בננות - בלוגים / אביטל קשת / שיח נהגי האוטובוסים הוא השיח שלי
תשובת הלב
  • אביטל קשת

    אביטל ז'נט קשת כותבת כותבת אם לא כותבת חושבת שהיה עליה לכתוב או שהרעיון חיכה לרגע הנכון בו היה צריך להכתב מאמינה שכתיבה היא שליחות.    ---------------------------------------------------------------------------------------.    

שיח נהגי האוטובוסים הוא השיח שלי

 

 

 

 

 

סבי ז"ל היה נהג אוטובוס נלהב. הוא היה בין מקימי  'אגד חבילות' והתגאה מאד בכך שחרש את כבישי ישראל לאורכה  ולרוחבה.

במקור היה סבי חלוץ חרוץ שהגיע עם אחיו לארץ המובטחת בהליכה, יחד  חצו את רוסיה הלבנה  ובליבם מפעמת התקווה ליישב את הארץ המובטחת. 

כאמור דבר לא הרתיע את סבי , לא קושי, לא רעב ולא צפיפות, הוא ראה בעבודתו 'באגד' שליחות חשובה, והזכיר אותה בכל שיחה.

זקני ' אגד' ידעו לספר, כי סבי שהגיע עם השנים לעמדות ניהול, היה זה שהתעקש שהנהגים ילבשו חולצות מכופתרות ,ויקפידו על תודעת שירות אסתטית.

פעם אחת הוזמן סבי לכינוס של ' אגד' ,ומאחר והפך לבכיר, הציעו לו ללון בבית מלון מפואר, אולם סבי סירב.

בתום הכינוס, הוא יצא אל מסוף האוטבוסים בעיר ולן בחדר הנהגים.

זה היה סבי ז"ל. נהג שקרא בלילות ספרות רוסית והעשיר את ידעותיו בשפות , שניים מבניו הלכו בעקבותיו ואף הם שירתו את ' אגד'.

מעולם לא התביישנו בכך שבמשפחתינו נהגי אוטובוס, ההפך הוא הנכון, התפארנו בכך. 

אולם לאחרונה, בעידודה של מערכת החינוך הפכו מקצועות מאין אלו למבישיים, ועל האנשים העוסקים בהם נאמר : על  כי לא יבינו את דברי פרשני " הארץ". לכן..

ובכן, אף אני איני מבינה את דברי הפרשנים, שחזו המון דברים מופרכים, וגם לא דברי מבקרי הספרות שטעמם המשובח אינו קולע כלל לטעמי.
שיח נהגי האוטבוסים הוא כנראה השיח שלי, שיח המנקים, שיח השמשים, ושיח הרוכלים מרתק אותי יותר ואף מעשיר את ראייתי בגוונים אותם לא רואים הקבורים בין הדפים והאותיות. 

מעציב אותי יותר שבארצינו הפכו מקצועות מסוימים למבוזים , מה שגורם בפועל לקיפוח בתנאי העסקתם של רבים וטובים( לא נהגים) וגם אם אין קיפוח הזלזול מדיר אנשים מלעסוק בהם ומותיר אותם בידיי עובדים זרים , בני מיעוטים , ועולים חדשים.

דרך אגב רוב העולים החדשים, שהפכו בין היתר למנקים , הינם אנשים משכילים ביותר.

משכילים יותר  מרוב פרשני " הארץ" לדורותיהם.

   שומה על "האדם העליון", שרכש השכלה,  להכיר בכך שהוא  אכן "עליון", אבל הצניעות לא תזיק לו, ועודף יהירותו מצביע דווקא על רגשי נחיתות מדאיגים. רגשות כאלה גרמו המון נזקים לאורך כל ההיסטורה לכל " העליונים" ויותר מכך  " לתחתונים". אבל מה הם הנזקים, מול מלחמות האגו?

ולסיום דבר תורה קטן ברשותכם: כשנגיע למעלה אחרי 120 שנה , נראה להפתעתינו עולם הפוך, בו העליונים הפכו לתחתונים, והתחתונים לעליונים.

חבל שיש כאלה שצריכים לחכות 120 שנה ,ולא להתחיל עם התיקון החזותי הזה, כבר עכשיו.

חג- שמח 

 

 

 

 

 

28 תגובות

  1. איריס אליה כהן

    היטבת לכתוב, אביטל יקרה. כל המאמר ההוא הריח גאוותנות ואליטיזם.

  2. הי אביטל, היה לי מתאים מאוד להוולד לתקופה שבה כל דבר שעושים בארץ חדור בתחושה של שליחות וכל עבודה מכבדת את בעליה. לצערי הילת השליחות התפוגגה, ואני לא ממש מוצאת משהו להתחבר אליו מתוך אמת פנימית שבי, למעט מה שאני מצליחה לשכנע את עצמי שזה חשוב, וגם אז משהו חסר ואינני מצליחה להתמיד.

