בננות - בלוגים / / אי קיו מסוג אחר
תשובת הלב
  • אביטל קשת

    אביטל ז'נט קשת כותבת כותבת אם לא כותבת חושבת שהיה עליה לכתוב או שהרעיון חיכה לרגע הנכון בו היה צריך להכתב מאמינה שכתיבה היא שליחות.   

אי קיו מסוג אחר

 

 

 

 

לפעמים אני מאזינה לראיונות שנערכים עם חוזרים בתשובה, לא עם כל הנאמר שם אני מזדהה, אבל לפני קרוב לשנה, מצאתי את עצמי נשאבת עמוקות למשפט שאמר רן ובר, מחבר הספר "התגלות"  בראיון שערכה עימו עלמה זוהר.

הוא אמר משהו כמו:  רציתי את הטוב, חיפשתי אותו, זאת הייתה הסיבה, זאת הסיבה העיקרית…לתשובה. יכול להיות שגם טון הדיבור הנלוה, שכנע אותי באמיתות הדברים. ואולי כי אכן תמצת משהו עמוק במין ישירות עממית כזאת.  

אכן, מאד הזדהיתי עם דבריו, אני מניחה שבבסיס של כל אדם מצוי הטוב, שבבסיס רובנו שואפים להיטיב. אבל אי אפשר להכחיש שאיפה שהוא משהו קורה לנו בדרך. העולם הזה, לא בדיוק: עולם שבנוי על חסד. יסודותיו אחרים. ומי שלא מתנהל בהתאם, יש לו בעיה.  וכמי שהייתה מודעת לבסיס הזה, אולי בשל מנת סבל קיומי מסוים שהוענק לי, חשתי מאוימת( והאיום טרם חלף לחלוטין) שמרחפת על מתת העל הזו סכנה, שעל הציפור הנדירה הזו שבמהלך חיי חטפה אין סוף מהלומות ולכן החלה לדדות  ולהתערות, אני חייבת לגונן.

אנו חיים בעולם היישגי מאד, מדובר בלי סוף על טיפוח מחוננים, על עידוד מצוינות, על  הרחבת תחומי עניין, על השגת יעדים. כל העולם כולו מלא סדנאות, שמאמנות אותך באופן אישי, לממש. ואם אתה טוב לב  מטבעך. זו לא מידה מגונה.  תנסה. יצליח לך טוב. לא יצליח לך, לא נורא. רק אל תהייה פראייר. זה הכי חשוב. פראייר זו המכה  השקטה. פראיריות היא אויב נחרץ של טובי הלב לסוגיהם. אסור להכשל בפראיריות, אסור.  מעטים המאמרים שמוקדשים לאנשים שרוב עיסוקם הוא גמילות חסדים. אלא אם כן ניקח מקרים קיצונים שבהם מעורבת גאונות אינטלקטואלית מולדת, כמו אצל הרב פירר.

אבל כל אותם אנשים קטנים שיצא לי להכיר, שחיים בדירת חדר וחצי, מגדלים חמישה ילדים ואף מחזיקים גמ"ח שמשרת את הציבור לאורך כל שעות היממה, אותם אנשים קטנים שמוכנים להתעורר באמצע הלילה לקול קריאה דחופה, צפצוף שאינו של ציפור זכה, אלא בקשה דחופה שיגיעו ובמהירות על מנת לאסוף חלקיקי גופות, שיתיצבו המומים ושותקים על פני כביש הומה שהפך את גוף האדם למכלאה, מישהו משוחח עליהם כשהוא מעלה בעיה ברומו של עולם שלטעמו תביא את ה… הם מעניינים? מן הסתם הם לא העפרונות הכי מחודדים בקלמר. הם לא מקדמים שום אג'נדה, ואין להם  השקפת עולם שהם עשויים ליחצ"ן ובאופן המתוחכם ביותר. ואף על פי כן, כן, אנו זקוקים להם, ובאין רואים ניגש אליהם, נפנה כשניפול למצוקה, אך אחרי קבלת השרות הצנוע שיעניקו לנו, נשכיח אותם מתודעתנו העייפה והמגורה. 

אבל אני חושבת שאנו טועים, וגם אם זו קריאה באפלה, אני מעלה הדהוד רם, שיש אנשים שהשם חנן אותם באי קיו מסוג אחר, הם כבר מזמן עברו את רף ה160. את צודקת, הכי חשוב להיות אנשים טובים, אנשים טובים, כולנו, כולל אני, מצקצקים. הרי זה מה שאמרו לנו מורנו תוך כדי זה שהם קידמו אותנו על פי ציונים ובחינות על ידע לעוס שנתקשה להפנים לאורך שנים.

וכך אף אני לעיתים נוטה להלך הרוח הכללי הזה, לא אבוש, ורק רוח התשובה, הקבלה המוחלטת של נעשה ונשמע, משמע נקיים, ואין המדובר רק במצוות עשה שהזמן גרמן, אלא בכל החבילה שמשמעותה עבודה על המידות, ולמידה, כאן נכנס השכל לפעולה, כי אף אצלי השריר המעניק בלי מחשבה והתחשבנות החל להתנוון, בצרוף טוב הלב המולד שאף אני קבלתי, אף כי במינון שונה לחלוטין מאותם אנשים פשוטים בעיניי רבים, מציל אותי מהסחפות טוטאלית אל מעמקים ותהומות שאין בהם שמץ של חשיבה צלולה.    

 

 

 

 

2 תגובות

  1. רות בלומרט

    מרתק, אביטל. אך אלו אינם אנשים קטנים, במעשיהם הם נוסקים לגבהים שקשה לשער. שיעור בהתנהלות.
    תודה
    רות

    • אביטל קשת

      הי רות כה נכון, תודה על תגובותיך הזכות. אני כל הזמן מתאמנת בהתנהלות שונה. יש כאן את הראיון, הקשבתי לו שוב ושוב מצאתי את עצמי מזדהה עם כל מילה, כמו זה שפתאום אני מתויגת כבוגרת מידיי, ולעיתים זה פתאום אמור להוות מכשלה. כשהאני שלי הוא אותו אני, רק הפכתי ליותר מכוונת לטוב, אם כי זה עדיין בעבודה, ויש לי המון מה לשנות באופן התנהלותי. אבל פתאום באמצע החיים- תיויג. טוב זה לפוסט אחר. אותו אכתוב, פשוט נסחפתי.
      כי האהבה היקרה בה את עוטפת מילים ספורות בהחלט ממיסה אותי.
      http://www.youtube.com/watch?v=mNQR8HRXfcw

השאר תגובה ל אביטל קשת ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאביטל קשת