בננות - בלוגים / אביטל קשת / מה אשכנזי, נשי ועוד . רק תבחרו.
תשובת הלב
  • אביטל קשת

    אביטל ז'נט קשת כותבת כותבת אם לא כותבת חושבת שהיה עליה לכתוב או שהרעיון חיכה לרגע הנכון בו היה צריך להכתב מאמינה שכתיבה היא שליחות.    ---------------------------------------------------------------------------------------.    

מה אשכנזי, נשי ועוד . רק תבחרו.

 

 

Normal
0

false
false
false

EN-US
X-NONE
HE

MicrosoftInternetExplorer4

/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"טבלה רגילה";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-priority:99;
mso-style-qformat:yes;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin-top:0cm;
mso-para-margin-right:0cm;
mso-para-margin-bottom:10.0pt;
mso-para-margin-left:0cm;
line-height:115%;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:11.0pt;
font-family:"Calibri","sans-serif";
mso-ascii-font-family:Calibri;
mso-ascii-theme-font:minor-latin;
mso-fareast-font-family:"Times New Roman";
mso-fareast-theme-font:minor-fareast;
mso-hansi-font-family:Calibri;
mso-hansi-theme-font:minor-latin;}

רצתי לעבודה וכהרגלי חשבתי על התשובה, כי אין יום בו איני מהרהרת אודותיה. חשבתי על מי שזנחתי מאחור, והופ מטר מול מעבר החצייה הסתובב לי הקרסול ולקראת ערב כבר צלעתי. וכמו שאני משתדלת לפשפש בעליונים ולחשוב על האזור שנפגע,  כבר מצאתי מקורות שמדברים על עקבתא דמשיחא ומסבירים בפרוט את כל זה.

 

 כמו שכתוב : בשער המצוות פרשת ראה בעניין מצוות זכירת יציאת מצרים מסביר האר"י שלכל גלות יש תפקיד של תיקון. גלות ראשונה תיקנה את הבחינה של "ראש" וגלות האחרונה שהיא לאחר שתוקנו כל האיברים ונשאר לתקן את הרגליים ולבסוף את העקבים של הרגליים, וברגליים יש התגברות של החיצוניים והבירור של הקדושה הוא קשה ועל כן הקושי רב. הווה אומר – העולם הולך כל הזמן ומיתקן, הולך ומתעצם ורק החיצוניות נראית כאילו היא הולכת ומידרדרת.

 

למזלי היום כל הקולגות שלי יצאו לאיזה טיול שנערך מטעם מקום העבודה, ואני בביתי נחה עם הרגליים למעלה. ואין גינוי. ההפך כל המשפחה רק מעודדת.

                                                           *

ובמצב כזה, הילוך המחשבות יורד. ורוך דולף אל הפינות המבקשות צאי והביעי ללא מורא את עמדותיך. עוד אתמול כשהכאב היה רדום תכננתי לכתוב על דפני ליף, ועל כך שצר לי שפגעו בה פיזית כאישה. ומצד שני אי אפשר להחליק על פגיעות בנשים אחרות שנעשו בעמונה למשל. אי אפשר להכחיש שהייתה התעלמות בוטה מצד כל העיתונאים גברים ונשים כאחד. ודמם של נשים הוא אותו דם, וכל האברים הפנימיים והחיצונים דומים, וכדומה. וכשגבר זר הופך בהם כבשלו, זו פגיעה חמורה .  בכלל מחאה חברתית חייבת ללכד את כל תושבי העם, כולל את תושבי דרום ת"א שדורשים חיים בטוחים שאין בהם מסתננים.  והיא חייבת להתחשב באתיופים שנגזל מטה פרנסתם בגלל המסתננים, ובערביי א"י שממש ישמחו לחזור למעמדם הקודם לפני שהיה בראש מעינינו לפרנס את כל אזרחי אפריקה לדורותיהם ועוד.  המצוקה של תושבי דרום ת"א היא מצוקת השוליים, ולא הביניים. היא העוני, היא הקיפוח ואני איתה. בכך שדפני לא כוללת אותה בקמפיין שלה היא גורמת לי, ולאחרים לזנוח אותה. אם לא נדע להתאחד, המחאה הזאת לא תתרומם. מצטערת. אנשים יצרחו, יזעקו, וכמו בכיכר תחריר שדפני נאמה לגביה בתחילת דרכה, נקבל שלטון צבאי מפחיד. אם לא נדע אכן לאהוב, אז לא נתרומם. הרב סטבסקי, רב שאני מעריכה מאד, אמר שמחאה היא סוג של תשובה, כשאני מאחד, אני מודה, עוזב ואז מגיעים הרחמים. אין הצלחה בלי רחמי שמיים.     

