תשובת הלב חוקרת את החיים ,וכותבת עליהם
מחר יום תענית אסתר והחלטתי להתייחס מעט למגילה.
נכון, שאנו מעדיפות את ושתי הפמניסטית, אבל בסוף היא מתה ואסתר חיה.עובדה. היא התגוררה בארמון עם גבר די שיכור, שהיא בכלל לא אהבה. אבל חיה. ושתי נחה לה בקברה בלי להציל איש .
יש מדרש שאומר שכשאסתר אומרת במשתה האחרון " איש צר ואויב… המן." כוונתה בעצם לבעלה- אחשורוש. אך מלאך מסיט את אצבעה והיא מצביעה על המן ומיד מגיעה המילה: המן. תבינו כמה אהבה מהסרטים הייתה שם. אבל גאולה לעם ישראל הייתה גם הייתה. תראו את כוחו של ביטול האגו.
אני לא אומרת שרע להיות פמינסטית, התקדמנו, נכון. מי יגיד לנו לבוא לנשף ועוד עירומות. יש לנו כבוד. וטוב שכך. בעיקר כשהמדובר בעירום אז אני איתכן בנות ברור לא, אני דוסית.
אבל קצת אבדנו מכוחה של אסתר. שבתוכה גלומה המילה " סתר" . ואחר כך. אסתר. אני אסתתר. וכמו השם שהוא תמיד אחד שעליו נאמר " אסתר אסתיר את פני ביום ההוא" וכלומר קצת הסתר, זה בכלל לא רע. ואת זה אני אומרת גם לעצמי כמובן. הרי בסופו של דבר יצא מזה גם טוב- נס גדול לעם כולו. השם ביקש שנחפש אותו . ואחרי שאסתר ונערותיה והעם כולו צמו הוא התגלה. אבל לא בשמו המלא. כי בכל המגילה שם השם לא מוזכר אפילו פעם אחת. השם מתגלה ביכולתו להתוות עלילה. עלילה שסופה טוב. והכל בלי להפגין נוכחות גלויה.
נראה לי שהפכנו לקצת מידי גלויות, מידי צעקניות, ומי שלא כמונו היא לא מתקדמת. והגילוי לא בדיוק לטובתנו. כי עלו עלינו, על נקודות החולשה. והקדמה המדומה גרמה לאיזה שהוא הפסד סמוי. מוסתר.
ואני מביאה משהו מהבלוג של קלמן לבסקניד.
פורסם היום ומאד מתאים להשקפתי. בלי להעליב אף אחת. כמובן.
——————————————————————————————————-
יום האשה הבינלאומי צויין בשבוע שעבר, כתמיד, בעיקר בכלי התקשורת. מראיינת אורחת נוספה לצידו של המראיין הקבוע בתכנית הבוקר, בשעה המוקדשת לשירים עבריים פינו הבסים את מקומם לנציגות הקול הרך ובסימפוזיונים האינסופיים בענייני היום נותרה סוגיית ייצוג הנשים בדירקטוריונים הפרמטר היחיד למצב האשה. המס הזה, שמעלה התקשורת לעולם הנשי, הוא מס שקר. כי התקשורת היא האויבת הגדולה ביותר של הנשים. היא בזה להן, דורכת עליהן ורומסת את כבודן יותר מכל אחד אחר. אלף דיונים של ערוץ 10 בנושא זכויות נשים לא ישכנעו שהנשים באמת חשובות למישהו בערוץ הזה, כשתכנית ה"הישרדות" שלו מתפרנסת מצילומי תקריב של עכוזה החשוף של המתמודדת, המרוח מהאינץ' הראשון ועד האינץ' האחרון על המסך. אף אחד בערוץ הזה לא יוכל לקשקש על פמיניזם כשהוא אחראי ל"היפה החנון", תכנית עלובה שמציגה נשים שאמנם משוכנעות ששתיים ועוד שתיים זה חמש אבל נראות פצצה . כי מי שמכסה את המסך עם בחורות ערומות, ציצים וישבנים, אומר בעצם: עזבו את כל השאר, אין שאר. האשה היא הישבן והישבן הוא האשה. זה מה שיש לה ואת זה אנחנו רוצים שתיראו. בדיוק כמו המגישה הדעתנית והמתקדמת שמקפידה לפתוח כפתור לפני שהיא עולה לשידור, לא משום שחם לה אלא כי זה מה שחשוב לה שנראה אצלה. ובדיוק כמו שכל עורך בן יומו במקומון בנגב יודע שבשביל ה"תמהיל" הנכון הוא חייב אצלו בגיליון בחורה אחת בפוזה מגרה. אז די עם הצביעות. כלי התקשורת הם האחרונים שכבוד האשה מעניין אותם.
