בננות - בלוגים / / אותן שאלות על אותה שנאה
תשובת הלב
  • אביטל קשת

    אביטל ז'נט קשת כותבת כותבת אם לא כותבת חושבת שהיה עליה לכתוב או שהרעיון חיכה לרגע הנכון בו היה צריך להכתב מאמינה שכתיבה היא שליחות.   

אותן שאלות על אותה שנאה

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

Normal
0

false
false
false

EN-US
X-NONE
HE

MicrosoftInternetExplorer4

אני חייבת לציין שאותי שלושת השבועות והצומות שמציינים אותם מעציבים מאד.

ואז מתוך חוסר השלמה עם הגורל הקשה הזה, נכנס בי הדחף לפרסם רשימה קצת דידקטית מבחינתי, מהסוג שהפסקתי לפרסם בבלוג.

כי אני בהחלט חושבת על ההפסד היומיומי של לא לחיות גאולה. ועל כך שהבית השני כידוע נחרב על ידי שנאת חינם, ואותה לא תקנו. לעומת הראשון שנחרב על עבודה זרה, שפיכות דמים, גילוי עריות.

אם כי הרב קניבסקי טעון שהמחשב הוא העבודה הזרה של ימנו, אלא אם כן נעשה בו שימוש יהודי בלבד.

אין מה לעשות שהזהות שלי היא קודם כל יהודית, וכשאני מפליגה אחורה אני מגלה שלא פסה השנאה שמעכבת את האור , ובנוסף, אף ליתר בטחון, מצננת אותו. יצא לי לקרוא מאמר על מאסרו ושחרורו של האדמו"ר הלפני אחרון של חב"ד ועל כליאתו ושחרורו מהכלא , בשנת 1927.  והזדעזעתי קשות.

עיקר הזעזוע סב סביב בעובדה, שאין עליה עוררין, שחוקריו ושל האדמו"ר, שאף ביצעו את מעצרו בפועל,  היו בכלל יהודים שבעברם היה להם קשר לחסידות חב"ד : שם האחד: לולאוו, והשני נחמסון.

באחת החקירות , אותו נחמסון אף מתפאר בכך שהוריו שהיו עקרים קיבלו ברכה מהשניאורסון הקודם ובעקבותיה נפקדו. כלומר, הצאצא שנולד יהפוך למענה של צאצאו של המברך, שמין הסתם כבר הוכח שהיה נעלה עליו בהרבה. האם בשל כפיות טובה לא מובנית,קנאה ביחוס? תיעוב עצמי?   נחמסון יחפש להרע לו, לרדוף אותו ולבקש למחוק את עצם ממשותו.  אפשר לראות במפגש הזה, גם סוג של השגחה פרטית והזדמנות לתיקון, שלצערנו לא נעשה.

גם לולאו,החוקר היותר אכזרי מבין השנים, מעיד על עצמו, שבעבר גם להוריו היייתה שייכות לחסידות ,עליה נמנה האסיר הקשיש והחולה :  " אם אבי היה נושא את חבילותיו של אביכם, הרי אני אשא את החבילה שלכם".

והוא מתכוון בדבריו לטלית ולתפילין שהאדמו"ר התעקש להכניס אליו לכלא.

אך האדמו"ר שהיה חכם ממנו הוציא את החבילה מידיו ומסרם לידיי חיל אחר באמרו:" לא, אדוני, אם אביך נשא את החבילות של אבי, הרי היה זה כאשר אביך הלך לאן שאבי הלך או רצה ללכת, ואילו אתה רוצה לשאת את חבילתי כאשר אתה מכריח אותי ללכת ללאן שאתה רוצה- זה לא יכול אף פעם".

 

    החקירות וההשתדלויות שנעשו מאחורי הקלעים למען שחרורו של האדמו"ר מתוארות בחוברת אותה הנפיק בית חב"ד והן מרתקות . העוז שהיה לאדמו"ר לעמוד מול חוקריו היהודים, כן, שהיו משוכנעים שבקרוב יוצא להורג, מדהים. ההתעקשות שלו על הפריטים שמאוחר יותר כשתקום המדינה יטען בן גוריון שהם פריט שמיועד להישאר במוזיאון(  המדובר בטלית ובתפילין שיילקחו מהאדמו"ר ויוחזרו אליו רק אחרי שישבות רעב).  ההסכמה למסור עליהם נפש… כל אלה לא שייכים לדור הפיס בוק של ימנו.

 

מי שפעלה רבות למען שחרורו של הרבי הייתה פעילת הצלב האדום, אשתו לשעבר של הסופר הידוע, מקסים גורקי, (שבניגוד לטולסטוי או גוגל, האנטישמים) תמך רבות ביהודים, בעיקר בסופר אחר שנרצח אף הוא על ידי המשטר הקומוניסטי, ושמו איסאק באבל.

 הרבי שוחרר בי"ג בתמוז, שהפך לחג הגאולה של החסידות.

"לא, אדוני, אם אביך נשא את החבילות של אבי, הרי היה זה כאשר אביך הלך לאן שאבי הלך או רצה ללכת, ואילו אתה רוצה לשאת את חבילתי כאשר אתה מכריח אותי ללכת ללאן שאתה רוצה- זה לא יכול אף פעם".