 

רציתי לכתוב בצורה נרחבת על דפני ועל כך שאולי כאישה היא צריכה לתת לאחרים להוביל פיזית מחאות, ולקחת תפקידים אחרים. אני נגד הפיכת נשים לסוג של לוחמי סיירת, בעיקר בחברה אלימה כשלנו.  רציתי לכתוב על כוחה של אישה שמתפשט יותר לצדדים, וכוחו של הגבר שהוא יותר ראש חץ, מושך קדימה, אבל כגבר הוא מפספס את התמונה בכללותה, והוא נותר חסר ולא מחובק. לכן אין לו קיום בלי אישה. ולאישה לעומתו יש קיום בלעדיו. מה לעשות. וגם את זה המנהיגות שלנו צריכות ללמוד לקחת בחשבון. או לעמוד על כך דרך חקיקה, שהטיפול בנשים מפגינות יעשה רק על ידי שוטרות.

              *

 

הנה התיישבתי ובכל זאת המילים נושבות אל הדף . ולכן אם בנשים עסקנו, הרי שעלי להתייחס אל עוד גיבורת תקשורת בשם: אורטל בן דיין, שאני מאד מעריכה את פועלה למען תושבי דרום ת"א,  שאלימותם בהפגנה נגד מסתננים זכתה – כונתה : "ליל הבדולח "  על ידי הגברת דפני ליף, והנה הניפוץ, ורסיסי הבדולח הפכו לשיטה די כוללנית מסתבר.  גם אצל מחנה ליף. והחוק היבש לשמחתנו לא מבדיל בין אלה לאלה. 

 

אך שוב קשה לי מאד להסכים באופן גורף עם  אורטל,  הרבה בגלל איזה משאל שערכה בפייס בוק שלה שפורסם תחת הכותרת ה:  " מה אשכנזי בעינייך" , על משקל  , " מה פרידמני בעינייך",  הסבטקסט מובן גם להדיוט.  ואז המשכתי וחשבתי על דגל הקיפוח צר האופקים, מה לעשות, בו היא מנפנפת .

אסביר למה כוונתי.

כל פעם שמגיע איזה נשיא מדינה זרה מגיע לביקור, כולנו ששים להראות לו את " יד ושם" . ואנו רוצים לומר לו ראה, סבלנו, נרצחנו ולכן רחם עלינו, אנו מפעילים את מצפונו הרדום ומכריזים שבשלו מגיעה לנו מדינה. יש לנו זכויות על הקרקע הזאת וכדומה. פדיון נפשנו הוא מתנו.

 

לא מגיעה לנו מדינה בזכות אבות חלילה, אלא בזכות ייסורים. אחרי שנים של סחטנות רגשית, ברגע מסוים אומות העולם מאסו בייסורים המדגדגים שלנו,  ובכך שאנו מרקדים על מצפונם, והנה כמו עכשיו אנו נדחפים לקיר.   

