בננות - בלוגים / אביטל קשת / הנושאים הבוערים בלב ובשכונה
תשובת הלב
  • אביטל קשת

    אביטל ז'נט קשת כותבת כותבת אם לא כותבת חושבת שהיה עליה לכתוב או שהרעיון חיכה לרגע הנכון בו היה צריך להכתב מאמינה שכתיבה היא שליחות.    ---------------------------------------------------------------------------------------.    

הנושאים הבוערים בלב ובשכונה

 

 

 

היה קשה, יצר הרע בא לומר שלא עזבי, אל תלכי, את עייפה, את אחרי יום עבודה, תמציאי תרוץ,  אבל הלכתי ונהניתי ויותר מזה, זה היה חשוב לבני. לאן הלכתי? להכנסת ספר תורה שארגן בית הספר של בני בבית הכנסת שבקרית הרצוג.

 
אני יודעת בדיוק מהיכן מגיעה הביקורת העצמית של האדם הלא שומר מצוות, שמתבונן בעין בוחנת  בילדים שנושאים לפידים, דבר מסוכן כשלעצמו( במקום שהו כוחות כיבוי)  ומתבונן על קהל גברים משולהבים שרוקדים סביב ספר תורה, ואמהות דחוקות שמציצות עליו, הנה נכניס קצת הדרת נשים לעסק, בתוספת חוסר הבנה לטקסיות התפלה, מה זה הריטואל הזה,  לא עדיפה הופעת רוק? לרגע נזכרתי בכל הרהורי הכפירה הללו, כשנדחקתי בין ההמונים, חרדה מעט לגורל בני הקטן שנופף בדגל שלצידו עוד ילד שנושא לפיד .  
 
אבל אז נזכרתי שלי בכלל אין זיכרונות מהכנסת ספר תורה, זה לא בלוגו של הילדות שלי, ולו- לבני-  יהיו, תמיד ירגיש קירבה אל הספרים הללו, גם אם ירחיק נדוד אל עולמות של הכחשה, מה שבעזרת השם  לא יקרה. כי אני מתפללת על זה. ותפילות נשמעות.
 
וגם חשבתי על בני משפחת אטיאס שעלו לשמיים, כפרת העוונות של כולנו, ועל כך שאנו מאמינים בני מאמינים נמשיך לערוך הכנסות ספר תורה ולהאמין, יהיה מה שיהיה. כי בזה כוחנו ועוצמתנו. וגם התמלאתי פתאום באהבה יהודית סמויה למה שאני, לדורות שהביאו אותי, לאנשים הללו, להמשכיות, לדבקות וכל השאר.
 
             *
נושא נוסף שדווקא הכאיב לי הוא כל מה שקורה בדרום תל אביב, אני גדלתי ביד אליהו, היו לי חברות בתקווה, ועד היום מכירה אנשים משם. אנשים נהדרים, חמים, חסרי גינונים. אין ספק שהציבור שם דחוק לקיר, ואין לשפוט אותו כלל.
 
    תחשבו על אנשי רמת אביב שלא רצו שלוש וחצי חסידי חב"ד בשכונה שלהם ואיזו הזדהות העניין עורר. או על תושבי קריית יובל, שממש סובלים מהחרדים שהשתלטו להם על השכונות, אוי וי. מיד בהלה עיתונאית דחופה. לעומתם תושבי דרום ת"א שחלקם מסורתיים בכלל, מתמודדים זה שנים עם כך שכל רעה חולה מתנקזת אצלם. קודם יבאו מרוסיה סרסורי זונות, שפתחו שם מכוני לווי, שאיש לא טרח לסגור. ואז הביאו לשם עובדים זרים, בהמשך מסתננים, ועוד. שלא לדבר שגם לפני כן היו שם בעיות פשיעה וסמים שלא טופלו במשך עשורים. ועל כל זה הם אמורים להבליג. למה? כי אין להם לובי?
 
