בננות - בלוגים / אביטל קשת / לא רק למי שנלכד בשבי הוירטואלי , בעצם לכולנו
תשובת הלב
  • אביטל קשת

    אביטל ז'נט קשת כותבת כותבת אם לא כותבת חושבת שהיה עליה לכתוב או שהרעיון חיכה לרגע הנכון בו היה צריך להכתב מאמינה שכתיבה היא שליחות.    ---------------------------------------------------------------------------------------.    

לא רק למי שנלכד בשבי הוירטואלי , בעצם לכולנו

 

 

 

 

 

 

בשבוע האחרון הייתה מלחמה אבל גם התרחשה במקביל עוד מלחמה עזה מאד עליה אני מנועה מלדווח. רק מה שגיליתי זה את קשיי התשובה שהם הררים וגושים וזקוקים להמון מים. אני כמו תמיד אולי מעוררת תרעומת משני צידי המתרס. כך הייתי מטבע לידתי, אומרת לכולם את דעתי, ולכן חוטפת שתי סטירות משני הצדדים למזלי ובסיוע הרבה סייעתא דשמיא יש לי גבר אוהב אחד. כי עם כל השאר, קרי האנושות, קשה לי להחזיק מעמד לאורך זמן. אבל זה התיקון שלי. נקודה. אבל נעבור לנושא, כי יש את החוזרים בתשובה השלמים שכבר עברו לצד הדוסי, התערו וזהו. ויש את אלה שבטוחים שזהו זה כבר קרתה להם ההארה. ויש את אלה שמחזיקים מעמד, למרות שאינם יכולים לקבל את מה שגילו בתוככי העולם החרדי, יש את הנושרים בשקט ובבטחה ויש אותי. אני שחשה ששאריות העולם הקודם מוסרות ממני באיטיות פוצעת ממש, כאילו חיברו לי אותם בשעווה רותחת ויחד עם זה שאני תולשת אותן אני גם לעיתים מוציאה לי נימים ושרציתי שיתחזקו את מערכת הדם. ואף פיתוי לא פוסח עלי. וזה בעצם נושא הרשימה וסלחו לי על הבלבול ההתחלתי. היום בימי האינטרנט והיד הקלה על המקלדת אני מבינה שהבעיה הולכת וגדלה. פעם היה קשה לחטוא, היום קל, קליל, דיבור מהיר, בדיחה עמומה, וזה התרחש. ולצערי בתקופה האחרונה ראיתי כמה מחבריי הטובים ומקורבי הנאמנים( כולל חילונים) שנפלו וחייהם התפרקו בגלל כן, האינטרנט הזה, בו אף אני מפרסמת את רשימותיי. הדבר עורר בי חלחלה ולכן החלטתי למעט את השימוש בכלי הזה להכרחי בלבד. זוכרים גם אני הייתי פעם האבלה ונקלעתי כאן לכל מיני ויכוחים מטופשים, כל זה קרה בגלל איזה קונפליקט פנימי שהייתי בו. מה גם שלא הבנתי את המסך ושימושיו. והנה היום פגשתי באקראי איזה כותב שיצא לי להתכתב איתו על עניין מסוים, תכתובת ראויה מאד. ובכל זאת התפלאתי שהוא והתמונה היו שני אנשים שלא מתחברים. וכמובן שאף הוא לא זיהה אותי. אבל לא זה הנושא. הרי לפעמים יש כן קירבה בין הוירטואלית למציאות. אבל בגדול הנושא הוא ההטעיה החשאית בחסות האינטרנט פריצת הגבולות שהוא מאפשר, פריצה שלא הייתה מתרחשת בכזו מהירות ובכזה חוסר מחשבה. מה שקורה הוא שאני לא היחידה, לכולנו מצוקה כזו או אחרת, משברי גיל, אגו, ריצה אחרי הישגיים, ילדים חולים. ואז המסך הוא מין מדיה ממכרת, ואתה נשאב פנימה וחש פחות בודד. מה גם שכשאדם כותב אתה כאילו מגלה אותו, כל כאילו כזה מבקש עוד הבהרה, את עונה, הוא עונה והנה נלכדת. יופיו של החטא. וכן חבריי הנאמנים נפלו לכל המלכודות הידועות של התחזויות, מה הבעיה להיות רגע א' ואז לכתוב בסגנון שונה כמו ב' ולענות כמו ג' הצוהל. וכן הם נפלו לשלל הכרויות, לרצף של שיחות עמוקות, לתאונות וחלומות של הצלה. כן, איש לא חסין. אני פתאום מבינה את הרבנים שמבקשים להוציא את הכלי הזה מהבית. צודקים אם הייתם יודעים שבגלל האינטרנט הילדים שלכם ישנאו אתכם ולתמיד, לא הייתם מותרים? תמיד היה קל למעוד, רק מה פעם היה צריך גם קצת להתאמץ, היום אין צורך בזה, כניסה לאתר עם שם בנאלי ולא מיוחד, צ'ט מקרי בפייס, מילים שנזרקות ועובדות על מה שרצית ולא העזת לשאול ואתה שם. לא בנאדם, ציד, קורבן, תם. רודף דם ואיברים. וזאת לא חייבת להיות ילדה בת ארבע עשרה שבגלל זה עוד יפתחו למפתה תיק במשטרה, זאת יכולה להיות אישה בדיכאון אחרי לידה, הלום קרב, אישה שעברה התעללות מינית בילדותה והיא מדחיקה, גבר מוכה שהפך לסדיסט קל ומורשה, סרסור שאימו נפטרה כשהיה בן חמש, אז מה תכעסו עליהם? תסלחו, תחשבו איזה תיקון קשה הם עוברים, אז בטח שהם מועדים. אבל כל אלה יכולים לשוטט ואולי הם כבר משוטטים, בטוח שכן, ויש להם סגנון כתיבה נפלא. בגלל שאני דוסית אני כאילו מטיפה. ומה אם אגלה לכם שבמקוש הזה גם נפלו כמה חוזרים בתשובה שלא האמנתי שזה יקרה להם? ומי אמר שאני חסינה? וכאן נחזור לנקודת התחלה. מים, מים, צריך המון מים. וגם תורה. לי אין נייד, כי מאד חששתי מהעודף הפרטיות הזאת שהוא מעניק, תזכרו בטלפון הביתי איך כולם שומעים את כולם, מה שמביא לפחות סודות ומזימות, יחד עם האישי לוחץ של הנייד, והאפשרות להיות מוטרד\ת כל שעות היממה. אולי עוד יהיה לי, כן. מה שלא יהיה זה אייפון, שמבטיח גלישה ללא חסמים, וכל שאר מרעין שגם לא בטוחים בריאותית, אהה..קרינה, מחלות סופניות, קרינה ממיינת כן, זוכרים את זה? אנחנו כאילו חופשים חברים, אבל אנחנו מה זה כלואים, אנחנו כאילו מתקדמים, אבל אנחנו מה זה שבויים ופתאום מה זה קל לכולנו לממש תאוות אסורות וחולות . הן צריכות ריפוי , לפסיכולוגים שגם להם אתרים יש עבודה, אבל כייף להן כי במקביל הבעיות גם מטופלות וגם מקבלות הכרה. יש לבעיות חיים כפולים שלווים ולא מופרעים, הן מנצחות ובקלי קלות את הגיבור הגובר על רעמתו . כן, אנחנו אסירים טכנולוגים הזויים. ולפני שתזפזפו הלאה, תחשבו על מה שכתבתי אפילו לשנייה. תודה.

