בננות - בלוגים / / הצרפתים כבשו את בני- ברק בסערה
תשובת הלב
  • אביטל קשת

    אביטל ז'נט קשת כותבת כותבת אם לא כותבת חושבת שהיה עליה לכתוב או שהרעיון חיכה לרגע הנכון בו היה צריך להכתב מאמינה שכתיבה היא שליחות.   

הצרפתים כבשו את בני- ברק בסערה

 

 

 לאט,לאט מתמלאת בני- ברק בחרדים וחרדיות שעלו מצרפת.

באוטובוסים נשמעת השפה קולחת, ואני  מתרגלת מילים , מתמכרת לזכרונות העבר.

ובעיקר היום, הגשם טיפטף, מזג אויר אירופאי מילא העננים בברכה, כבש את הרחובות המתעקלים , והאויר הצפוף התרווח קלות . כך יצא ששמעתי אם  צרפתיה מהגן של בני ,ששוחחה עם אם אחרת , אודות שרותי השמרטפות הלוהטים , בבני-ברק סיטי שלנו. ולפתע התחוור  לי , שמספר האמהות הצרפתיות בגן , נמצא בעליה מתמדת.

 אז כן,  אצלינו , בשוליי בני- ברק , מורגשת הנוכחות הצרפתית בהדגשה. אולי משום שכאן בשוליים הרכים, נימצאים כל סוגי החרדים, המחמירים עם המקלים , ולכל צרפתי קל  להשאר קצת  צרפתי.

הרחוב השקט בו אני מתגוררת , לא מחביא ממני מידע, שכנתי שבקומה הראשונה, אף היא עולה מצרפת, ביתה הומה , ילדים, נכדים, דלתות נטרקות, מאמו אלה פול .. נשמעת צעקה.  לצרפתים דם חם, הוא רב עם אחותו, כך נשמע.

ופעם הסברתי לה בהרחבה, שגם אני דוברת צרפתית, וספרתי לה על סבתא שלי והחופשות אצלה .. לא הספקנו לדבר וכבר דפק בדלת אחד מן הצאצאים  הבוגרים, מפקיד בידיה השלוחות ,שלושה פעוטים מנוזלים, ומנופף לה במהירות לשלום. 

הצרפתים אדיבים ומוקפדים, אם הצרפתיה קושרת מטפחת , זאת תמיד מטפחת מהסוג המשובח, רצוי שהבד יהיה מבריק, קישורים מיוחדים מתלפפים סביב לקודקוד , עשויים  ביד מאומנת . ואם היא מתהדרת  בפיאה קצרה וכובע ברט , היא  לא תיתן לו להשמט , אלה לעמוד בזוית מחושבת ונוטה. 

וכמובן שישנן צרפתיות, שמנופפות בפיאות ארוכות יותר, שמותרות כאן, אך מעוררות כעסים  אצל המתגוררים , בסמטאות הפנימיות שנושקות לברטנורא , מעלה -החזון איש.

והיום ירד גשם, והרגשתי קצת אירופה.. את יודעת לסבתא שלי קראו גרציאלה רחל, והיא הייתה עומדת שעות מול גן הילדים ובוהה, בילד בלונדיני לא מוכר, זה לא היה הילד שלה. לה הייתה רק בת אחת ויחידה.

וכשבאה האם , וראתה את האישה הזאת, שכבר עומדת שם יום, יום, ועוקבת אחרי תנועותיו של המלאך שלה , במין רעבתנות כזאת , היא תקעה בה מבט אחד כזה , כזה כועס..

אם ביתך אינו הומה בילדים בבני- ברק, את קצת בגלות, ומאז שבנותי בגרו , ונשארתי רק עם  פעוט מתבגר אחד, אני חשה שעלי להסכין איתה, האם הן מתגעגעות לצרפת? למה הן כאן? ולא שם? יש אנטישמיות איומה ?

לאט, לאט, אני מקווה לחלוב משכנתי את המידע, להניח לה להפתח , ולא לדרוש ממנה , שתהייה תמיד רק מנומסת וזהירה .

גם אני מתגעגעת. למשהו. למה שהיה.  רק שעברו מאז המון שנים.

אך, השפה שנשמעת כמו ניגון, בועטת בבטני, בוכה, רוצה חיבוק , ועוד , עוד משהו.

                                             
                                                                    

 

 

 

 

 

12 תגובות

  1. כתוב נפלא ,אביטל, ברגישות רבה. יפים סיפורי בני ברק שלך ומסופרים בכשרון רב

  2. מירי פליישר

    נעמת לי מאוד אביטל בעברית על הצרפתית של בית שלך

  3. היי אביטל,
    היום גיליתי לראשונה את הבלוג שלך, ובמקום לבשל לשבת אני יושבת וקוראת כאן טורים קודמים שלך.. פשוט מקסים! במיוחד הטור על למה חזרת בתשובה, את מאוד אמיתית וכנה ומוכשרת מאוד- כיף לקרוא..

    • איריס מקווה שהספקת לבשל, והנה עכשיו צריך לנקות אחרי כל מה שבשלנו, ואיין לזה סוף.

      זה מזכיר לי שפעם אם למשפחה מרובת ילדים חשה שיא הרוחניות ביום כיפור התעלות , ואז פתאום הגיע הניגוד של לחמם, לקרוא לכולם, לנשום, והיה לה קשה עם הניגודים, בין עליה, למטלות בלתי נגמרות, בעיקר כשאת בקטע של אמונה.

      זה תמיד לפני ואחרי ובאמצע.

      שמחה שכייף לך לקרוא, תקראי לחברים:)
      שבוע- טוב

  4. גם אני מאד מאד אוהבת את הפוסטים האלה, הנוגעים בחייך.
    תוכלי לעשות קישור לפרק אותו הזכירה אפרת, מעלי?
    מאד מסקרן אותי.

  5. רונית בר-לביא

    תשמעי, אביטל, אהבתי.
    ממש.

    • מה אהבת, ממש..ממש ? מעניין אותי.

      אוהבת את הפשטות שהבעת הנאה.

      שבוע- טוב

      • רונית בר-לביא

        את הסגנון המיוחד,
        את הצורה שבה את מספרת,
        טווה למולנו את עולמך,

        והשורה האחרונה יצאה לך מלאכת מחשבת של ממש.

השאר תגובה ל חנה טואג ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאביטל קשת