מיהי אשה
בדיוק מהמקום הזה בלט בשבוע שעבר מאמרה המתנשא של דנה ויס באתר האינטרנט של ערוץ 2. לוויס אין בעיה עם הדרך שבה מוצגות נשים על המסך. יש לה בעיה עם – הפתעה, הפתעה – החרדים. ויס, למרות שאף אשה חרדית לא פנתה אליה בקריאת SOS, החליטה שהחרדיות מדוכאות וזקוקות לעזרתה. "אין להן חופש מינימלי לבחור מתי להפסיק ללדת", קבעה, אנחנו, לעומתן, "נהנות מהחופש שהביאה הקידמה". תמיד סיקרן אותי לדעת איך מתקבלים למועצת חכמות הפמיניזם, המקום שבו קובעים מי היא אשה משוחררת וחופשיה ומי מדוכאת. תמיד רציתי לגלות איך התקבלה שם ההחלטה, שלפיה מי שמחכה עד גיל 35 עד שהיא מוצאת ביומן זמן פנוי להביא ילד לעולם, ומי שחוזרת מישיבות הנהלה בשמונה בערב ומי שמפסיקה להניק רק משום שצריך לחזור לעבודה כי הקריירה לוחצת, היא המודל לאשה החופשיה. ואיך, לעומתה, מי שרואה את היעוד שלה בהבאת ילדים לעולם, בטיפוחם ובחינוכם ומוכנה לשם כך להסתפק בדירה קטנה ובחיי צניעות ולעיתים אף עוני, היא אשה מדוכאת שצריך להציל אותה מעצמה? יש הרבה נשים כאלה, דנה, שהדבר היחיד שמעניין אותן בחיים הוא משפחה, חינוך וילדים. הן בזות לתפקיד הניהולי, לא חשוב להן להיות כוכבות, לא מעניין אותן מה יכתבו עליהן. ככה הן מבינות את הביטוי "אמא". את, דנה, מרחמת עליהן. נדמה לי שגם הן מרחמות עליך.
הי אביטל, מעניין הפוסט הזה ומעורר להגיב. היום ישבתי עם חברה בבית קפה בצפון ובמרחק מה ישבה בחורה ערביה לבדה. חברתי (אישה חדשה שהכרתי היום ויש בה משהו מיוחד כפי שתראי בסיפור הבא) קמה וניגשה אל הבחורה והזמינה אותה לשבת איתנו כדי שלא תהיה לבד. הבחורה קמה והתיישבה לידנו והתברר שהיא אישה בתפקיד מאוד מרכזי בעניין זכויות נשים במגזר הערבי והיא אמרה משהו שמאוד התחברתי אליו. היא אמרה:" עזבו אותי מפמיניזם ונפנוף בשוויון לאישה, אישה רק צריכה להיות מלכה בבית שלה וזהו. בלי הגדרות ובלי ליצור מרד נגד הגבר שלה" זאת בעיניי נוסחה מנצחת כי הבעיה היא לעיתים רגשי נחיתות של אישה ופחד לקום ולמרוד. באה האישה הזאת ומראה שאין צורך למרוד רק לאהוב ולדרוש להיות נאהבת. לתת ולדרוש להיות גם מקבלת. אין בזה איום ואין בזה חרחור קרב. זו דעתי.
