בננות - בלוגים / אביטל קשת / כתיבה שנגועה בבורות מביאה לגזענות, תוך עיון קל באגדתו של אוסקר ווילד
תשובת הלב
  • אביטל קשת

    אביטל ז'נט קשת כותבת כותבת אם לא כותבת חושבת שהיה עליה לכתוב או שהרעיון חיכה לרגע הנכון בו היה צריך להכתב מאמינה שכתיבה היא שליחות.    ---------------------------------------------------------------------------------------.    

כתיבה שנגועה בבורות מביאה לגזענות, תוך עיון קל באגדתו של אוסקר ווילד

 

בספרו הידוע: " הנסיך המאושר" מספר אוסקר ווילד על פסלו של נסיך שמשקיף על פני העיר  ורואה את הסבל השורה על בני העיר הענייה . הנסיך מתחנן בפני הסנונית לבוא לעזרתם ולהפשיט אותו מנכסיו הפיזים דהיינו : לחלק את אבני האודם שלו לעניים ( תופרת , מחזאי צעיר) ואת עלי הזהב שעוטפים אותו לנזקקים ועוד.מה שמביא אותו ואת הסנונית אל מותם הודאי.

בני העיר העניים מעוררים את הזדהות הקורא והאלטרואיזם של הסנונית שמוותרת על נסיעה לארצות החום ושל הנסיך העירום מחממים את לבנו הצונן.

מולם ניצבים העשירים המנוכרים שעליהם נמנים: המלכה ,חברי מועצת העיר ו.. היהודים.

ווילד כמובן לא מציין במפורש את העובדה הזאת אך נותן לקורא הזדמנות להבינה מבין השורות וכך כותב ווילד: "הסנונית עפה מעל הנהר , וראתה את תרני הספינות, היא חלפה מעל הגטו , וראתה את היהודים הזקנים מתמקחים אלה עם אלה ושוקלים כסף במאזני נחושת"

 ואחר כך מיד..:" ולבסוף הגיעה הסנונית אל הבית הדל..:

כלומר היהודים נמנים עם המדכאים, למרות שהדבר לא נאמר במפורש מצטייר היהודי של אוסקר וילד כרודף בצע  שלהוט אחרי מטבעות. אנו יודעים שהיהודים באנגליה היו מדוכאים מאד ונאלצו לחיות בגטו ולשקול כסף , כי לא הייתה להם אפשרות פרנסה אחרת, אך ווילד שלא עשה שום תחקיר מעמיק בנושא כתב את הידוע לו ופירסם אותו בספרו.

קשה לנו לחשוד בווילד ההומוסקסואל בגזענות, מקסימום בורות.

ובאמת הרבה סופרים סובלים מבורות בכתיבתם ובורות מובילה לגזענות.

את השיעור הזה לימד אותי דווקא דב אלבויים שרתח כשקרא כתבים חסרי תחקיר מינמאלי על העולם החרדי בסדנת כתיבה שערכתי אצלו.

כשאני קוראת את המתרחש כאן ( ולא רק כאן) אני סבורה שהוא צודק.

זה בסדר אם דב אלבויים, חנה בת שחר, או ישראל סגל ז"ל יבקרו את העולם ממנו באו . הרי גם אנחנו מבקרים את החברה ממנה באנו.

אולם קשה לי לקרוא פוסטים שנגועים בורות ואף גזענות נוסח ווילד כשמדובר בבניי אותו עם.

כלומר בהשוואה למה שאני קוראת ווילד עדין מאד. היהודי שלו אינו מזוקן, נוטף ריר וסוטה מין.

אבל לנו מותר , ולזה אני קוראת בורות שמובילה לשנאת חינם.

חודש טוב לכולם.  

 

11 תגובות

  1. ואצל דוסטוייבסקי הגדול היתה אנטישמיות למכביר. ומה? מה נעשה עם זה, אביטל?
    מצד שני הכתיבה התקינה פוליטית, הנקייה והמגנה, חולה לא פחות.

    אין לאמנות ולמוסר דבר במשותף ותודה לאל על כך. ואפרופו אל – בתנ"ך מה? יש מוסר? אם תקראי אותו בעיניים תקינות פוליטית תצטרכי לצנזר לפחות חצי ממנו.

