בננות - בלוגים / / בזכות נשים
תשובת הלב
  • אביטל קשת

    אביטל ז'נט קשת כותבת כותבת אם לא כותבת חושבת שהיה עליה לכתוב או שהרעיון חיכה לרגע הנכון בו היה צריך להכתב מאמינה שכתיבה היא שליחות.   

בזכות נשים

 

 

 

 

 

 רק אתמול התקשרה לכאן אחותו של בעלי, מיבבת כולה, וסיפרה איך שם בהולנד הנאורה, נשות המקהלה, הדי מבוגרות יש לציין, דחקו אותה מין השורה, וכך  ומנעו ממנה מלשיר ולהביע את עצמה. מיד הזדהיתי. הרי אף אני הפכתי למובטלת בשל קנוניה נשית שבחלקה נגרמה בשל שעמום קיצי חולף. הנשים הותיקות חיפשו שעשוע, ואני החדשה, נזרקתי החוצה מסיבה די עלומה. כולנו מכירות ומכירים את האמרה שגורסת : נשים נשים שק של נחשים.

אז איך אפשר לומר שהמצדדים בה מטעים ומדיחים?

ומה לעשות שהרבה פעמים, יש בה יותר מידי מין האמת . גם מחקרית הוכח שהסטיגמה אינה מקרית. קראתי ספר ששכחתי את שמו, ואיתכם הסליחה, שמדווח מספרית, עד כמה בנות בית ספר יכולות להתעלל בבנות אחרות, ולהשתמש בסנקציות קרות ומתוחכמות : כמו  חרם, נידוי ולעג . בנות יעשו הרבה על מנת להשבית אויבות מדומות או קימות. שלא לדבר על כך שבחברה מעורבת, ברגע שיש מלכת כיתה ובן מועדף, החלשות ירמסו והבן יומלך אף הוא.

שום אחוה נשית לא תוצר שם חלילה.

זה לא שהחברה הגברית אכזרית פחות, ממש לא, בעיקר אם המדובר בבנים שחסרים דמות אב, לאלה נטיה חזקה להימשך לפשיעה ולאבד כל זיק אנושי.

אבל בכל זאת אנחנו המין היותר מפותח . לנשים מיוחסות תכונות כמו : רכות, הכלה. לנשים יש יכולת הבעה מילולית מורכבת שנשלפת בלי כל עכבה, יותר  מגברים, הן מסוגלות להתבונן בעצמן ולהסיק מסקנות, הן מסוגלות לשאת עלבון, לנשוך שפתיים ולהמשיך. אז איפה אנחנו כושלות?

נעזוב רגע את הילדות, ונעבור למסרים העכשוים שמקבלות נשים בנות ימנו, בואו נשנן אותן הייטב, פה אחד, כי בסופו של דבר כולנו באותה סירה, כך הם חוזרים על עצמם בורסיות שונות: כן, תהיי אסרטיבית, תגיע למשרה ניהולית כמו גבר, את בהחלט יכולה, תתקדמי, אל תהיי תלותית, תהיי…

וכדומה. ונשים רוצות מאד להקשיב למסרים הללו, הרי אנחנו ציתניות במהותנו, איך נתנגד? שלא לדבר על כך שהיינו שנים מדוכאות, ולא באשמתנו. ואז רובנו  נרתמות למירוץ, וכרגיל פועלות בעקשנות יעילה, פתאום כולנו שואפות לחפש, לגשש אחר השביל הנכון, שלרוב מכוון את חלקנו לתחרותיות לא בריאה, שסופה לעיתים די קרובות, מסתיימת בפריקת אלימות סמויה האחת על רעותה. בואו ונודה , נפרוק את הסוד הזה מעלינו,  תאמינו לי שבאלול זה משום מה נעשה יותר קל.