    • מאד מובן וברור, מעבר לעמדה הפנימית, יש גם עמדות חיצוניות שלא תמיד מעודדות את האדם להתמיד במה שהוא אוהד.

      דודי ז"ל שאף הוא היה נהג, תמיד דיבר ברצינות תהומית על האחריות של נהג כלפיע נוסעיו, נושאים שנראים לנו מובנים מאילו.

      שבת- שלום

      • בתור נוסעת הרבה בחברת האוטובוסים, אני נוהגת להתבונן הרבה בנהגים שבעצם עובדים כשאני יושבת וצופה בהם ובעבודתם. יש נהג, איש מדהים ואדיב שאני משתדלת תמיד לזכור ללמוד פרק בהלכות אדיבות כשאני נוסעת איתו.
        ויש נהג שהוא בדיוק ההיפוך שלו שאני תמיד משתדלת להיות סופר מחייכת ונעימה כשאני עולה לאוטובוס שלו, אבל מורגש שאין בו שום חיבור לעבודה הזו שהוא עושה וזה עצוב.
        שבת שלום גם לך.

  3. באשר חבר "אגד" (או "דן") מרוויח פי שתיים או פי שלושה ממורה בתיכון, רוח הדברים ברורה לחלוטין.

    • גיורא, דעתי היא שבענייני שכר, התמחור איננו עובד באופן נכון. לדעתי, כל המקצועות צריכים להיות קורצים באופן שווה לאדם מבחינה משכורתית, כשמובטח לכל אדם שאם הוא מצטיין בתחומו, הוא מתוגמל לרוחב.

    • אני גאה בכך, שמעמדו של הנהג לא קופח, ואם ידו של סבי במעל, אני מוחאת לו כפיים.
      נהג שמוביל נוסעים בלילות גשומים ראוי לו להרויח , ומאחר ואני מורה( בין היתר) איני מוצאת קשר בין שני הדברים.

      • ברור לך ששכרי מקופח בקביעות ומעמדי מעורער ואולי אכתוב על כך, אבל מה הקשר?

        • לאביטל,
          זה בדיוק העניין. בוודאי ששכרך כמורה הוא קיפוח! ובאשר לגשם, האם מורה לא הולך ללמד בימי גשם?
          ואוי לאותה הבושה – לפני 43 שנים, כשהחלטתי לעבור מהוראה בתיכון למחשבים, שכרי בחודש הראשון כמתכנת טירון היה גבוה ב-60% משכרי כמורה עם ותק מסויים.
          ונשאלת שאלה מוסרית פשוטה: האם הייתי צריך לדבוק באידיאל המורה ולקפח, למעשה, את משפחתי או לפנות אל אידיאל התוכנה בתחומי הרפואה (וזה היה אידיאל בשנות ה-60!) ולהיטיב עם בני משפחתי?
          האם מישהו מוכן להשיב על כך תשובה ערכית?

          • מישהו מוכן להתמודד עם הדילמה המוסרית שתיארתי כאן?
            סיפורים על התלהבות משגיאות כתיב של שרת בי"ס לא יועילו להבהיר את הנושא.

  4. לגמרי. ויפה הסיפור על סבך. נראה שהיה איש חיל. חג שמח.

    • אכן כזה הוא היה, מושגים כמו ' גזל' היו זרים לו לחלוטין , כפי שעולה ממה שכתבתי עליו.

      חג- שמח לך ולכל אהוביך.

  5. להיות חבר 'אגד' נחשב פעם במדרג הסוציו אקונומי כמו להיות היום עובד הייטק או לפחות עובד חברת חשמל, מקורות או רשות הנמלים. ולא בִּכְדִי שכן 'אגד' היה קואופרטיב, צורת התאגדות שנחשבה תחת שלטון מפא"י שיא הקידמה הסוציאליסטית העירונית ולכן כבבת עינם של הממשלה וההסתדרות (שהיתה באותם ימים ממשלה בתוך ממשלה) זכה להיות מונופול ולינוק סובסידיות דשנות מעטיני הציבור. אך,אך, היו ימים טובים לחברי אגד….ופחות טובים לציבור הנוסעים.
    רק לא ברור, אביטל, מה הניע אותך לכתוב את הפוסט הזה ומה מקור האיבה לעיתון הארץ – לדעתי העיתון הטוב ביותר במדינה העומד על משמר הדמוקרטיה ונותן פתחון פה למגוון דעות משמאל ומימין.