 

 

 

 

 

 

9 תגובות

  1. סליחה על הכתב הצפוף אך יש לי בעיה גדולה בתפריט העיצוב ורק זה מה שיוצא.

  2. אכן רבים פיתויי ההתמכרות לכלי הזה שעות רבות מבוזבזות לידו אבל צריך לעשות בו שמוש מושכל היום בדיעבד הייתי מותרת על הפייסבוק אף שהכרתי בו אנשים נחמדים הוא מדיום לגמרי שטחי ורדוד

    • חנה לצערי עדיין לא קיבלתי תשובה לגבי בעיית הבלוג שלי, אולי חבלה מכוונת. שיהייה. תודה שקרת למרות הכל.
      בכל אופן אנחנו מכורים. בטח ששימוש מושכל, רק שלפעמים בזמן הירידה, כמו עם האופניים, זה פשוט כייף נורא.

      אני כותבת את זה מתוך כאב אמיתי ומתוך זה שלצערי הייתי עדה להתמוטטות בגלל כל השבי הזה. ויש אנשים שלא מודים בבעייתם, והם רבים מאד.

  3. ואיך יכולתי לקרוא מה שכתבת בלי האייפון
    שבוע טוב!

    • הכל טוב. איך יכולתי לבוא ללידי ביטוי בלי האינטרנט וכדומה. ובכל זאת… כשאתה בתוך זה זה קשה, אך גם אז אתה צריך לעשות התבוננות.

      אני, אתה, האנושות אינה יחידים.

      כשוירוס תוקף, יש כאלה שמערכת החיסון שלהם יותר חזקה. ויש כאלה שאצלם היא קורסת יותר לאט ולא בבת אחת.

  4. רות בלומרט

    עד עתה אני סובלת מ"בעת מחשבים" ואין לי סלולרי. מי שרוצה ויכול, עוזר לי.
    הצורך בקשר עם הזולת האיכפתי אינו מתמלא במכשירים. הייתה לי חברה, ניצולת שואה, שאמה היתה הולכת ל"סרטים אוסטריים" רומנטיים כדי לשכוח את המציאות. קשר הוא עניין חשוב מכדי לבזבז אותו על ציבור וירטואלי הפכפך וגחמני.
    פעם חיכינו למכתב – היום מרוב קשרים אין פנאי.
    אינני בעד הסתגרות, אני בעד מינון וסינון. קשר וירטואלי אינו אלא זה. הוא גם יכול להיות אלים ובעיקר שרירותי.
    טוב, לא יודעת מה כוונתי, אולי פשוט שתשמרי על עצמך, אביטל, מפני האשליה ותבצרי את עצמך בדברים החיוניים לך ולמשפחתך.
    רות

    • תודה רות, אכן מתאמצת לשמור על המחשב סגור כמה שיותר. תאמיני או לא. היום אנחנו בשבייה פשוט כך.
      אתה הולך לבנק, אין אנשים כולם מנהלים עסקיהם דרך האייפון, כך גם בדואר, החיכוך האנושי הולך ומתמעט. ומי שחוגג אלה האקרים שתפסו שהעולם הופך לממוחשב, עולם תחתון חדש, והם מנהלים לנו אותנו. וסתם אנשים אבודים שמנסים ליצור קשרים. יש המון מה לומר בנושא, פשוט יש לי חבלה בבלוג, אז הכל בתגובות.
      זה קורה בלי שנרגיש.
      ואנחנו באשליתנו. כן.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לאביטל קשת