  ובכן, בלי התראה, אנחנו הופכות להיות משוכנעות שהעיקר הכס הקדוש, ולא נשכח את ההכנסה הנלווה. וגם צריך לשפץ את המטבח, להחליף מכונית, צריך…

מודעת לכל הפלונטר הזה,  גיליתי בתחילת דרכי בתשובה שלי, שאני בבעיה, כי מה יהיה, אוי לי,  איך אסתדר פתאום בחברה חדשה שמבוססת ברובה ככולה על נשים. כי כשאת אשה מאמינה,  אין לך ברירה. תמיד תופני בנחמדות לערבי נשים, תעשי איתן הפרשת חלה, תסעי איתן לנופשים. רוצה או לא רוצה, לא תוכלי להסתפק בנוכחות בעלך. שאף הוא מחויב, לפחות בזמנו הפנוי בלימוד התורה הקדושה.

מה אעשה באמצע החיים, עם כל הדברת הנשית המעיקה הזאת תהיתי? את מי זה מעניין, שלא לדבר על כך שאני עקרת בית גרועה.

אבל אז גיליתי שלנשים יש גם צד אחר. שהן מסוגלות לעודד אותך בעת מצוקה. שהן נבונות. שהן מסוגלות להיות בלתי שיפוטיות בעליל. שהן מסוגלות לרצות לסייע לך כל רגע נתון.

הפער בין המצוי לרצוי בחוץ, מחוץ לעולם המגונן הזה שנשים, חוזרות בתשובה, אבל גם חרדיות ודתיות לאומיות יצרו הוא ענק.

כעת אתודה בגילוי לב: ובכן… אין לי מושג איך מגשרים עליו. המציאות מחוץ לחממה הזאת שונה.

  כי הנה לדוגמא: רק היום נכנסתי לבניין, כמו מובטלת טובה, ספרתי את המעות שנותרו בארנקי, ואז מיוזעת פשפשתי בתיבת הדואר, שם מצאתי מכתב ועליו הקדשה: לגברת אביטל קשת היקרה!

  בזחיחות מה, קרעתי את המעטפה, ומיד בצבצה לה הפניה תכלכלה למדרשה נשית חדשה בשם: בזכות נשים. מדרשה שנפתחה ברחוב הסמוך לשלי.

ורציתי לצעוק בטח. בזכות נשים כל העולם הזה.

  כי בכל זאת יש גם דרך אחרת.
  ולמה?!!!

וכמובן שהיו לי גם ניסיונות חיובים עם נשים, זאת רשימה ואני כמובן מקצינה, הרי היו נשים מקסימות שכן ראו אותי, הבחינו בכשורי ונרתמו יחד איתי לעשייה מפרה, והן נשים שומרות מצוות ולא שומרות מצוות, איני עוסקת באבחנה הדקה. ובכל זאת אי אפשר להתעלם מבעיה שמפרה איזון חיובי, שיש לה שתי קצוות ופתרון אחד.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

4 תגובות

  1. אביטל, לצערנו ולשמחתנו הטבע האנושי – זכר ונקבה – הוא לא שחור ולבן. ולמה לצערנו? כי אם הוא היה שחור או לבן היה אולי קל יותר להתמצא במרחב האנושי. מה שכן לתחושתי ומניסיוני יש בהחלט אב/אם טיפוס ומאפיינים מיניים מקדמת דנא. זה בין השאר מה שהנחה את רוחי בכתיבת יומנה של אישה מודרנית שלי. נשים הן יצריות הרבה יותר מגברים, וככאלה כשגובר עליהן יצרן הן "מסוכנות" הרבה יותר מכל גבר/אדם/די דביל בסך הכול (מתנצלת…). נשים הן מתוחכמות ומניפולטיביות יותר מגברים. הכול בסך הכול די בידיים שלהן, ולכן משחר בריאתן אלוהים בכבודו ביקש לנטרל מעט את כוחן וקבע להן להשתוקק אל הגברים בחייהן. בקיצור וכרגיל – הפוך על הפוך. ועצתי לך, בת מלך פנימה… התרועעות עם אנשים וביניהם נשים – במשורה.

    • אהבתי את מה שכתבת על נטרול הכח. לדעתי היצר המתגבר הוא גם צורך נפשי להתאחדות, והן הנשים, מודעות לו. בניגוד לגבר שחי במין ערבוביה לא מפותחת עם עצמו. אין מה לעשות פס היצור הראשוני יצא הרבה פחות משוכלל.

