בננות - בלוגים / / האם אני אוהבת את ביאליק רק בגלל..
תשובת הלב
  • אביטל קשת

    אביטל ז'נט קשת כותבת כותבת אם לא כותבת חושבת שהיה עליה לכתוב או שהרעיון חיכה לרגע הנכון בו היה צריך להכתב מאמינה שכתיבה היא שליחות.   

האם אני אוהבת את ביאליק רק בגלל..

 

 

 

 

אני אוהבת את ביאליק, את העושר הלשוני שלו, את החמלה, הביקורתיות, התנודה בין העולמות, שירתו, ויותר מכל את הפרוזה השירית שלו.

 
אוהבת.
 
אולי אני אוהבת אותי כי אני אשכנזייה מוחלטת. אשכנזייה שנשואה לאשכנזי. בבדיקות גנטיות שערכו לביתי גילו אצלה תורשה תימנית, כך שאולי האשכנזיות שלי מוטלת בספק קל. אך במבט חיצוני לא תהססו לקבוע- אני אשכנזייה.
 
ובכן, מן הסתם לאשכנזיות שלי יש כאן מקום באהבתי הבלתי מעורערת כלפי המשורר הלאומי שלנו. ביאליק כותב על עולם יהודי בו גדלו שני סבי ז"ל. הוא למד תקופה קצרה בישיבת וולוז'ין אותה הקים אחד מסבי, רבי חיים מולוז'ין.
 
לאחרונה, כשקראתי את " מאחורי הגדר"- בעיניי הסיפור הקצר הטוב ביותר שנכתב על ידי יהודי במאה השנים האחרונות,  לא יכולתי שלא לחשוב על סבי ז"ל, שאף הוא היה מין נער היפר אקטיבי שסולק מן החדר והיה מן פרא אדם שידו בכל ויד כל בו. כזה הוא גם  נח גיבורו של ביאליק, הנער הסקרן וחסר המרגוע שמשאיר לבסוף את חברתו הגויה "מאחורי הגדר".
 
מה שמרשים אותי בסיפור הוא העולם היהודי המרתק שביאליק בנה כאן ותיאורי הטבע המשתלבים ביצרים המתעוררים.  כמה פעמים במהלך הסיפור רציתי לחלץ את שני הגיבורים מן האומללות שכופה עליהם העולם החיצוני. אוזלת היד שלי העלתה בי דמעות ומחשבות על הדרך בה התנהלו הדברים באותם זמנים קשים. וזהו כוחו של סיפור טוב.
 
גם בסיפור, " החצוצרה שהתביישה", מצאתי הד לעברי. סבתא רבה שלי מצד אימי הייתה צדיקת עולם, שהתעקשה על הדלקת הנרות בכל זמן ומצב התמזגה בזיכרוני המחפש משמעויות – עם דמות האם הסוגרת את העלילה.
 
אם כי לדעתי ביאליק מתעלה מעל זמן ומקום הידוע לי באופן מעורפל ובוחן באמת את נפשו ונפש האדם פנימה, תך ותוך .
 
אולי אני מאוהבי ביאליק, כי זכיתי להכיר את אשתו הנמרצת מניה.
 
אימי הייתה זמרת בעברה ולקחה אותי בילדותי " לבית ביאליק"  ,  קודש הקודשים התרבותי, שם התרחש מפגש אומנים ובו היא שרה. 
מניה קבלה אותנו במאור פנים, שערה היה צבוע בשחור בוהק ואימי סיפרה לי שהאישה הזו לא זכתה לילדים ופניה נעצבו קמעה. אחר כך התערבבנו עם שאר הנוכחים הכבודים ואז הגיע הרגע , אימי ..עלתה על הבמה ושרה. איני זוכרת איזה שיר שרה, רק את הרוממות שפעמה בנו לנוכח השהייה "בבית ביאליק".
 
האם הייתה זו רק רוממות אשכנזית מוגבלת? אולי. איני דוחה שום דיעה.
 
הרי לדעתי נעשתה אפליה כלפי הציבור המזרחי. ובכל זאת, לפעמים אני חשה שלא כולנו אשמים בה.
 
למרות שקורה שכולנו עומדים על דוכן הנאשמים.
 
כיום, בציבור החרדי קיימת אפליה ידועה כלפי הספרדים. מצד שני כשאחת מבנותיי רצתה להירשם לבית ספר של חוזרות בתשובה, שהיה מבוסס על טהרת המזרחיות, היא חשה שמדברים מאחורי גבה, לועגים לחיוורון פניה, לאשכנזיות הברורה שלה ( אביה הולנדי)ולכן בסופו של דבר סירבה להירשם לשם.
 
בעבר היו פעמים בהן הייתי משוחחת עם חברותי הספרדיות על צער שעברתי כילדה, ואז הן טענו כנגדי שזה לא ישווה בכלל למה שהן עברו. העוני, הדחייה שהן חוו, רגשי הנחיתות שלוו אותן..כנראה לא ליוו אותי. אני תמיד חשתי שבאתי ממקום ששווה להיות בו. לא ספגתי זלזול ולעג על מוצאי.
 
