מחשבה ושיר על הכתיבה וההתרבות, פוסט אחרון חביב.

סליחה על שני פוסטים באותו יום, אך בשבוע הבא איני כותבת. פסח. ואני משתדלת שלא לכתוב בחג.

בכתב העת ' פסיפס' פורסמה שיחה שלי עם השחקנית והיוצרת מרים נבו.

ושם גיליתי את השיר הזה שאולי אוריד בהמשך, מפני שאיני יודעת איך חש היוצר למראה שמו פה.
והזכויות שלו.
שמו: מנחם מ' פאלק.

והשיר שלו מצא חן בעיניי אולי כי כבר מספר שנים שאיני הרה, ולא מבחירה, ולנוכח הסיבה והסביבה אני חשה כאן משהו מחששות הגיל, אוי הגיל שצועד  קדימה. עוד ועוד. מרחיק אותי מן הדבר האמיתי.  
 ואין נחמה.

הריון
————–

ההריון שלך מוליד בשר ודם 
ההריון שלי מילים בלבד
אצלך ניתן להשיל קילוגרמים שנוספו
אצלי לחץ הדם מצטבר על כל כוס קפה מר וחזק

הרי ההריון שלך מביא חיים 
צחוק וגם בכי
אך מעשה ידי מוריש רק זכרונות
של צלקות מאתמול שלשום לפני שנה.

ובכל זאת, איני מותר על
יורש היצר של מח מסויט
כפי שאת אינך רוצה
לחיות ללא תוצאותיו של רגע אשר
סדין מיוזע וזכרון הגב
שהשותף הפנה אליך
בתם המעשה בדרכו לחלומות
על עוד ניסיון מחר.

והמחר שלך גדל מדי יום
לובש צורה ואפי
קשה לו להפרד
ואתם ביחד בשמחה שנאה
לעולמי עד.
והמחר שלי נותר על דף
אותו הגודל, אולי עוד כתם של קפה
או מבט נוסף של זר
בעמוד המתאים,
סגירת הספר וחזרה אל המדף
לשנת שכחה מתוקה
כי מי יודע אם יתעורר.

כן, 
ההריון שלך מוליד בשר ודם
ההריון שלי מילים בלבד
שלך גדל ויהפוך בעצמו לנושא ההריון
הבא
ושלי מסתפק במעט זכרונות ואחר-כך
נמוג בשכחה.

—————————————————————————————————- 

 
וזה בסדר אני לא בעודף פסימיות רק לפעמים..

והשיר מצא חן בעיניי משום שטען משהו שאף אני מרגישה.

צער המוחשיות האבודה.