תשובת הלב חוקרת את החיים ,וכותבת עליהם
די הרבה זמן לא יצאתי מבני ברק כי לכאורה יש כאן הכל, תוסיפו את זה שאני מנסה לגלות אותה כמה שיותר, גם ספרותית. זה מאד לטובתי לאחרונה.
ומה גם שהעיניים שלי תובעות ממני לחיות בלילה ואז אני בדרך שוב מסתובבת בין סמטאות מוכרות לי, מי מחפש צרות בחסות החשיכה.
אבל הבוקר החלטתי לצאת למסע סידורים ומצאתי עצמי בעיר השכנה ר"ג, ותקף אותי הלם תרבות קל. כלומר הלם לא במובן השיפוטי של המילה.
קודם כל לא מצאתי שום עיתון או מצע בחירות גולמי זרוק על הרצפה, וגם פנו אלי פעמיים בנימוס ובקשו לצלם אותי כחלק מפרסומת לאיזו קלפי והבהרתי שאיני מהשכונה.
אחר שוטטתי לי ככה בין חנויות והתעורר בי חשק אדיר לרכוש, בבני ברק אני רק משתדלת לחמוק מההמון וזה בולם את התאווה הנשית הידועה, וכאן הכל מרווח כל כך, כאילו כל מצרך נצרך לי כרגע בדיוק. לבסוף התרווחתי בחנות ספרים ונשמתי עמוקות. לא סידורים סבבו אותי , גם לא ספרי קודש, לא התומר דבורה, לא ספרו האחרון של הרב אלישיב עם הקדשה,לא ספרות קומיקס לילדים, או ספרי מתח של סופרות חרדיות, אלה שמתארים בספר אחד, עשר תקופות ובמקביל חיי משפחה שסובבים אישה. פתאום אפשר לעיין סתם בספר צילום, שמתעד מה? … חרדים.
חומרנות במובן הטוב הרע?
כי בבני ברק אין הפסקה, קמפיינים רועשים מתנהלים ברחובות, כל ערב ש"ס ויהדות התורה משלחים שליחים ומכוניות ומשמיעים ניגונים, באמצע כיכר לא מוכרת, או שמה היה זה רחוב, מתקיימת עצרת ותמונתו של הרב שטינמן ממלא את המסך שהוכן בעוד מועד. ציר האוטובוסים ברחוב השומר חסום בגלל הכנסת ספר תורה.
בני ברק יותר רגשית, מפתיעה, מלוכלכת, מזיעה, ובכל זאת אני פתאום מבינה אמהות שלא יתנו לבת המתבגרת שלהן שעומדת בפני שידוכים,להגיע לת"א לבד. כלומר ר"ג עוד תישקל , כמובן בלווי של מדריכה.
ואני מעריכה יותר את חסידי חב"ד, שבניגוד לנח- שכונה צדיק עם פרווה, מסתכנים, מתערים, משפעים, מושפעים? כי הניגודיות הזאת, אכן גורמת לטלטלה.
לוויתי אותך ,אביטל,וחשתי אותך.
עפרה
תודה לך, ליווית בעדינות כדרכך.