בננות - בלוגים / / רצח ביום העצמאות
תשובת הלב
  • אביטל קשת

    אביטל ז'נט קשת כותבת כותבת אם לא כותבת חושבת שהיה עליה לכתוב או שהרעיון חיכה לרגע הנכון בו היה צריך להכתב מאמינה שכתיבה היא שליחות.   

רצח ביום העצמאות

 

השכן שלי נרצח  ביום העצמאות . הוא נסע עם בנו נכדתו ואישתו לאי שם. בנו היה גברבר בלונדיני שתמיד חשדתי בו ובנטיותיו המאפיונריות.כל פעם הוא היה מגיע לבקרו במכונית מפוארת אחרת. שערו הבלונדיני מכסה את פניו המרשימות . דמיינתי לעצמי שהוא סוחר במכוניות גנובות .  ודווקא הוא שרד.

הוא נרצח , איש קטן, חייכן. חיוך מאומץ , אבל מעודד.שרת מסור בבית ספר חרדי לבנות.  פעם הוא נתן לביתי הקטנה בובה. הוא לא מת בשדה הקרב , בתאו  בכלא האויב , שום מוות הרואי ובכל זאת צובט, עובדה שנזכרתי בו.

אנשים קטנים, עם זקנים וחיוך מאומץ נשכחים כל כך מהר .

הוא נסע עם בנו כבר אמרתי ונקלע לקטטה על הכביש. בנו יזם ? או אולי הצד הנגדי, אותו נהג שטס על אחד הנתיבים. הם התחרו, צעקו, ובסוף עצרו בצד. בנו ירד ראשון ואז הלם והוא איש קטן הצטרף, הלם, או אולי ניסה  ונדקר ומת.
אנשים קטנים מתים מהר.

למחרת הגיעה התקשורת וצילמו את הבניין. עוד בלוק שיכונים בבני – ברק שום דבר מיוחד. השכנה הדתיה לאומית שלנו צעקה מול המצלמות. היא אהבה להשמיע את קולה. שכנה אחרת סיפרה שהוא תמיד אהב לעשות לבת שלה " קוקו" ולהוציא לשון.  אני חזרתי מעבודתי ועוד נראיתי בשיא לבלובי והכתב לחש לי: " אל תנהגי" , כאילו קלט שאני פגיעה.
"אל תנהגי הכביש מסוכן." 
אולי הוא זה ששם עלי עין הרע. בגללו נכשלתי בשתי תאוריות, עיקלו לי כספים שלא באשמתי, הפסקתי את לימודי הנהיגה שלי.
כתבים מריחים את הסיפור הבא?

אבל הוא נרצח. מכל השכנים אהבתי אותו הכי , הכי. 

כעבור מספר שנים פלשו לנו לדירות עכברים.
הם פלשו בגלל שאחד השכנים העשירים ברחוב החליט  שאינו מעונין שמכולות הצפרדע של שיכונינו " הצח" ישקו  לטירה שלו  שלו. ועיריית בני- ברק? היא  עשתה כרצונו. ( הוא עשיר, פרנס) וכך הוכנסו לנו לחצר פחים קטנים שמשכו אלינו  עכברים .

 פעם שמענו צרחה . מסתבר שהעכבר הקטן הבהיל את אישתו האלמנה . הרצח שלו היה שקט ,הוא לא צעק, בקושי נאק,  אבל העכבר ,הוא כבר עורר הדים. מיד רצו אליה מכל הבינינים  שכנים מודאגים  . מה כבר יכולנו לומר? הגיבור הקטן שלה מת,הנכדה שלה בטראומה קשה כי היא הייתה במכונית, לך תדע אם היא מתפקדת כתלמידה, בנה עסוק בעסקי המאפיה שלו והיא עם רוסית עילגת ושיניי זהב צריכה להתמודד מול העכברים,מול הרשויות המזניחות,  מול שכנים עשירים ומושחתיים.

יש מאבקים שנועדו לכישלון . חשבתי וגם הייתי בהריון ועברנו דירה. 

לפני כמה שנים כתבתי עליו ועל הרחוב בפתיחה לאיזה רומן שנגנז. ברומן השכנה הדתית לאומית מתאהבת בבנו המאפיונר ושניהם נלחמים בפרנס העשיר, אבל בסוף זה לא נראה לי. מי יודע, אולי זה כן חומר  מזהיר.

אז זהו שבסוף הוא גם לא הונצח.   

רק שעכשיו התעוררתי  פתאום מהבומים והמסיבות. כאן זה רחוב ראשי, אין שרתים, אדם לאדם בודד. וזהו שנזכרתי בו ורצתי למחשב ששלח לי איזה הודעה שאני לא מבינה ו…וכתבתי . אני לא רוצה שהזיכרון  ימחק לי והוא שוב יוזנח.

איש קטן שנרצח .

——————————————————-

 

 

2 תגובות

  1. לאנשים קטנים מות חרישי
    אנשים קטנים מתים מהר ומשתכחים מהר
    ומכת העכברים כל כך סמלית
    אהבתי את הספור מכמיר הלב הזה אביטל

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאביטל קשת