    • סבי עבד ימים ולילות, וחלה לצערינו במחלה הרעה, הביאה לו גידול ממאיר בריאות, כנראה בשל חשיפה מאסיבית לעשן האוטבוסים.

      ברור כי כאדם משכיל , יכול היה לפנות לתחומים אחרים.
      אני חושבת שהביא ימים טובים , גם אם צר לי שעזב את דרך התורה, בשל מלמד מכה.

      ואין לי דבר נגד פרשני ה"ארץ" אני רק חושבת שבסופו של דבר כח עליון מהם יקבע דברים, ולעיתים נהד אוטובוס מבין כמה דברים שהם לא מבינים.

      לדוגמא: אביה של חברתי ניהל סופרמרקט , אך מאחר וגדל בעירק, הבין את מהלכי הערבים כאן טוב ממני ומאחרים.
      ובכן, אפשר גם לומר, שלמנהל סופר מרקט אסור להתווכח עם פרשן " הארץ".

      בקיצור הבעת הדיעה שם ירדה למכנה הנמוך ביותר שיכולתי להעלות על הדעת ובחרתי להגיב.

      חג – שמח( עדין)

      • סליחה על שגיאות הקלדה שבתגובה.

        • אביטל, אולי במקום לבקש סליחה תלמדי סוף סוף לכתוב עברית. הטעויות והניסוח העילג נראים לפעמים בלתי נסבלים עוד יותר מהתוכן. תני כבוד לשפה, בשם אלוהים!

          • אין כאן כבוד או איכבוד, אני לקוית למידה, כמו רוב תלמידי ישראל היום.

            כשאני מוציאה דברים לאור, אני נזקקת לעורך או עורכת, אבל כמובן שלא אשכיר עורכת לכתיבת תגובה.

            יש ימים בהם הלקות פחות קשה, ככה זה כשיש לך הפרעת קשב וריכוז.
            אם תרצה אתן לך קישור בו כתבתי על כך בהרחבה.

            למרות הכל יש לי קול בכתיבה , וזה מפתיע.

            אני די מעריכה את עצמי על יכולת ההתמודדות שלי , וממליצה לאחרים עם אותה בעיה לנהוג כמוני.

            שבוע- טוב

  6. לגבי משכורות הנהגים. אולי באגד המשכורת סבירה, אני מקווה שטובה, אבל המשכורת של הנהגים בחברות הקטנות והמופרטות לא משהו, בגלל זה היתה שביתה באוטובוסים בבאר שבע שנשברה כשהביאו שוברי-שביתה.
    החברות החדשות, כמו קוים ומטרופולין, אולי זולות ויעילות, אולי יש להן אינטרנט אלחוטי (רק בפרסומת, לא במציאות), אבל זה על חשבון משכורות הנהגים, דבר שכמובן מתבטא בבטיחות ועוד.
    בוודאי שלאגד כחברה שנותנת משכורות סבירות יהיה קשה להתחרות בחברות שכר מינימום. אם זו תחרות, עדיף מונופול.

  7. אביטל. מסכימה עם כל מילה. השיח של מי שהחברה מגדירה כשאנשים פשוטים או שוליים הרבה יותר מעניין מלא מעט הנחשבים משכילים. היה שרת מרוקאי בתיכון שבו למדתי שריתק אותי ברמות שאי אפשר לתאר: החום, החיוך המקסים, טעויות הכתיב ושיבושי הלשון היו סוד קסמו.וכמובן המבטא.

  8. מוזרה ומצערת היא ההתנפלות, כאן ובאתרים אחרים, לעניין "נהג האוטובוס" במכתב ההוא של ע' כרמלי. הרי ברור שבאותה מידה יכול היה לכתוב שם "רוקח", "מדריך טיולים", או "פיזיקאי". הכוונה היתה סך הכל למי שאינו אמון על ביקורת ספרותית והיא אינה מקצועו.

    • הכותב, הינו כותב מקצועי, וידוע לו איזה אסוציציה מעוררת כל מילה אצל הקורא.
      באם הכותב כתב: נהג אוטובוס, הוא ידע מדוע כתב מקצוע זה ולא אחר.

      ומאחר ובעייני חברתנו הפכה לחברה נצלנית, שמזלזלת בעובד למחייתו, ומעודדת רק השכלה גבוהה שלא תמיד יש בה תועלת לזולת, החלטתי להתמקד בפאן הזה של מכתבו.

      שבת- שלום

      • מה גם שלכל איש הזכות להביע דיעה ספרותית, הנה כלת פרס הנובל הביעה דיעה בטחונית, מבלי שהייתה מפקדת בחיל השדה, כך שמראש הגישה הזאת פסולה בעיניי.
        וכמובן שאינה דמוקרטית.

השאר תגובה ל אביטל ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לאביטל קשת