המחאה שלהם היא המחאה החברתית האמיתית, הרעה, הלא נעימה, האלימה , כן. אבל זו מחאה שחייבת לקבל טיפול וקדימויות. לא מחאת מעמד הביניים שהתחילה בכפר שמריהו. וכן אני אוהדת ומכבדת את דפני ליף, אבל תבינו מי הם הסובלים האמיתיים?
  אם אפשרו להמוני זרים להציף את הרחובות, היו צריכים לפחות לחלק אותם על פי אזורים. כמובן שהדבר לא נעשה. רוב מי שרוצה את הפליטים, לא נקף אצבע על מנת להביא אותם קרוב לצלחת שלו. רחוק הבית, קרוב ללב ולמצפון. כך טוב לטעמו.
 
אני חושבת שיש לדאוג לפליטים, לתת להם סיוע, זכויות, אבל אי אפשר לקיים קליטה המונית שפוגעת בחלשים.
לפני שנה בני קיבל טיפול בבית חולים ציבורי, שקרס תחת העומס, גם של הפליטים, אי לכך הרבה אנשים קיבלו טיפולים כושלים ונאלצו לדרוש ניתוחים חוזרים. התומכים בפליטים יבקשו מאבא לממן להם ניתוח בבית חולים פרטי, ואז יקבלו טיפול הולם, שאין בו עומס או תחושת רדיפה והזנחה. יפה להם.
 
אז עניין הפליטים דורש טיפול בכל המערכות, שרובן די כושלות, ועליהן מעמיסים עוד בעיות שאין להן פתרון. בקשר להשוואה לעם היהודי. אז מצטערת, היהודים גם כן חיו בגטאות זה נכון. אבל הם לא שתו מרוב ייאוש, ולא עסקו בפשיעה. נכון שרוב הפליטים רוצים עבודה, אבל מי שגר בשכנותם מספר על הרגלי שתייה בעיתים שלהם, יש רבים טובים, אבל יש גם לא. מה גם שרוב הגברים מגיעים בלי נשים, אז למה אפשר לצפות מגברים צעירים בלי אישה?  או שילכו לנערות לווי, שמהן כבר יש יותר מידיי, וגם להן אין זכויות, אבל זה כנראה לא מעניין מספיק, אפרופו הדרת נשים, ואז וידביקו אותן במחלות, שלצערנו לא מטופלות, עוד כשל של המדינה  או שבליית בררה יאנסו.
 
וזה מקומם, לא כי הם לא יהודים, הרי גם כשחרדי אונס זה מגיע לכותרות. אלא כי הם ככלות הכל אורחים כאן, וזו לא מדינת כל אזרחיה. וטוב שכך. זוהי בראש ובראשונה מדינה למיעוט יהודי נרדף, שיכול וצריך לסייע למיעוט אחר, אבל בצורה מבוקרת ומושכלת, ולא כפי שזה נעשה כעת, בשיטת כיבוי שריפות.  
 
אבל כאמור לא כולם אנסים וגנבים, רק שהכמויות והעומס על תושבי דרום תל אביב וכלל השכונות המוחלשות , הוא בלתי הוגן . כמו גם הצורה שבה האנשים הללו מועסקים, בלי זכויות , בתנאי ניצול, ואין ספק שמי שמעסיק אותם וגורף עליהם רווחים, הוא זה שלחץ על ביבי וחברי הכנסת, לא לטפל בבעיה. כאמור שורשי המחאה החברתית עדין נגועים בחלודה.   
  *
נחזור להתחלה.
בטח הרגזתי כרגע רבים וטובים, זה ברור. ובכל את חג מתן תורה שמח לכולנו,  כי היא תכלית קיומנו בעולם הזה.  אמן.

 

 

 

 

 

 

2 תגובות

  1. לא הרגזת אביטל רק שיקפת נכוחה את המציאות
    והעוולות שהם פרי הבאושים של מדיניות ממשלתית כושלת
    חג שמח שיהיה
    אוהבת לקרוא אותך

    • אביטל קשת

      תודה לך חנה, חג שמח לך ולכל בני משפחתך. נוכחותך ומילותיך הן המון עבורי.

      רק טוב.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לאביטל קשת