תשובת הלב חוקרת את החיים ,וכותבת עליהם
בעבר אהבתי לכתוב סיפורים מוזרים, למשל כתבתי סיפור על בחור בודד שרוצח את אימו מתוך תסכול, וזה נחשב לסיפור לא רע בכלל ,לא רק בעייני כי אם גם לפי דעת רבים מקוראיו, או סיפור על נערה שמשכנעת בחור צעיר להביא את עצמו אל סף מותו, ועוד.
הלכתי הכי רחוק, הכי מופרע, מעצמי, מהסביבה, והסגנון שלי נחשב די אכזרי. היו שטענו שהוא ראליסטי חסר עכבות.ורק לעיתים רחוקות חומל, אבל גם הרחמנות הבוכיה, הגיחה מתוך קשיי החיים הבלתי מספקים. התחלתי לבסס לעצמי סגנון כזה. וכדומה.ותבינו שאני עדינה מאד במהותי. אבל כאן חגגתי על הצד הקר שבי, זה שחרק שיניים מול מחסומים שהוצבו בפניו כאילו בכוונה והתקשה. זה שבמהלך השנים התאבן. חשתי איך בעת הבהיה מול המסך, אני ממוססת אותו על הדף. וזה נתן לי תחושת סיפוק מסוימת. אולי היא הייתה שקרית?
ואז חזרתי בתשובה, ונוצר אצלי קונפליקט מובנה, בין הצד הכותב, לצד המאמין.
בין הרב קוק, שטען שהכתיבה הישראלית החדשה, צריכה לעורר לעשיה טובה, ותפקידה לכסות את המכוער. לבין הצורך להסתחרר, לחיות לחוות עולמות לא מוכרים שמדשדשים בבוץ, ושמתוך המצוקה פועלים בצורה מוטעית, לנסות להעניק להם קול אישי, תוך כדי כתיבה.
אני מודה שעבורי לעדן ולרסן את עצמי זו משימה מאד קשה. אני אחוזת קנאה בסופרים עצומים כמו , הרב סבתו, שאצלם העידון יוצא אמין, רגיש – טבעי. וכמובן גם מעורר הזדהות.
יחד עם זאת, אני מודעת לכך, שההגבלות שנוצרו אצלי במהלך חזרתי בתשובה, יוצרות בתוכי התמודדות חדשה, שאמורה להעלות את הרף ולאתגר ולשדרג את התוצאה..
כי הרי אני עצמי מתקשה לקרוא, ספרים בסגנון שכתבתי פעם, שרובם לא הגיעו לכלל פרסום, אלא נטמנו עמוק במגירה, ואפילו לעלעל בסיפורים מהזן ההוא, קשה לי
מכאן אסיק שמה שבטוח, זה שלא הסופרת שבי חזרה ראשונה בתשובה, אלא יותר השחקנית, שהיא דמות מוחצנת יותר, אחת שקל לה למסור את הנשמה למשהו נשגב וגדול. כך גם טוען הרב פרומן,שמצוטט בעקיפין תוך שהוא מנתח את דמות השחקן, ושאת ספרו של ביתו, שמונה וחצי דקות אור, אני קוראת כעת.
סופרים בניגוד גם למוזיקאים, שמקושרים להיכל הנגינה, שהוא הנשגב והעלאי מכל ההיכלות, הם שכלתנים, הם חייבים לשלוט, לקבוע מצבים וארועים, הם לא נזרקים בקלות לשינוים תובענים, הם קודם כל מתעקשים על הפנטזיה הלא הגיונית שלהם. הם…
.ואצלי מתרוצצות שתי הנשמות. מי מהן תנצח? ואיך אשלב אותן במעשה היצירה. אני חולקת איתכם דרך חיים לא פשוטה. אני מאמינה שמתוך הפלונטר יצמח ענף רך ויפה יותר. הוא אולי ילבלב לאיטו, בזמן שבי תבליח עוד תובנה מקרטעת. כזו שתסיע אותי אל המקום הנכון לי.כי הרי גם את היעוד הספרותי קבעו לי מלמעלה, כפי שטען הרב קוק.