כל זה נכון, אני לא חוויתי על בשרי את מה שהן עברו. אבל אני כן רוצה להכיל את רגשות הקיפוח ולקבל אותה הבנה בחזרה . איני יכולה לעמוד במקום זר לי ולשמוע שמה שעברתי הוא – שום דבר. אותי הוא מאד ציער.
 
מה שאני מנסה לומר, הוא שבכולנו ספרדים, אשכנזים, שומרי מצוות וכאלו שאינם שומרי מצוות, דתיים לאומיים וחרדים, יש משהו מן הטבע המגונה שדוחה את הזולת המנסה לפייס. הטבע הנלוז הזה  אולי אימץ " גזענות מסוימת" כאמצעי הגנה , שיריון עבה, שכאילו מגונן כנגד פגיעה אפשרית.
 
את הרוע השקט הזה נקווה למגר, עוד השנה. ב"ה.
 
שנה מופלאה לכולכם.
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

 

 

 

 

 

 

 

 

6 תגובות

  1. אביטל,
    אני יודע כבר שלא תעבירי את תגובתי,
    אפילו אם כוונת תיקון בה,
    כגון בענין מה שכתב: "מה שאני מנסה לומר, הוא שבכולנו ספרדים, אשכנזים, דתיים וחרדים".
    ולוואי בא מלאך ה' מורה דעת עם ה' ללמדו כי יש גם חילונים.
    מלמדם כל הקם נגד פירוד בלבבות, מכל סיבה ותירוץ (כמעט כתבתי טירוף) שהוא.

  2. אביטל, ביאליק היה משורר ענק ואיש תרבות ורוח מהגדולים שהיו לעם ישראל. חלק נכבד מהתרבות היהודית הארץ ישראלית יצאה מהאדרת של ביאליק. ולביאליק זכויות רבות ביצירת המסד התרבותי ספרותי של מדינת היהודים. הדיון על ביאליק כמשוררם של האשכנזים נראה לי שגוי. 
    ואגב, רוב מניינה ובניינה של התרבות הקרויה אשכנזית, שורשיה מצויים אי שם באיזור ספרד פורטוגל ואיטליה של היום, כך שרוב רובנו כולל ביאליק צאצא של ספרדים. יש בלבול עצום כשעושים הבחנה בין ספרדים לאשכנזים – למשל יוצאי צפון אפריקה, ארצות המגרב וכו' אינם ספרדים על פי ההגדרות שלעיל. שתהיה לך ולמשפחתך שנה ברוכה טובה ומיטיבה.

    • שורש יהודה

      שימי לב לשמות האשכנזים: ביאליק, אלתרמן, עמיחי, זך, רביקוביץ. מצאי שם מזרחי אחד ראוי? אין.

      וביאליק ענק? בארץ הגמדים אכן הוא ענק,
      אך מול גדולי משוררי העולם הוא חביב לא יותר.

      ואגב, ביאליק בנה את כוחו גם בקשרים עם צמרת הישוב בתקופתו. הוא היה איש ממסדר ברמח אבריו, ודבר זה סייע לבניית תדמיתו ההרואית.

  3. אולי אני שייכת לדור ש"לא ידע את יוסף" ולשמחתי הדבר. קראתי ולמדתי את השירה והפרוזה של ביאליק פעם ועוד פעם ועוד פעם – ואף לא פעם אחת לא נמצאתי בדיון בשירתו או בסיפוריו תחת חתך התיוג העדתי. נדמה כי אנחת חינם נזרית לרוח איבת חינם. ביאליק לא זכה באור מן ההפקר. ומה איתנו? שנה טובה וחמה לך אביטל

  4. ביאליק היה לא רק המשורר הלאומי, כי עם הנשיא הגדול של התרבות העברית. אף פעם לא התחנף. גם ברגעים הקשים ביותר (אחרי פוגרום קישינב) ידע להציב מראה מול העם היהודי ולדרוש ממנו לקום ולקחת אחריות על עצמו בעצמו. את מפעל חייו ראה בחשיפת הטקסטים המכוננים והחשובים של ההיסטוריה היהודית, והקדיש עשרות שנים מחייו, באובססיביות, לגאולת שיריהם של אבן גבירול, אבן עזרא ושמואל הנגיד – כולם משוררים מתור הזהב של יהדות ספרד. את אבן גבירול ראה כמשורר הגדול ביותר שהיה לעם היהודי.
    כל פרשת חייו של ביאליק -בפשטות הליכותיו, בנגישות שהיתה אליו, בשיריו, סיפוריו, נאומיו, הספרים והחוברות שהוציא בהוצאותיו לאור – היא מאבק לאחדותו של העם היהודי: חילוניים ודתיים, אשכנזים וספרדים – כולם ראו בו מורה ומנהיג רוחני ותרבותי.
    רק מי שמחפש בכוח את המפריד והשונא יכול לראות בביאליק משורר "אשכנזי" ולהשכיח את תרומתו העצומה לקיומו וקוממיותו הרוחנית של העם היהודי באחת מהתקופות המאיימות ביותר על העם היהודי ופנימיותו.

    • תודה רבה לכל המגיבים על כל מה שהם רואים, יודעים ומעשירים אותי.

      והעיקר, שתהייה שנה- טובה!

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאביטל קשת