תשובת הלב חוקרת את החיים ,וכותבת עליהם
בשנה האחרונה ההסתה כנגד הציבור החרדי התעצמה ופרתה. אין לי עניין לנתח אם זה מוצדק או לא. כי הויכוח מסית מן התחושה. אקצר מפאת הקושי, למצוא מילים לתחושת הנרדפות המפחידה שלעיתים אופפת אותי. וכנראה שלא רק אותי.
עד כדי כך: שבאחת השבתות, אחרי שבוע בוער במיוחד, בו אפילו חוללו ספרי תורה, נכתבו כתובות נאצה ונאמרו דברים שיצאו מתוך מוח חולני, ומה לא, יצאתי עם בנותיי לבקר את אימי. זה היה ליל שבת, עזבנו את הבית מיד אחרי הדלקת הנרות.
הרחוב שלנו, הוא רחוב שעדין פתוח בשבת לכניסת רכבים, אך הרחוב אליו פסענו סגור, ופקחי העירייה מתחו שרשרת כבדה על מנת לאשר זאת.
עוד אנחנו פוסעות, ופתאום הגיח אופנוע, פרץ את השרשרת , או עקף אותה, הייתי המומה מכדי להבין את המתרחש. כאמור הוא חדר לעיר השלווה, ואז נסע לו בנחת ברחובות הריקים .
היו שם כמה נשים שאף הן פסעו בבגדי השבת שלהן, ההליכה שלהם הואטה, וחשתי שכמוני אף הן- אחוזות בעתה. למרות שמה כבר קרה. זה לא בסדר, נכון. אבל לא צריך להגזים.
אבל אני חשתי שעד כאן. כל השבוע תיארו אותי ואת הדומים לי בצבעים אנטישמים מבחילים, וכעת פורצים את המחסום השפוי האחרון שהציבו אנשים לובשי שחורים, על מנת להגן על אמונתי.
מחשבות רדיפה פרצו כמו זרמים חשמלים בלתי מבוקרים, גולשים כמו חלב ממוחי הקודח . זה הסוף. החילונים מתכוונים לפרוץ לכאן עם חליפות משוריינות, קסדות וכפפות מעור, ולעשות בשבת של תושבי בני- ברק כרצונם. השנאה שברה את כל המחסומים. אני אומרת לכם שזו בהחלט הייתה דקה של חוסר שפיות.
נעצרתי על מקומי, וסיפרתי הכל לבנותיי, והן טענו שאני הוזה. והצדק היה עימן. כמובן.
אחר כך ניסיתי לנתח את התופעה . הרי והאמת היא שאני מכירה אנשים שאינם שומרי מצוות, חלקם עדין בקשר איתי, אז מה קרה לי? עד לאן הגעתי עם עצמי.
טוב, זהו רק וידוי קטן. אני משערת שלאחרים יש וידויים אחרים. מה שאני מנסה לומר שחייבים לעצור את זה. ולא משנה בכלל מי התחיל ומה נכון. ובכלל מה צודק.
אין צודק. האנשים הקטנים חייבים לדבר זה עם זו כבני אדם, ולא לשפוך שנאה יוקדת, כדי להתנקות משאריות ומטענים. כי אתה אולי מתנקה. אבל העולם סביבך כולו מזדהם. והאדים עולים השמימה ולא רק לשם. המיעוט השפוי חייב את זה לעצמו.
ואת זה אני אומרת גם לעצמי. כי אני עובדת קשה גם על עצמי בעניין הזה. כן, יש לי עבודה בעניין ואני שוקדת עליה. ונכון, קל זה לא. אבל זוהי חובה. חובת הלבבות .
הי אביטל
מסכים לגמרי. כבר שנים אני אומר לאנשים שיש אנטישמיות של חילונים כלפי חרדים. לדעתי הסיבה היא שאנשים זקוקים לשנאה שתאחד אותם, ובעיקר ב"שמאל" המתון, שנאת החרדים מאחדת. זאת שנאה שכרוכה גם בשנאה כלפי היהודי הגלותי, שהלך "כצאן לטבח", לעומת הישראלי ההרואי שהעמדנו כאן.
ושנאה שכרוכה בכלל בשנאת האחר והזר שהולכת ומתפשטת כאש בכרמל, בארץ שלנו, כלפי עובדים זרים, ערבים ישראלים, עשירים עניים וכו'.
אני מרגישה שזה כמו תפוח אדמה לוהט, אתה שומט אותו מהיד אל עבר האחר, כי אתה לא עומד בתחושה.
כלומר כל ציבור חייב לשנוא ציבור אחר, כי הוא עצמו מרגיש שנוא , עמוק פנימה.
אני חושבת על כך רבות לאחרונה.
תודה על כרגיל, על הדיוק בדבריך.