תשובת הלב
  • אביטל קשת

    אביטל ז'נט קשת כותבת כותבת אם לא כותבת חושבת שהיה עליה לכתוב או שהרעיון חיכה לרגע הנכון בו היה צריך להכתב מאמינה שכתיבה היא שליחות.   

צכ'ובי

ליבי נכמר על החולים שצריכים לקבל ישועה מרופאי הדסה השובתים, מה לעשות יש סקטורים שאסור להם לשבות.

הפכנו למידי דמוקרטים, הזכויות שלנו, הנסיעה הקרובה לחו"ל שתתבטל, או המשכנתא שחלילה תחזור, מול זה,  ערך חיי האדם הפך לעלה נידף ברוח.בכיתה ח'  כשהמורה שלי לטבע סירבה לשבות עם יתר המורים, היא עוררה בנו פליאה. היום אני מבינה אותה. אבל ניחא מורים, אבל רופאים, אם הם יוצאים ללמוד בלאוניברסיטה,רק  על מנת לזלזל בחיים, אז למה לי לממן אותם, מבחינתי לפחות עדיפות הישיבות הקדושות,  אבל כמובן שאין כאן אמירה מכלילה.

מי האנשים האלה שצריכים לעבור ניתוח, לא דחוף לדעת הרופאים, כן מציל מצב קשה לתחושתם, האלמונים  נקלעו לסכסוך הזה שלא בטובתם. רבי נחמן לא סמך על הרופאים, וידועה האימרה: הטוב שברופאים לגהנום. 

אבל עינינו עידן נשואות בהערצה אל התפקיד הזה. לא רויתי נחת מרופאים בשנה האחרונה, אני לומדת לאבחן את הגוף לבד, מתגעגעת לצ'כוב רופא כפרי, שטיפל בהמונים מתוך אידיאל פשוט.

מה אכפת לי השר"פ ועוד. מבחילה משהו,  הפניה התחנונית אל הקהל, יש בזה משהו מבזה. אבל כאלה הפכנו להיות, אם לא נותנים לנו מה שאנחנו רוצים אנחנו לוחצים לשני על בלוטת הרחמנות, בעוד הוא זה שזקוק לה יותר מכל.

איני שופטת רק שגם לנו צרכני השרותים האלה חיבת להיות זכות המילה . אם כי לא האחרונה.

לצערי. עד יבוא משיח. שישלח לכולנו רפואה שלמה.

נ.ב, לא נכתב בפייס בוק כי הנ"ל נסגר עד הודעה חדשה.

 

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאביטל קשת