תשובת הלב חוקרת את החיים ,וכותבת עליהם
היום ראיתי שני אנשים גבר ואשה משוחחים בינהם באוטובוס, מסתבר ששניהם גרושים, מקוה שיצא שידוך, הם נסעו בעמידה.
העניין המדאיג שכבר זמן רב איני רואה יותר אנשים שמשוחחים בינהם שיחות חולין או שיחות נכוחות באוטובוס, המחזה הזה הפך לכל כך נדיר, שהצליל המתלהב- נואש שלהם ערב לאוזניי.
אנשים משוחחים באוטובוס הומה אדם, לא מסמסים, או מחוברים לאוזניה,לא הייתי מאמינה שעוד אתרפק על זה. כמו שהם אולי היו רוצים להתרפק על משהו אנושי בתוך הג'ונגל הדיגיטאלי הזה.
אבל עכשיו נזכרתי שגם לי יצא לפני יום וחצי לפגוש חברה ישנה באוטובוס, היא הייתה כה שקועה באייפון שלא זיהתה אותי, אני זיהיתי את הריסים המסולסלים שלה בעת שגחנה לעבר המכשיר הנורא, ע… קראתי בשמה.
היא לא חשה לעברי במהירות כי היה עליה לסמס למישהו בדחיפות, אבל לבסוף נאנחה וקראה" לא זיהיתי אותך" פרצה מבוכה, ואז שוחחנו שיחה הגונה. עד שהיא ירדה. לפני.
אחר כך חשבתי שאלי זכיתי לפגוש מראה אדם ואף לשוחח עימו בגלל שקבלתי באהדה את העובדה שפספסתי את האוטובוס שחלף על פני, אחר כך יחסתי את הנס לספר התהילים בו שקעתי אחרי שאבחנתי את הריסים המסולסלים ולבסוף.
אמרתי טוב שיש השגחה פרטית כזאת, שעוד מאפשרת לך לשוחח עם האהובים עליך ביותר שנמצאים במחשבותיך, תמיד