על חטא האדם הראשון ועל ההודיה, גם לכם קוראי

תסמונת הגבר שמאשים אותך בכל אשר אירע לו אי פעם, מתחילה כבר שם, ועל כך הוא נענש .

לא על הנגיסה עצמה נענש אדם הראשון.
אלה על כפיות הטובה.  

ה' העניק לו אשה שתהייה " עזר כנגדו" והוא אינו מוקיר לו טובה.

לצערינו כפיות הטובה הזאת עברה לנו בירושה , ורובינו איננו מוקירי טובה . הכל בזכותינו. הגענו לבד. בעשרת אצבעתינו בנינו , חרשנו, זרענו , צלחנו , ומה לא.
אין למי להודות.ולמה לא קבלנו יותר? הרי לשכן יש הרבה  יותר  ,אז  מה איתנו?

מתי שמחים ?כשבריאים , לא! אחרי שנפלנו למשכב והתאוששנו ,אז מודים  ואומרים  ש..: העיקר הבריאות.

מתי מסתפקים ב ..פרוסת לחם ? כשרעבים מאד, ילד או בגיר רגיל , לא יטעם ממנה כשהוא שבע.

מתי נושאים הספדים ומתגעגעים לאדם? כשאינו בחיים.

כשהיה בחיים, ראינו אותו כמובן מאיליו . ועוד..

לכן בתפילת השמונה עשרה אנו משתחוים ואומרים כנגד חטא האדם הראשון : מודים אנו לך.."

שורש ההודיה לה' , אינו מפני שה' זקוק לה ויפסיק להתקיים בלעדיה, ההודיה הופכת אותנו לצנועים

, ומעמידה בפרופורציות הנכונות ,את האגו והגאווה, שכל אחד מאיתנו מטפח.

ומי כמונו האומנים , לא מגדל את חיית המחמד הזאת, בפינה האפלה, או אולי אפילו לאור הזרקורים.

כיום אור הזרקורים כבר לא מבייש , ההפך, רובינו מחפשים אותו, ובשיאנו , מתחת לספוטים, אנחנו נושאים נאומים מליצים על התקופות הקשות שעברנו, איך שרדנו, מה עשו לנו, ואנו התרוממנו , ושוכחים פקטור מרכזי בבריאה, שלולא הוא, לא היינו אולי מתמוטטים( אם כי גם כאן יש בחירה), אבל גם לא נושמים, מסתרקים , יולדים , או כותבים.

בלעדיו אנחנו, איין.  

אבל מאחר ואנו נדרשים גם לתיקון שבין אדם לחברו, אודה לכם.

לכם קוראי, שקראתם אותי השנה, התוכחתם, הערתם, העצבתם, שמחתם , החמאתם, רוממתם, ואולי אפילו רמסתם.

כן, גם זאת הייתה למידה.

אם כי כשבאה בכמויות מוגזמות נמחקתם.

תודה לכם.

ליבי ופי מהלל ומודה לכם ,על כל תגובה והתייחסות. זה לא מובן מאילו. גם לקוראי הדוממים,אני מודה, על כל כניסה וכניסה.