בדיחות דוד לוי כמשל

בתקופת לימודי " בבית צבי" למדתי שהומור הוא גם חוסר הזדהות.

כלומר אם אתה לועג לשני כשהוא נופל ונפצע ואף וצוחק בקול פירושו שאינך מזדהה עימו.
 
כולנו זוכרים שמעבר לבדיחות הדוחות על הפרסים שאכן פגעו בהם, כפי שהעיד יצחק בינימיני בבלוגו, עיין בפוסט המרתק " פרסי". הסתובבו בארץ אינספור בדיחות על דוד לוי.

ואני שואלת למה דוד לוי? ולא שאני מעריצה גדולה שלו , אלא פשוט למה?

נכון הוא מזרחי, נכון הוא בא מעירת פיתוח, נכון יש לו משפחה מרובת ילדים, נכון הוא לא היה חלק מהגווארדיה האשכנזית ששלטה פה. נכון,כן! לכן הרבנו ללעוג לדוד לוי. אני לא זוכרת בדיחות על שושלת הנסיכים, על הפאתוס של בגין, על ההתלהבות חסרת המעצורים של גאולה כהן. רק בדיחות על דוד לוי. אינספור בדיחות שהציגו אותו באור מבזה.

הנה המזרחי הלא מפותח שאיך הוא השתחל למעלה. חה, חה, חה.

כיום איני מעורה בתקשורת החילונית אך כידוע לי ברוב התוכניות מרבים ללעוג ל.. כמובן, חרדים, חוזרים בתשובה ועוד.

כלומר המגמה לא השתנתה מיעוטים החוצה! נכפיש אותכם כאילו " בצחוק" ותצאו מזה "גדולים". חה?

וכמובן שכל עוד הבדיחות לא עלינו זה לא פוגע.

אלא אם כן..אחזור אחורה אל ימי החילונים.
כן!  זכורות לי מספר בדיחות על פולניות שלא גומרות וכדומה. אך מאחר ואנו האשכנזים די שלטנו בתפקידי המפתח לא חשתי שזה מזיז לי. נו טוב, אז  סבתא שלי הייתה פולניה, אבל אבא של יושב במקום טוב באמצע אז מה לי ולכם..

 
בני מספר שבכיתתו יש ילד שמן שתמיד כשצוחקים על חשבונו הוא מצטרף. אבל יום אחד הוא לא כבר לא הצליח להתאפק ופרץ בבכי סוחף.

" מה קרה לו?" שאל בני. " הם בטח לא חשבו שהוא נפגע הוא תמיד כל כך צחק.."

כולנו ילדים שמנים.

תחשבו על זה לפני שאתם מספרים בדיחה על חשבון…אולי תספרו על במקום זה על פילים .