לא תמיד חייבים לדבר

זה מוזר אבל רוב האנשים שכותבים על חרדים מכירים אותם מסקרים.

חלקם ראו אותם בטלויזיה.

אני לא אומרת שהם לא מתבדלים וכדומה. אולם יש להם סיבה. אני למשל לא מתבדלת וכבר בקשו ממני לעשות כן. לצער המבקש -ת לא הסכמתי כי אני מכירה את העולם החילוני ויודעת שלא כל קול חייב להספר. אולם אדם שאינו מכיר ויתחילו לצעוק עליו ולגנות אותו. מה יעשה? יתבדל. איך לא?

אבל איך תביע דעתך על אדם וציבור שאינך מכיר כלל. על סמך מה תביע דעתך, על סמך סוקר, רכילות, נסיעה משותפת באוטובוס, פקיד חרדי ששירת אותך בקופ"ח וכדומה. או אולי על סמך זה שראית בטלויזיה חרדי מתפרע שהפגין במאה שערים ולא גובה על יד שום רב., או קבוצה מופרעת אחרת. 
אבל קבוצות מופרעות קיימות בכל מגזר. ואת זה קשה להכחיש.

למשל אתמול הייתי שותפה לאירוע שערכה קבוצת אמהות חרדית והוא עצבן אותי מכל בחינה שהיא. אך אני יודעת שמול קבוצת האמהות הזניחה הזאת קיימת קבוצה שיושבת במרכז העיר ואורחותיה שונים לחלוטין. 

נכון שחברי הכנסת החרדים הם אנשים מעצבנים, אולם הם מעצבנים באותה מידה  שמעצבן ח"כ שמאלני, ימני, או ערבי. ח"כ חרדי שנלחם על עמדותיו זה מעצבן נקודה.
.

אני חייתי כחילונית אורבאנית עשרות שנים. אם תשאלו אותי על חיי הקיבוצניק החילוני, או הכפרי, אתגלה כבעלת ידע מוגבל ביותר ולכן עדיף שאשתוק.

הכי הרבה אשאל שאלות, אתעניין וכדומה.

אולם להביע דיעה מוצקה על סמך מחקר שקראתי בעיתון יומי לא אעז. אולי אנסה אך אתקפל כשיסבירו לי שאני טועה.

אך לא אמשיך להתוכח על סמך השערות, דמיונות, וסקרים. 

וכאן אומר חייתי 8 שנים בבני ברק. עזבתי ל5 שנים. וחזרתי לעוד שנה.
סך הכל תמנו 9 שנים.

בנוסף, אחי חי באלעד ועובר הסמכה לרבנות.

ועדין אין לי מושג קלוש איך זה להיות חסידת בעלז, מהי הרוח המקובלת על חסידות אהרון . ומה עובר על אברך שגדל והתחנך בויזניץ'.

מאחר ואיני יודעת אני שותקת.

כלומר, לא תמיד חייבים לדבר. 
 
http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/111/277.html?hp=1&loc=45&tmp=5240