כסף זה רע?

רק שבמקרה שלי להגיע ולחתום על המסקנה הזו בצורה גורפת זה קצת קשה.

לא גדלתי בבית עני, נכון שלא שמו אצלנו דגש על החומר, זו הייתה גם רוח התקופה, הורים שלי לא שיפצו עד היום את הבית בצורה מנקרת עיניים, הרהיטים הם אותם רהיטים כבר קרוב לשלושים שנה, התמונות לא זזו מהקיר, וביקורים בבוטיקים, או חנויות תכשיטים לא היוו את פסגת השאיפות. התכשיטים של אימי עשויים פלסטיק, אין לה צורך בכספות, בני ברקיות ממוצעות נוצצות יותר ממנה, הרבה בגלל החמה שנתנה מה שנתנה ביום אירוסין, אבל גם בכלל הבעל שעבור אשתו שתחייה יקח הלואות. 

פסגת השאיפות שלי הייתה, לפחות כילדה, הייתה לנוח רגעית על זרי הדפנה, זאת בעקבות השתיקה המתפעלת לה זכיתי כשהבעתי דיעה או הובלתי אמירה שנונה בארוחות משפחתיות, והיו כאלה, לא כמו היום כשכל אחד אוכל מתי שבא לו, המקרר הוא נקודת ציון שמזכירה שעת לבלוס, ונפגשים אי שם כשיוצאים מתי שהוא למסעדה.

אבל חוסר לא היה, לא הכרתי אותו לעומק, היינו כמו כולם, תקופות יותר או פחות. אם ניג'סתי אז קיבלתי, הייתה מסגרת. כמו בבנק.היא הייתה שלוה.

את החויה מלחיצה את תחושת הבטו שנבדקת תדיר בפלוסים ומינוסים שבסופה אחשוב, נחמד אך לא כעת, מחר, או בכלל לא, את המציאות  הזאת התחלתי לחוות כשיצאתי לחייםנ,אם כי  מצבי לא מוגדר כללא מוצא.

מה שכן, אני חוששת שכשאתה חי באיזור המרכז שאליו יכולים להיו מסופחים רק בני אמידים או עשירים, אתה חי תמיד נחות חומרית ותוהה על מעמדך.

אנשים נורמאלים כמוני פשוט אין להם מה לחפש פה. ואיני מדברת על בני ברקים שגם הם מסתדרים בזכות אחים, שכנים, גמח"ים וקומבינות. צא ולמד א ם אינך מקושר לכל אלה אתה אבוד, אין לך תקנה.

ומה כשאינך, ואז אתה כקול צף, צופה באלה שיש להם ומה לעשות החומר כן מעניק רגיעות מסוימת, הכל יותר נוח, נגיש,

אין על מה לזעוף, 
סביבתך נעימה חזותית , וקולות אחרים מתחילים לעלות ולפצוע את ההכרה. אחח אם… אז…

מזל שלעיתים אפשר לתת להם מענה רך או קשה תלוי. למשל אני ולא בעלי מחזיקים בשום סוג של רכב, מ ה שהופך את סגנון חיינו לחויה קצת מפרכת. ובלתי רומנטית בעליל.

תגובה: זה שאני נאלצת לרוץ ברחובות רוצה או לא רוצה, יותר בריא לי בריאותית, יום שלם שבו איני בתזוזזה מביא אל פתחי כאבים מכאבים שונים, במפרקים ולא רק. מזל שאין אוטו הוא הופך אנשים לעצלנים, וגם לשמנים אם לא שמתם לה, חמישים אחוז מהאוכלוסיה נחשבת לכזאת שסובלת מבעיות משקל, צפו בי בבוקר רצה כמו מטורפת עד לתחנה שמשום מה מיקמו אותה בסוף העולם שמאלה ותבינו שהורדתי לפחות כמה קלוריות מארוחת הבוקר שלי, עליה אני כן מקפידה.

או אין לי איפון ואפילו שיחות יוצאות בנייד אינן תמיד בנמצא,
תגובה: כמה זמן אנשים מבזבזים על מסכים, זה נורא, ונכון שיש שם גם ספר תהילים, אבל מה לעשות שאיני רואה שחסידים וחסידות משתקעים דוקא בהם, במקרה והיה ויש להם את המכשיר הנ"ל.

בנותי טוענות שפתחתי אצלן אמידות נפשית, מה שיש זה לכן טוב, הכי טוב שיש לכן הן מסתפקות בו, אני מסופקת אבל הן סותרות את דברי. יש להן חברות שהתרגלו שבאים ולוקחים אותן מכל מקום וכעת כשהנהג הבעל ממאן זה גורם לאכזבה נוראית, הן לא היו בסרט הזה. אז מה רע? פחות תסכולים.
 
זה האיזור, זה הרוח, זו התקופה, אלה הפרסומות, זאת התנועה.

איני מכירה זוגיות 
אחרת, לכן אין לי למה להשוות.

ובכלל, שקצת שחסר והכל כאמור יחסי, מתפללים יותר, אני נזכרת, תפילות שיוצאות מנפש הומה, בטן מקרקרת יש להן הרבה יותר משמעות.
התבודדות אחת כזאת שווה לאלף שעות של שיטוטים ריקים בקניון.

העניין שלא גדלתי לתוך זה או שהזמנים היו אחרים, קשה לי עם קפיצת הדורות שאינה נוגעת ברוח,  ועל זה היצר הרע עובד, מתחפר. אני לא שונה.