ובעניין המתירנות, אתמול התלוננתי בפני בני על התחפושת של בתי. מצד אחד היא נערה מאוד ילדית ומצד שני התחפושת שלה מאוד פרובוקטיבית ומשלה שהיא מישהי שהיא לא. ואני שיכולה להיות סופר פרובוקטיבית כי אני אישה מאוד בטוחה וברורה לעצמי ויודעת מה נכון ומה לא נכון ואיפה ולמה, היא עדיין צעירה מידי. בני צחק. בשבילו אני אמא מיושנת וחרדה לחינם. הוא טוען שהיא מנסה לצאת מהתבנית המרובעת שלה ולהתבגר קצת ושאני מנסה למנוע זאת ממנה. ובאמת שבמה שקשור לילדיי היה לי נחמד להיות אמא דוסית לילדיים דוסים:) אבל אני אמא סופר חילונית מתירנית לעצמי אז איך אלין? בכל אופן בעניין המאמר על הטלויזיה והישבנים, אני לא נמשכת לתוכניות ריקניות כאלה ואני לא צריכה ששדרנית תפתח כפתור בשביל שתהיה מעניינת, אבל זה העולם שבו אנו חיים וכל עוד יש בנות שרוצות את התפקיד תהיה תקשורת שתיתן להם אותו. האם זה יעזור להתלונן? חושבת שלא. האם אכפה על בתי להתחפש לפה הדב?:) חושבת שלא. כל דור מגיע לעולם שונה מקודמו ודור חדש צריך לחוות אותו בדרך שהוא רואה לנכון כנכון.
מקווה ויודעת שלמרות הקיטורים האמהיים שלי, עמוד השדרה הפנימי שלה יכוון אותה למקומות טובים, ובינתיים יכולה לחתום בעיניים עצומות שאם היא תרצה להתלהק ליפה והחנון, על אף יופיה היא עדיין תבחר לשחק את החנון ולא את היפה:)
סיגלי, מאד מזדהה עם התגובה.
עלו עלינו זה בעניין שהגברים תוקפים בטקטיקה הפוכה יענו מבזים אותך ומשחקים אותה חברים שלך. כמו שקורה בכל התוכניות הללו ובכל המקומונים. אנחנו שיא הפמניסטים יאללה תראי. תתפשטי. תהיי משלנו. רק מה שבאים ותופשים אחד מהמלייה שלהם על תקיפה מינית פתאום הם מגלים פרצופים אחרים. הבנת.
זה הכל בידיים שלהם. ולנו נדמה שאנחנו בשליטה. לא ולא. והכי מרגיז אנחנו הופכות לדוגמניות ומשתפות פעולה.
ובעלי שטייל באפריקה סיפר לי שפעם באו לג'ונגלים כל מיני פמניסטיטת ורצו לתת שחרור לאשה והן צחקו. וזה היה שבט בו הגברים מתבטלים ומשתזפים הנשים עובדות. אבל הן טענו אנחנו יותר משוחררות מכם. וכנראה צדקו.
אני עדין מחפשת את השחרור הזה. מודה. וכנראה שהוא עוד סרט. או תוכנית שלא ראיתי. כי איני צופה בטלויזיה.