    • נכון מגיב יקר, אבל למה לא לערוך תחקיר.
      הרי תחקיר עמוק מעלה רגשות לכאן ולכאן ולא כתיבה תבניתית וסטריאוטיפית.

  2. השוואות מענינות ערכת כאן אביטל

    • תודה חני, ככותבת רצינית אני מאמינה שאת עושה תחקירים .

      • יצירת פרוזה המתיימרת לתאר מציאות חייבת להיות מבוססת על תחקיר יסודי כך גם מחזה כך גם תסריט

      • לא הבנתי איך התחקירים מתקשרים, אבל כן כשכתבתי מחזה על מלחמת ששת הימים ערכתי תחקיר, גם למחזה על תקופת השומר ערכתי תחקיר מעמיק ביותר, שירים אני כותבת תוך תחקיר פנימי עמוק פחות ויותר

        • חני,כשאדם מביע דיעה בפוסט או כתבה על דברים שאין לו מושג צהוב בהם כמו העדה החרדית אני מתעצבנת, אני מודה.

          בלוגר שכותב שכל החרדים מקבצי נדבות, כל הנשים החרדיות אומללות, וגברים מזוקנים דוחים מינית נראה לי בור.

          מי קבע שגבר מקעקע מושך יותר , ואם אישה גדלה בבית עם הרבה ילדים והייתה מאושרת מהקשר עם אחיה סביר להניח שתרצה להמשיך בזה ועד.

          סטריאוטיפים על גבי סטריאוטיפים בלי שום אמות מידה תחקיריות, סתם מילים שיוצרות בלבול ואיבה בנפש הקורא.
          ולצערי אני מרבה לקרוא את זה בעיתנות הכתובה ( שכרגע אני מתנזרת ממנה) וגם כאן.

          ולזאת אקרא בורות.

          שמחה שאת אפילו מתחקרת את נשואי שיריך.

  3. הי אביטל, אני מודה שקשה לי מאוד להביט על העולם דרך עיניים דתיות וגם כי באתי מבית שאם מקשיבים לשיחות שבו היה נגוע בגזענות כלפי כל מה ששונה, כולל התכחשות ליהדות והפרדה קשה בין מי שצבע עורו כהה לבין בהירי עור (במקרה גדול לא יכלו להפריד בין ספרדים לאשכנזים כי אז היו הוריי נאלצים להפרד). עם השנים ניסיתי לבד לפתח הבנה והאמנתי שהקצר נוצר בעקבות אי-תקשורת וניסיתי, וניסיתי, וניסיתי, לפחות במעגלים הקרובים אלי וכל מה שהצלחתי להשיג זה שחבריי הדתיים החליטו שמתאים לי לחזור בתשובה כי אני מהצד שלהם. אז בעצם נכשלתי. אני לא בצד של אף אחד. אני רוצה לחיות בעולם שכל אחד יכול להיות מה שהוא ולומר מה שהוא רוצה ובאמצע תהיה אהבה. היום, אם מישהו טוען שזה יכול לקרות אני חושבת שהוא תמים כמו שהייתי אני. אין מה לעשות. יש חילוניים, יש דתיים ואין גשר. חושבת שאין מה להעלב ואין מה לכעוס ופשוט כל אחד בחייו ואיפה שמתאים להתאחד או לומר מילה טובה אז כמה נפלא וזהו.
    אני שמחה שאת כ"נציגת העולם הדתי" בבלוג מידי פעם מעלה נושאים אלו וגם שמחה שאת לא עוסקת רק בזה.

    • אני מאד אוהבת את התגובות שלך , כי הן משלבות, כנות, אינטליגנציה וחוכמת חיים .

      נכון , בסוף בוחרים צד.

      אבל אני משתדלת לא להיות יותר מידי שחורה או לבנה , לא בטוח שאני מצליחה, אבל לפחות הייתי כאן ושם ואם בחרתי לא אכתוב ססמאות.

      תודה שהגבת ברגישות כזאת.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לאביטל קשת