תשובת הלב חוקרת את החיים ,וכותבת עליהם
ג' היא שכנה שלי, גידלנו יחד את ילדי האמצע שלנו. רק שהיא עברה אותי בריצה.
תמיד חיבבתי את ג' למרות שבהרבה מקרים היתה התנהגותה מעט מאיימת וממש בלתי נסבלת בעליל.
כצוחנית כרונית ומנקה כפיתית , היה קשה לעמוד בקצב ההנעה שלה שדרש נקיון מסיבי של כל התריסים החלונות, ושפיכת המים המלוכלכים שנותרו הישר אל מרפסות השכנים. המים גדשו את המסילות ולעיתים עשו גלים בתוככי הבתים.
גם נושא הכביסה לא הוזנח על ידה מעולם. היא הייתה עומדת בו בגבורה,קודם הייתה משרה את הכבסים, ואז מכבסת תולה, מכבסת תולה, עשר פעמים ביום, כשתמיד פריט אחד או שניים, כך בלי התראה, מתנגד וצונח באמצע המירוץ הקדחתני , נוחת לו על האדמה שמתחת לבניין, שם הוזמן כל עובר אורח לאספו , להביט בו כפי שהוא דומם ומלבין באור השמש החמה, לעיתים ניתן היה למצוא אותו בחלון המקביל של רעותה.
אנרגיות מטורפות היו לה ויש לה וכשנדמה היה לה שילדי הרחוב מתנכלים לילדיה הרגישים, הייתה יוצאת אל החבורה חמושה בסכין הקילוף של הבצל. מתריאה בהם תוך כדי קילוף, בקולה הצרוד, כשהלהב המיומן יורד ועולה, ומידי פעם אף מופנה ברישול כלפי הילד המתעלל והרועד( מתעלל לפי דעתה).
אבל כולנו ידענו שליבה רך, והיא נדיבה, ובכל זאת נזהרנו מפניה.
כשהתחלתי לחזור בתשובה לקחתי אותה להרצאה של " ערכים" שהייתה מופנית לציבור האקדמאי, היא התלהבה, אבל עם הטייץ השחור הצמוד, וכפכפי האצבע חשה מאד לא שייכת.
" זה היה נורא מעניין, והיו שם אנשים לא כמונו…" דיוחה טלפונית לבעלה. הבנתי באותו רגע שהיא חשה נחותה, לא מעוגנת, ולא מוערכת.
שנים מאוחר יותר בעקבות פגישה עם אחת מנשות האדמור"ים הגדולים, בהן טיפלה( היא טיפלה בקשישים לפרנסתה) חזרה בתשובה, ומאז לא יאמן. חל בה שינוי מפתיע.
היא התחברה עם כל מיני רבנים ורבניות, והתחילה לערוך בביתה שיעורים. כמובן שכולם שמחו להתארח אצלה כי ביתה הוא מופת לנקיון וסדר.
בתור מארחת מהשורה הראשונה הקפידה לכבד אותנו בעוגות, עוגיות ושאר מעדנים, וזכתה שלל מחמאות. דבר שגרם לה להפוך את ביתה למין מקום מפגש קבוע , אותו הותירה פתוח גם כשנעדרה.
ואז הגיע תור הפרשת החלה, מסתבר שאין כמו ג' בהכנת הבצק, ולכן התעקשה לערוך בסלון ביתה אין ספור ערבי הפרשה. את חלקם הקדישה לעילוי נשמת, ובחלקם התנדבה לתת זכות לרבנית ידועה.
בהמשך הוזמנה לערבים אחרים ושם לימדה נשים ללוש בצק בשם, בולה, לקלוע אותו לאין ספור צורות , אל תשאלו אותי מה זה, טריפוליטאית אני לא. ובשלנית בטח שלא, פירוט יובא בפוסט אחר. וכך עבדה במקביל לאשה אחרת שהסבירה דברים בנושא. למי שלא יודע ערבים כאלה הפכו לטרנד גם במגזר החילוני, ויש להם המון דרישה.
בכל מקום החלו לשוחח עליה, שמה יצא למרחקים, נשים מכל המגזרים החלו פוקדות את דלתה,
איזו אישה, איזו אישה, ממלמלות כולן בהתפעלות מרובה.
וזוהי ג', אשה לא פמינסטית, שומעת לבעלה, מוצא פיו קדוש, אישה שלא זזה מדלת ביתה בלי אישורו וטוענת שיש לה חברות רבות כמותה, אישה שאין לה כל תואר רק חמישה ילדים, הרבה חמסות נגד עין הרע, אם כי בעברה הייתה מאד יפה.
אשה שחשה בעולם המתקדם די אבודה.
יש פמינזם אחר, סיפורה של ג' הוא ממש לא הסיפור שלי, אולם חשבתי להביא אותו.
בעיקר משום שהעיתונים מלאים בנשים שכולנו חשקנו להיות כמותן, משכילות, שמורות, בעלות עשרים תארים, בעל לדוגמא, ועציץ בחנייה.
ומרוב שחשקנו להיות כמותן רע לנו עם מי שאנחנו.
אני דוקא רוצה להיות קצת כמו ג' אבל זה כנראה לא יתאפשר בקרוב, לא בטוח שזה יקרה בגלגול הזה. המשך יבוא.או לא.
כנראה שכן…