בננות - בלוגים / אביטל קשת / הוצאות לאור! הדפיסו שוב את" כחש" שכתב בן הכט
תשובת הלב
  • אביטל קשת

    אביטל ז'נט קשת כותבת כותבת אם לא כותבת חושבת שהיה עליה לכתוב או שהרעיון חיכה לרגע הנכון בו היה צריך להכתב מאמינה שכתיבה היא שליחות.    ---------------------------------------------------------------------------------------.    

הוצאות לאור! הדפיסו שוב את" כחש" שכתב בן הכט

 

 

 

 בנרות ולפידים חיפשתי את ספרו של בן הכט " כחש" ולשמחתי נמצאה האבדה באקראי ,  שם בסיפריה הענקית השוכנת בבית הורי נח לו הספר בלוי ונטוש, מתחנן בפני למעט התענינות כנה . נכנעתי .
זאת מפני ש..

הספר הזה שנדחק ומטוטא מתחת לשטיחים וקבלות הפנים  חייב לחזור למדפי הספרים ובמהירות.

ומי היה  בן הכט, כותב הספר?

ובכן מדובר ביהודי מתבולל , תסריטאי הוליוודי , שעם פרוץ מלחמת העולם השנייה קם להצלת היהודים וגילה קהילה יהודית אמריקאית רדומה ביותר שלא לדבר על הישוב היהודי ששלט כאן בארץ.

תחילתו של "כחש" משעממת ביותר, כי שם מגלה בן הכט את פניו הפוליטיות שלא מענינות אותי במיוחד. כלומר, המדובר  בתמיכה בדרכו של ז'בוטינסקי, בגין ועוד.

אולם כשמוסרת הקליפה מתגלה לב יהודי חם של תסריטאי שמתעלה מעל כל האידיאולוגיות. 
והעיד עליו  עליו שמואל מרלין: השוני המהותי בין בן הכט לבין שאר המנהיגים בימי השואה שבן הכט דאג לגורלו של היהודי כאדם: אנשים, נשים, יהודים חיים , על כאביהם , שמחותיהם ודחפיהם: בעוד שמנהיגי הסוכנות התענינו בגורל היהודים כאידאה . 

וזוהי נקודת המוצא של הספר החשוב הזה. היהודים ששהו מחוץ לאירופה היו עסוקים באידיאולגיות מטופשות , ניגוחים, וכחנות, ורצון להקים מדינה על אף ..המוות שחיכה ליושבים שם. . הם סירבו לזרוק עבורם עצם , להקצות עבורם משאבים כלכלים, שלטענתם נועדו להיטייב עם היושבים כאן.

הם שכחו ביודעין את המובלים לטבח.

בן הכט מביא דוגמא טרגית בה הוא עצמו היה מעורב . הוא ניסח מודעה ענקית בעיתוני ניו- יורק.

למכירה

שבעים אלף יהודים 
במחיר 
חמישים דולר לראש
יצורי אנוש, באחריות

המדובר היה ביהודי רומניה ובממשלת רומניה שביקשה לאשר לשבעים אלף מיהודי טרסדייסטרה לצאת לארה"ב ובריטניה במחיר חמישים דולר לראש.

ומי התנגד ? העשירים היהודים האמריקאים. הם עצמם ובשרם .
 בן הכט אף מאשים את ממשלות אנגליה וארה"ב שסייעו בגיל ובשמחה להשמדה ומעולם לא הואשמו בכך ישירות. המדינה היחידה ששילמה את מחיר פשעיה היא גרמניה. וזהו חוסר צדק מסוים. הרי היטלר החביב פעל כפי שפעל מפני שידע שיקבל מהעולם גיבוי שקט . אז למה רק הגרמנים הם הרעים והנבזים. מי שיודע ושותק, מסגיר, מונע עזרה, מצפונו נקי?

ואל יקל הדבר בעינייכם. איש אחד מוציא ספר בוטה שמפורסם בכל העולם וקצת מועלם כאן. התוצאה  הישירה הייתה כמובן חרם על סרטיו. לפחות באנגליה.

   החלק השני של הספר עוסק במשפט קסטנר המפורסם , שאף הוא אינו נלמד באף תיכון. היה וטבע. 

מובאים פרוטקולים מזעזעים מן המשפט שמוכיחים קבל עם ועדה את שיתוף הפעולה של קסטנר עם בכירי הנאצים תמורת תחושה מלוקקת של העצמה וכבוד.

קסטנר זכה להציל את בני משפחתו ומקורביו וגזר גזר דין מוות על השאר בכך ששתק.

