תשובת הלב חוקרת את החיים ,וכותבת עליהם
אפרופו הטרדה ומוטרדים, רק דעו, שאיני מזלזלת בנושא. חלילה. ובכל זאת נזכרתי בסיפור משעשע.
הרי כבר נאמר ש.. שומה על המת שישכח מן הלב. ובנוסף..עודף ביקורים על הקבר לא ממש מסייעים למנוחתו האחרונה של הנפטר.
אולם לא כך חשבה מכרה הולנדית שלנו.
בעלה האהוב הלך לעולמו וציווה על אישתו לשרוף את גופתו. מנהג שהפך לרווח בהולנד הקטנה. אישתו עשתה כדבריו. אין ספק שהבעל המותש לא שיער שבקשתו האחרונה תהפוך לסוג של הטרדה יומיומית.
את האפר היקר שקיבלה האישה, טמנה בכד, כיסתה בחופן אדמה, ונטעה בו שתיל.
יום אחד אחות של בעלי מחליטה באורח פתע לערוך ביקור אצל אותה מכרה דוויה. האישה פתחה בפניה את הדלת, וכדרך ההולנדים המנומסים אף הגישה לה קפה ועוגה. לפתע פנתה אל העציץ בדברים" אתה רואה מי באה לבקר אותנו?"
העציץ כמובן לא ענה.
וכך נמשכה לה השיחה המשולשת. אחות של בעלי מוסרת מידע, עידוד, והאישה מקשיבה, עונה, ואז מתווכת בינה ובין העציץ הפורח.
" שמעת הארי.. היא אמרה ש.."
העציץ שתה את דבריה בצמאון רב. כמובן,שהתקשה לענות ולהשתתף, ובכל זאת היה שם עבורה.
עכשיו תחשבו שלאורך כל חייהם המשותפים הוא היה אנוס להקשיב לה, ואף עתה בתור אפר כבוש שטמון בתוך עציץ, הוא נאלץ להוסיף לשתף פעולה, להכיל! אין לו רגע פעוט של מנוחה נכונה. תחשבו על זה?!
וכמובן שלעולם לא ישכח מן הלב.
יש המצאות שאולי מוטב היה לנו בלעדיהן.
כלומר, אולי בסופו של עניין, התולעים מתגמלות יותר.
כל זה נכון, עד לתחיית המתים כמובן. כמובן!
חכם!!!
ת ו דה !
סיפור מדהים!
אני גם חשה שהדרך הנכונה, אם בכלל יש נכון או לא נכון בעניינם כאלה, היא הקבורה באדמה. ולא בגלל תחייה…
יותר בגלל עניין המחזוריות והחזרה לאדמה. להיבלע, להתמוסס בתוכה נראה לי נכון יותר.
גם לי לוסי. כל הדימויים של אימא אדמה יפים לי. בשריפת הגוף יש משהו אכזרי , מתכלה. אובדני. עד כמה שמוות הוא אובדני.
אביטל,
נהניתי בזכות החוכמה וההומור והכתיבה הזורמת.
תודה עקיבא, הומור ? מה הינו עושים בלעדיו?