 

   האם שנאת החינם מונעת  על ידי אותו רגש כוחני שרוצה לדעת:  מי יוביל את מה?  כפי שטען אותו האדמו"ר. ומאחר ולחלש מבחינה רוחנית אין מספיק יכולת שכנוע הוא הופך לאלים ומאיים? כמו האיש שהחליט לפני שנה לשלוט לי על המחשב?  כי כיום לאלימות יש כל מיני פנים.

או שיותר נכון, היא גם תוצאה של השנאה אותה ספגו היהודים מהגויים בכל הגלויות אליהן הושלכו, איתה הם מזדהים, כי השליכו אותה על עצמם, וממנה אינם מסוגלים להתנתק. הדבר בולט יותר אצל יהדות אשכנז, שלצערנו גמעה את כל הסאה. ואין המדובר רק בשואה, כפי שנהוג לציין, אלא גם בהרבה דורות   שחיו הרבה לפניה בחרדה איומה שהתבשלה בתוכם, והפכה באופן די מובן, לרגש נחיתות ששלט בשגרת יומם. ושלצערנו אף הוביל אז, ומוביל  גם כיום להתבוללות. 

אפשר לקרוא על כך בספריו של איסאק באבל, ביאליק, ואפשר לקרוא גם עדויות של רבנים שונים שחיו לפני ארבע מאות שנה, שלוש מאות שנה, ותיארו איך אמהות יהודיות הושלכו,  בטנן ההריונית רוטשה,  העובר האומלל נזרק כלאחר יד, וכך בעודן מפרפרות הונח בה גור חתולים . והיו עוד מעשים מחרידים שהתרחשו בימי הצורר חמילנצקי, שנחשב עד היום לגיבור בארצו( בניגוד להיטלר).

 

כי אחרת איך נסביר גנטית, את התנהגותם של נחמסון ולולאו, התנהגות שחוזרת על עצמה בתלבושות שונות גם בדור הזה. ומובילה לכל כך הרבה קורבנות בנפש.

כמה מיותר לחשוב ולדעת שבשל אותו דפוס בוגדני ונקלה, נגזרו על עמינו רוב הדינים והפורעניות.
 
הרבה תהיות, ולוואי ונזכה כבר לפני תשעה באב לתקן ולהביא משיח – לא מחר- לא מחרתיים- עכשיו.
 

המאמר נכתב לזכות הרב מוטי גל שליח חב"ד בר"ג שמתייסר בייסורים קשים ופעל ברוח הנתינה החסידית לאורך כל תקופת היכרותי איתו ובטח שאף לפניה.

/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"טבלה רגילה";
mso-style-parent:"";
line-height:115%;
font-size:11.0pt;"Calibri","sans-serif";
mso-fareast-"Times New Roman";}

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

2 תגובות

  1. רבקה ירון

    אביטל, נעים להכיר (אני חדשה באזור:)).

    טיילתי קצת בבלוג שלך – הרבה חומרים, הרבה שנים לבלוג שלך – ורוב הפוסטים שהספקתי לקרוא (חיפשתי לפי הקטגוריות) עניינו אותי. תודה לך עליהם.

    לעניין אחר:
    אני יכולה להבין למה אין תגובות לפוסט האחרון שלי.
    אבל – למה אין תגובות לפוסט הזה שלך?

    "אותן שאלות על אותה שנאה."
    מודה ומתוודה: לא מצויה בפרטים שהעלית (זולת חורבנם של בית ראשון ובית שני, ברור).
    מודה ומתוודה: אמנם אני עצמי חילונית, אבל אני באה ממשפחה דתית-ליטאית מצד שני הורַי (אבותיהם היו רבנים בני רבנים פוסקי הלכה, שושלת שלמה) ו-
    אני מתקשה לעמוד מול הציפייה הזאת לגאולה כאן-ו-עכשיו.
    לא לטעות: המאמר לא עורר בי דחייה, או שנאה.
    מה שעורר בי הוא תהייה:
    הנה עוד גשר נשרף/שרוף בין היהודים לבין עצמם. בין אדם לחברו.

    אני חוששת שלא תביני את כוונת דברַי. ומקווה שכן תביני.

    תודה!


    רגע: הקישור לפוסט האחרון שלי (מה כבר יכול לקרות?):

    http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=26297&blogID=454

    כל טוב לך, אביטל.

    • אביטל קשת

      דווקא הבנתי, יש גם פוסטים עם גישה אחרת, דוקא זה בנוי על הסיפור של האדמו"ר שחוזר על עצמו, כלומר כך אני רואה את זה.

      אבל בטח שיש גם צד בכלל אחר, יש לי ימים כאלה וכאלה. תודה על ההערה. בקשר לתגובות, לא כותבת רק בשביל תגובות, אני לא אחת מהחב'רה וזה בסדר עבורי.
      זה אתר נחמד מאד, ועצם זה שאני כותבת בו מעיד על כך . כך שאולי הויכוחים מיותרים.

      תיכף קוראת.

השאר תגובה ל אביטל קשת ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאביטל קשת