      בנוגע לנו הנשים, אני חושבת שרוע לב מגיע מתחושת נחיתות. ואיפה שהוא נשים היו תמיד נגועות בתחושה הזו. הגבר לכאורה שלט במצב, והן שנאו לחוש חסרות אונים. עד היום כלות צעירות מתעבות את החמה, ואז כשהן הופכות לחמות רבות מהן הופכות לאותן רודניות שהן שנאו.

      בעבר כשהאשה הייתה יותר בבית, השליטה שלה על הכלות הייתה מוחלטת, כעת נשים עובדות וחלקן לצערי מפנה את האנרגיה הזו לשם. אבל כל זה נובע מהפחד, מהחשש לאבד את כל מה שאני, מהצורך הסמוי לבסס עמדה כוחנית שתתן לי משמעות.

      מה שהחברה המאמינה מנסה לעשות זה להעצים נשים בדרך אחרת, כלומר לגרום להן לחוש ראויות ולא בגלל שהן בשליטה על משהו ומישהו.

      כולי תקווה שבתום מפגש נשי יזום , המשתתפות שיצאו לעמל יומן, יקלטו שאין כל צורך לעשות הפרדה. כלומר הן לא ינתקו את המסר מחיי היום יום, וישאירו אותו בחדר, אולי כי שם הן לא צריכות להפגין כשורים שיסייעו להן, לפרנס וכדומה.

      כמו השם, כך גם כאן כל דבר. במהותו הוא אחד.

      והחיובי שבאשה צריך להתגלות בכל מקום.

      כך לדעתי.

      שבת שלום.

      • והחיובי שבאשה צריך להתגלות בכל מקום.
        עם זה אביטל אני מסכימה לחלוטין לגבי כל אדם. באשר לקישור או לקשר בין הנחיתות הראשונית ליצריות השלילית – זו אינטרפרטציה מעניינת, אך כיוון שלו בעיני טבע האדם לא השתנה מאז נברא ועד היום הזה – אני מחיי למדתי שלא בהכרח חוסר אונים נשי מוליד יצריות בוטה ושלילית ופוגענית. היצריות במהותה יש בה הרבה אפלוליות (יצרים אפלים), והמודעות לקיומה במין הנשי היא אולי שתביא לריסונה. ובשבת ננוח מהכול לקראת השבוע/המערכה הבאה.

        • מסכימה איתך לחלוטין בעיקר לגבי האפלוליות וריסונה. לכולנו צד אפל, והכחשה היא הדרך השגויה לטפל בו.
          על נשים אסרו להיות רעות, זה היה כך בעבר, ובחשאי ממשיך בהווה, ולגברים נתנו לגיטמציה, מה שהוביל לכך שהרוע הנשי שהתבשל במסתרים הפך ליותר ויותר קטלני.

          עד היום יש אין סוף מאמרים על קיפוח נשים במקומות עבודה, קידום ועוד.

          אבל על כך שנשים יכולות לקפח במו ידהן אחרות אין רמז ולו הקל שבקלים.

          וזה המשך קשר השתיקה. הנשים תמיד סובלות ואומללות. הן חלילה לא יודעות לגרום נזק. אם הן גבריות משהו, זה כי הן צריכות לחיות צד עשוק וכדומה. גבר זה משהו אחר. זה מהטבע שלו.

          וכך הם, הגברים, גם סוחבים את הצורך לפגוע, אחרת מי הם ומה הם. הלפרירים יחשבו?

          מקדמת דנן יש בנשים הרבה נתינה, אבל צריך להיות מודעות למכשלות, וחסום את שגורם להן להתכחש לצורך להיטייב.
          לא כל הזמן נכון, אבל כן בחלק ממנו.
          ואכן מנוחה שלמה השבת . ומי יתן והמערכות יהפכו ליותר קלות.

          והמלכה תרצה אותנו.

השאר תגובה ל אביטל קשת ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאביטל קשת