מסכימה עם נשות השבט האפריקאי כי הפמניזם לדעתי, הניף דגל שלא תורם לאישה למרות שכמה דברים בו נכונים, בכל זאת אני לא בעד הגזמה לשום כיוון. יש דברים שגבר מסוגל לעשות ואישה לא (בגלל המבנה הפיסי החזק שלהם) ויש דברים שאישה יכולה לעשות וגבר פחות (בגלל המבנה המכיל שלה עם החמלה והסבלנות). לו יכולתי לשבת כל חיי ולטפל בילדיי ולחכות לאהוב בבית עם ארוחה חמה והמון אהבה לי זה היה מספיק. אבל רצינו שוויון אז קבלנו חיים מטורפים וכעת מצופה מאיתנו גם להיות הגבר וגם האישה ואני לא מאושרת מזה בכלל. לא רוצה ללמוד לתקן תקר ברכב. לא רוצה להיות חייבת לצאת לעבודה ולהשאיר תינוק בן שלושה חודשים עם אישה אחרת כי אני יוצאת לעבודה. לא רוצה שגבר יקבל במקומי את חופשת הלידה כשאני זו שילדתי ואני זו שרוצה להיות אמא ולא אבא. ואם כבר פמניזם לא התחברתי מספיק לתקשורת בזמן האחרון אבל נדמה לי שהיה שקט גדול כשבית המשפט החליט שהמנקה של אהוד ברק היא המנקה של רעיתו ולכן היא תקח את האחריות על העסקת עובדת זרה והוא פטור. אני בעד שותפות בין גבר לאישה ובעד נשיאת אחריות משותפת וחלוקת תפקידים שתהיה לפי ההתאמה האנושית בלי נפנופים בדגלים ורגשי נחיתות או צורך במלחמות. בדיוק כמו שאותה אישה ערביה אמרה היום: "אישה צריכה ללמוד להיות מלכה בבית שלה" וכמו שאמרתי פעם לענת לי כיף מלשטוף כלים, וכמו נשות השבט באפריקה, להיות אישה בשליטה על חייה זה שחרור מספיק ואין בו דבר הקשור בעירום. ובכלל כל עניין העירום הזה הוא קבלת הגוף ולדעתי, מספיק לו לאדם לדעת שהוא יכול ואין לו בעיה עם עצמו וזה מספיק. ללמוד לקבל את הגוף של עצמך אפשר ללמוד גם בלי לנפנף בו לראווה (ולמען ההגינות אוסיף שאני בניגוד לך אינני לובשת לבוש צנוע ואין בזה מבחינתי נפנוף במיניות או צורך באיזשהי אמירה, פשוט כיף לי שבגילי אני עדיין יכולה ושמאוד נוח לי בתוך אופנה מסויימת ובאותה מידה אם הייתי בוחרת לבוש אחר, אם היה לי נוח והייתי מרגישה שאני אני אז היה לי מספיק…והנה את כל כך יפה גם בכובעים ובמטפחות ואילו אני…קוף:)
מאד מתחברת למה שאת אומרת. ושתביני שאני גרועה בניהול בית, אבל מודה שבעלי לא אשם בזה. משתדלת וכאלה.ובעלי מבשל יותר טוב ממני. ואני מתקשה לדבר עם נשים על נושאים של נשים. אז אני כאילו קצת גברית. ומה בעלי מצא בי.. אני יודעת. לא רצה שיהייה לו משעמם. שום דבר שגבר יכול להתפש עליו למטרות נוחות.
אז עלי להודות על הפמניזם. לא?
לא. אני חושבת שהוא התעוות. הביא עלינו פורנו. נתן לאחת כמוני לפתוח את הפה אבל משם הכל הזדזג.
ובקשר ללבוש, יפתי אני מבינה אותך לגמרי. אין לי בקורות. מה אני מעצבת.
רק מה אם אני משוחחת עם גבר ולגופי מחשוף אזס לאן הוא יביט, ובמה הוא יתרכז, במחשוף. לא.
אז אחר כך עוד יהיו לי אליו טענות. זה נראה לך הגיוני?
אנחנו כל כך שונות ואת כל כך מתוקה ופשוט כיף לשוחח עימך במיוחד נפלא לגלות נקודות חיבור למרות השוני. נראה לי שגבר הוא גבר והוא תמיד יציץ ולא יעזור כמה אישה תעטוף את עצמה אפשר להציץ גם בדמיון:) ולכן אני פשוט לא מוטרדת מזה לעצמי וכל מה שחשוב לי זה שהאיש שאיתי לא יפסיק להביט בי וחלילה שלא יאמר אין לי מה להציץ כי אני כבר מכיר:)
ולעניין ניהול הבית, אני לא חושבת שאישה חייבת לנהל אותו אלא שזה בסדר לאפשר לאישה לנהל את הבית בהגדרה ורק אם יש בית שבו זוג מחליט בהדדיות על חלוקת תפקידים שונה אז אין יותר נפלא מזה כי העיקר שיש הסכמה וזרימה. וכמובן שיש את רעיון הבחירה בבן זוג. אני לא אבחר לי בן זוג שיטפל במקומי בילדיי בזמן שאני יוצאת לעבוד. כי לי זה חשוב להיות האמא בעוד שבמקומות אחרים יכולים בהחלט לבחור ההפך, העניין הוא בדיוק מה שאת כותבת…העיוות הזה בתפיסה שהופך את האישה לסופר אישה שעושה גם וגם וגם ונגד זה אני מתמרמרת ולא שאני תוקפת את כל הדברים החשובים שהפמניזם מביא עמו, כי קול האישה צריך להשמע, ואסור שנשים יחיו בפחד או בסבל אבל מכאן ועד ל'אישה היא בדיוק כמו גבר' יש שגיאת מערכת שחוזרת אלינו הנשים כבומרנג.