אני יודעת יהודים יקרים שתטענו שאין לנו הכלים לשפוט וכדומה. אולם כנכדה לגיורת שעברה את גיורה ב39 נישאה לרב ובכך סיכנה את חייה ומאוחר יותר את חיי ביתה , ולמרות כל זאת הגדילה לעשות ועשתה כל שאל ידה  על על מנת להציל יהודים איני חושבת כמתוכם. ואיתכם הסליחה.

וכתב  גם שופט בית המשפט העליון, ד"ר משה זילברג: בדוני בערעור..הרהרתי לא פעם באזהרה הידועה של הלל – אשר היועץ המשפטי רמז עליה – והיא : "אל תדון את חברך לפני שתגיע למקומו!" 

אולם ..וכאן מובאת הרצאה קטנה שבסופה קובע השופט :" נאמר, אבל אם בעל כרחך אתה דן אותו, חייב אתה לדון אותו לכף חובה , אם אך זו היא , לפי מיטב הכרתך , הערכה הנכונה של מעשיו, בקחתך בחשבון ריחוק המקום והזמן."

ובכן הזמן מתרחק והולך והכחש עדין לא הוסר.  

כחש גם נושא על נס גיבורים אלמונים שכן ניסו להציל יהודים אך נבלמו, או כמעט נבלמו. בניהם ימנה השליח: יואל ברנד, משה קראוס , ציוני דתי שהציל מן התופת כארבעים אלף איש, הרב מיכאל דב ויסמנדל- שעשה כל שבידו לפעול למען האומללים. וסיכן את חייו לא פעם ולא פעמיים.
מי שרוצה לקרוא יותר על הרב החשוב הזה, מוזמן לעיין בספרו " מן המייצר" אותו כתב הרב מתוך תסכוליו. ובו מבואות מפות ועדויות מפורטות יותר, כולל מכתבים ששלח ובזיונות שספג. 

הוצאות לאור הדפיסו מהדורה נוספת של "כחש". התרוממו מעל כל אידאולגיה. עשו את המעשה החכם והנדרש. הרי המדובר בספר חשוב שכתוב בצורה מותחת ומעשירה, וכל כולו העלמה, הסתר וגילוי כואב.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

3 תגובות

  1. קראתי את "כחש" לפני כ-35 שנה. את סיפוריו ש בן הכט דווקא אהבתי, אך את הספר הזה תיעבתי. הייתה שם, למיטב זיכרוני הערצה משונה לשמואל תמיר שכמוהו כמו בנימין הלוי לא היו מסוגלים להבין את מצבם של היהודים באותן שנים (לא הרבה, אגב, קצת יותר מעשר שנים).
    קראי את הספר שיצא ממש בימים אלה 'אני יוסף אחיכם' מאת רות בקי-קולודני, המספר על פועלו של ג'ו שווארץ, ראש הג'וינט באירופה בימי מלחמת העולם השנייה. אכן, היו דיונים עם הנאצים על "יהודים תמורת משאיות" ואף הועברו כספים מהג'וינט לאייכמן, אלא שמי שעצר את המהלכים האלה היו דווקא השלטונות האמריקנים, שלא הסכימו לסייע לאויב הנאצי בכסף ובמשאיות.
    הספר מתעד מלכים שונים שנעשו בימי המלחמה ואחריה, ונראה לי שאפשר ללמוד עוד משהו.

  2. אשמח לקרוא את הספר שהומלץ על ידך. אם קראת את דג יונה של יוסף בר יוסף בטח שמת לב שהוא דווקא מאשש אפילו בפרוזה הבלתי משוחדת שלו כמה מן הדברים שכתב הכט . הוא לא פוטר את הקורא מן האדישות והזחחיות שרבצה כאן. ההשלמה השקטה עם גורל היהודים הנטבחים.

    גם העדויות של העד יואל ברנד ןעוד עדים נוספים לא מסתירות את ההנחה הזאת.

    הספר חשוב כי פרשת קסטנר אינה נלמדת בבתי הספר ( כמו עוד הרבה נושאים נוספים). ביתי שעשתה בגרות בהיסטוריה מעולם לא שמעה על קסטנר ומבחינה זאת הפרוטוקולים בספר הינם מובאה חשובה, כמו הפרוטוקולים של משפט אייכמן שב"ה אני מתעדת לקרוא.

    כפי שטענת ואולי בצדק ההערצה לתמיר קצת הירואית.

    להכט יש את הנטיה להירואיות שמודגשת בתחילת הספר.

    אך זה הוא מסמך היסטורי.

    ואוי לנו אם ננסה למגרו.

    שבת-שלום.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לאביטל קשת