור אחר- קו "הביטוח לאומי" אני קורא לו, ואפשר לראות בו את הפנים העצובות של האנשים שחיים בקושי מביטוח לאומי או ממשכורות רעב של 21.60 לשעה. אפשר לראות כמה אין להם זמן ליופי, וכמה העוני מכער.
        כל נסיעה באוטובוס היא דרמה קטנה. ומעין אחווה אחרונה בעולם מופרט.

        • הי יובל, אני מכירה את כל הקוים, אני כיום תושבת ב"ב אבל בעבר חייתי גם בר"ג.

          אפילו התגוררתי במשך חמש שנים קרוב לביטוח לאומי, ואני יודעת בדיוק על מה אתה מדבר.

      • ועוד דבר, אביטל
        כתיבתך מזכירה לי את כתיבתו של המשורר סופר האמריקני הנודע צ'רלס בוקובסקי, למרות ריחוק העולמות: הוא היה אלכוהוליסט ואתאיסט מוחלט, אבל ראה את הצער והכאב שבעולם, וספר על כך בישירות וכנות, בנותנו בכך קול והקלה לרבים באיתנו בעולם שמשתיק את סיפוריו העצובים ומוכן לשמוע רק סיפורי הצלחה.

        • היי יובל, עוררת בי התרגשות. צ'ארלס בוקובסקי, קראתי אסופה שלו בעבר, הוא באמת קשה, אך כשהוא מבריק זה מלוטש עד כאב. דרך אגב, זו הייתה קצת הבעיה בספרי, הוא מעט קשה ולא מתאר הצלחה דגולה של הגבורה. היא די הולכת שם מדחי אל דחי. וגם החברה הישראלית לא ניצבת שם במלוא תפארתה.

          ולכן יצא כמעט במחתרת. מישהו לקח על עצמו להוציאו כי התלהב מהחומר, אך מאחר וזה מו"ל קטן מאד, לא הייתה לעניין כל תהודה. אם תרצה אשלח לך עותק .

          ושוב תודה על כך שאתה קורא אותי. זה תמיד עוד נר קטן שמאיר חלל גדול.

  2. איריס אליה כהן

    היי אביטלי, הקטעים שהבאת מצויינים, ואת אביתר בנאי אני אוהבת מאד, אם כי חסר לי כרגע ההומור במה שהוא כותב, הוא נהייה לי קצת רציני מידי.

    • הבן שלי טוען שהוא עושה אותו לא ממוקד ויש בזה משהו.

      אבל את השיר הזה אני מאד אוהבת.

      ותודה על הביקור והתגובה!

השאר תגובה ל אביטל קשת ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאביטל קשת