ואתן לך דגמא לחכמת ירקן בשוק הכרמל שראיתי יום אחד….הירקן הציע לאישה אחת לחלק בשתי שקיות כדי שלא יהיה לה כבד והיא ענתה לו בבוטות משהו בסגנון אל תתערב לי בקשתי אחת ומספיק לי. הירקן צחק וצעק בחיוך:" אני מת עליכן הפמניסטיות, מאז שיש פמניסטיות החיים של הגבר נהיו יותר קלים, מה נשאר לנו אחרי שאתן יכולות לעשות הכל? לקרוא עיתון. מת עליכן הפמניסטיות". וחשבתי לעצמי שהירקן הזה קלט את כל הקטע, והאישה לו הייתה מחוברת יותר לעדין ולרך שבה ולא הייתה עסוקה בלהוכיח שהיא לא צריכה טובות מגבר ויש לה מספיק כוח לשאת שקית…הייתה יכולה להעזר בעצתו ולהקל על עצמה את המשא ולהודות לו בעדינות ולאפשר לו להיות הגבר הנעים שמציע עזרה.
לפעמים אומרים שאני פמיניסטית בעצמי אבל לדעתי הראייה שלי פשוט בריאה. גבר, אישה זה לא משנה, מה שחשוב זה כבוד הדדי והסכמה וכך מאמינה שגם במגזר הדתי צריך להיות ואם שניים מאמינים במצוות פרו ורבו ומחליטים להביא לעולם כמה ילדים שיבואו אז זה נפלא בשבילם אבל אם יש מצב שבו הגבר רוצה והאישה לא, אז אולי באמת מספיק ללמד את האישה שהיא המלכה והיא כבר תמצא את הדרך להיות מלכה ולהשיג את רצונה. (כאן אני גולשת לאזור שבו יתכן ואני תמימה או לא יודעת מספיק, אבל בכל זאת זוהי דעתי:)
סיגלי אני אגיב לך על זה עוד יום. בסדר אני פשוט בלחצים ומחר תענית. אבל אענה בלי נדר.
שיההיה לך כייף בינתיים בתור האשה שאת.
שיעבור לך קל… ונראה לי שאהיה כאן שוב יותר בעוד כמה ימים אחרי פורים כשילדיי יצאו לטיולים שנתיים.
היי סיגלי, מצב בו אשה מביאה ילד בניגוד לרצונה בהחלט קיים בחברה החרדית. לא נפוץ היסטרית אך קיים לצערנו.
מצד שני מצב בו גבר חילוני לוחץ על חברתו לבצע הפלה לא בגלל גניבת זרע חלילה, אלא בגלל שעתה הוא פתאום לא מעוניין, ואם לא אין עתיד לקשר קיים אף הוא. והוא מצער לא פחות ולעיתים אפילו יותר.
בקיצור, כמו שאמרתי לגברים יש יותר כח ממה שאנחנו חושבות.
והדרך לפוגג אותו היא פחות צעקנית אולי יותר חכמה.
בהחלט לא ותרנית לחלוטין. אשה אינה סמרטוט. אבל כפי שאת רואה דרכו של הפמניזם הביאה הרבה רעות חולות ולא מדוברות.
פחות לשרוף חזיות אולי יותר להביט בשוני ולחפש שביל.
שבת- שלום יקרה.