השיטה הזו קלוקלת ונובעת מהעדר אמונה עצמית, בעם, בהשם  יתברך, ובעצמנו אנו. אותו דבר עושה לנו אורטל בן דיין, נכון שהמזרחים סבלו מאד, והמנדים היו האשכנזים( שוב הכללה בני משפחתי היו אחרים) אבל את מפעילה- אורטל, וזו פנייה אישית, כי אני נגד הכללות, מפעילה  שיטה מאד בעיתית שרק גורמת לאחרים להסתייג מפועלך החיובי.

 

אם מגיע למזרחים, לאתיופים, להתקדם,זה בגלל כישורים מיוחדים, יצרתיות עודפת, רוח נלהבת, חיבור מיוחד לשורש הנשמה, אמונה יתרה, מסורת עשירה ועוד. צריך להחצין את זה ולא לזכות לרווחים שיוענקו  בשל מצפון מיוסר שהפעלת אצל אדם, שבמקרה רצה הקב"ה שהוא יוולד אשכנזי.

 

אני אשכנזייה לא מקפחת,במידה מסוימת כאירופאית דווקא עדינות היתר שלי הפכה אותי הרבה פעמים למקופחת, כך גם בעלי אשכנזי אומן ויוצר שיש לו בלמים בדרכו למעלה. גם מתוקף היותו עדין נפש.

 

אבל אם אני רוצה להתקדם הרי שברור שעלי להחצין את היתרונות שהעדינות המולדת מעניקה לי ולא את ההפך. אפשר לכתוב על עצב וקיפוח. זה חומר טוב לפרוזה. זו היסטוריה שכמו השואה ראוי לה שתעצב תודעה. אך סחיטה רגשית ממאיסה את הדובר על קהל שומעיו. זו התוצאה שתתקבל לאורך זמן. 

 

 

 

6 תגובות

  1. אומי לייסנר

    מממ… העלת מחשבות מעניינות ואני צריכה לחשוב עליהן. בינתיים רפואה שלמה?

  2. עקיבא קונונוביץ

    אביטל,
    חבל שלא מלמדים בבתי הספר מכל המגזרים שיצר הרע הוא טוב אם לא נגררים אחריו. המחאה החברתית יש לה היבטים שונים ואסור לנו לשכוח שהמלה קל, הערך העליון של הגלובליזציה, שורשה הוא ק.ל.ל.
    מה שכתבת מכריח אותנו להרהר שוב על כל מיני נושאים חשובים לכל המגזרים.
    מאחל לך שתבריאי מהר.

    • אביטל קשת

      בראת יצר רע, בראת לו תבלין. אתה יודע..
      וגם שני היצרים טובים לעבודת השם. כי הרע יכול לשמש את הטוב. והתגברות על הרע, מעלה בדרגה אל הטוב.
      בקיצור יצר רע, הוא למרות הכל טוב. רק שהוא מטעה. יש ברצון לשנות דבר טוב, אבל לעיתים מנסים לאחד כוחות בצורה רעה. כמו להתאחד לעיתים על בסיס משותף לא רחב שמנגח אחר וכדומה.

      בקיצור, יש לנו מוח ומידות ולפני שנוהים חושבים.

      תגובותיך חפות תמיד מהרהור רע . אוהבת לקראן.

  3. מסכימה איתך תושבי דרום תל אביב חייבים להלקח בחשבון במחאה חברתית
    ואף אני נגד הכללות ,יש כאלה שממנפים את האפליה העדתית לקידום קרירה פוליטית וחבל
    אהבתי את הגיגיך
    הרגישי טוב אביטל

    • אביטל קשת

      תודה חנה, כבר מרגישה שאני קוראת אותך. ואכן שמחה שאף את מודה שמזרחיות או אשכנזיות וכל השטויות האלה צריכות להמחק. לא המורשת אלא נקודות החיכוך שמקדמות על חשבון אחרים גורמים פוליטים. וכן, מבחינתי אין מחאה בלי תושבי דרום ת"א.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לאביטל קשת