בננות - בלוגים / / כיצד ניצלתי לא נאסרתי בעוון קריאת שירים
תשובת הלב
  • אביטל קשת

    אביטל ז'נט קשת כותבת כותבת אם לא כותבת חושבת שהיה עליה לכתוב או שהרעיון חיכה לרגע הנכון בו היה צריך להכתב מאמינה שכתיבה היא שליחות.   

כיצד ניצלתי לא נאסרתי בעוון קריאת שירים

 

 

 

 

 

את הפוסט הזה אני כותבת ברגעים קשים ביותר, כי אין לי מושג אם לא ינתקו אותי מהאינטרנט מחר מאחר ומצבי הכלכלי הגיע לשפל המדרגה וכמובן שאני מאמינה שממנו אפשר רק לעלות.

אתמול הייתי בערב הקראת שירה בכפר סבא עליו לכבודו כתבתי את השיר הקודם.

ושם גיליתי שאם אקריא שירה אזי אני צפויה לשנה בכלא.  אני ולא אנסים , גנבים ומסוממים שמסתובבים להם חופשי בארצינו.

לבסוף הגיעה הפשרה עם השוטרים וקראנו את השירים בשדה נטוש מול ביתה של הדמות המקפחת.
נושא השירים היה 'חינוך'. 

הגעתי לערב כי אני מאמינה שחייבים לצאת מן האדישות ולא להתאחד תמיד תחת דגלים של: שמאלנים, מתנחלים, חרדים.

הרי החינוך חשוב לכולנו.

הילדים לא הופכים לקלים יותר ובמקום לזכות ליחס אישי דוחפים אותם לכיתות של 40 ילד ושם המורים לא מלמדים וגם לא מכירים את כולם בשמות. מורה ממוצע מצליח ללמד 20 
דקות בשיעור שאר הזמן מוקדש ל:" נו, די , תפסיק, תצא, תביא יומן, למה אתה לא מביא?"

שלא לדבר על כך שהשיעור מתחיל תמיד כ10 דקות אחרי הזמן.ושכרו של המורה הסובל נשחק ונשחק.

גם בחינוך החרדי יש פגעים לא קלים. ילדים לומדים במבנים לא בטיחותים. בני הקט משחק  בחצר של מטר על מטר עם עוד 30 ילד גם על כך באתי למחות.

האוצר טוען שאין לו כסף . אני טוענת שהמדיניות היא להקל על העשירים בתקווה שישקיעו פה, למרות שהם לא ממש משקיעים פה . ולראייה הנפילה הגדולה של חלקם כשנפלו בנקים בארה"ב.

אישית אנחנו ( אלה מהם שעדין לא קרסו) יכולים  גם להקל בנתינת מעשר. והדבר המגוחך הוא שמי שנותן הוא מי שאין לו . ולא חייבים לתרום לישיבות אלא גם לחולים , קשישים ועוד. אנחנו בקריסה ויש לתת עשירית לא פחות.
 
אני יודעת שכועסים עלי כשאני מעלה את הנושא ובכלל הפוסטים האחרונים שלי היו מעייפים ולא הזמינו קוראים למילים כמו: איזה יופי,מקסים וכדומה. וגם לי לא היה כח לומר לאחרים: איזה יופי וכדומה.
אני לא מרגישה יופי כרגע וכמוני יש עוד רבים.  

מי לא נותן מעשר? בטוח שהעשירים לא נותנים.

לפני כיפור האחרון ראיתי רשימת תורמים בעיתון חילוני בו הוזכרו חברות כמו: פוקס, קסטרו ושות.

ובכן יחסית אלינו הם תרמו המון. אך יחסית לרווחים שלהם שגם הוזכרו זה היה מגוחך , לא פחות ולא יותר.והעיתון עוד ניסה לשבחם . 
למען האמת ,אני די התביישתי.

יצא לי לדבר עם חברים אמידים על הנושא והם טענו כנגדי: שאם יתנו מעשר זה יוצא המון כסף.

ובכן מה חש אדם מאמין שתורם מעשר , ומצמצם לעצמו את טווח התנועה כלכלי. מה זאת אומרת המון כסף? ומהו כסף?

הפעם האחרונה בה חזרתי מחו"ל הייתה לפני 15 שנה . סבתי נפטרה ומכספי הירושה מימנו לי כרטיס על מנת שאפרד מביתה וילדותי.

כשחזרתי שאלו אותי :" איפה היית?" ועניתי: "בחו"ל" ובהחלט חשתי לשניה את העליונות המטופשת של מי שיש  לו.

וכשיש שוכחים שפעם לא היה, ודי תפסיקי להטיף לנו רוצים יופי ולהגיד איזה יפי ולא לשמוע אותך עם העניים והאתיופים והשכר בשחיקה.

אולי בגלל ש15 שנים  לא טילתי בחו"ל אני לא מבינה את  המואסים כיאות.

ואיתם  הסליחה..

כולי תקווה שרף הסליחה הוא הדדי.

 

 

 

 

 

 

14 תגובות

  1. טובה גרטנר

    היי אביטל
    צודקת מאוד… את אומרת דברים חשובים שניכנסים ללב
    להתראות טובה

  2. גלית וסקר

    אביטל,

    דעי לך יקירתי שמאז שהתחלתי לתת מעשר אני מרגישה הרבה יותר טוב.

    לאן הולך הכסף?

    * בסוף כל פגישה עם הרב היקר אברהם חפוטא (שיזכה לאורך ימים טובים אמן) אני נותנת לישיבה שלו כמה שיש לי. התמורה שאני מקבלת היא כפולה ומכופלת. הוא מייעץ לי, מעודד את רוחי ברגעים קשים, משמח אותי ומראה לי את חצי הכוס המלאה, מתפלל לבקשתי בכל מיני תחומים ובעיקר – משמש לי אב רוחני יחיד במינו. לעיתים קרובות מאוד אני זוכה לפגישה בת 30 או 40 דקות גם כשיש ציבור ממתינים גדול בחוץ. אני ממש מרגישה שהוא מבין לליבי ועושה הכל על מנת להקל עליי בתהליך ההתחזקות באמונה. גם כשלפעמים אין לי כסף לתת.

    * אני רוכשת במחיר סמלי חוברות של פרשת השבוע ומחלקת אותן לכל דורש/ת. כך מצאתי דרך מקורית להשתמש בכספי המעשר וכך אנשים מרוויחים העשרה רוחנית.

    * אני נותנת באהבה ולא שופטת אף פושט/ת יד. בדרך כלל אני מברכת אותם/ן: הלוואי שהקדוש ברוך הוא יתן לי פרנסה גדולה יותר כדי שאוכל לסייע בסכום גדול יותר. הסיפוק שאני מקבלת מהכרת התודה שלהם הוא גדול לאין שיעור. זכור לי מקרה שפושטת יד זיהתה אותי כמי שנתנה לה 50 שקלים בפורים. היא סיפרה לי שזה היה יום ההולדת שלה והיא קנתה בכסף עוגת יום הולדת 🙂

    מקווה לטוב,

    גלית

    • עליך אמרתי שמי שאין לו הוא שנותן ביד רחבה ואני עדה.
      מתגעגעת אליך נשמה טהורה שכמותך.

  3. אביטל
    אני קוראת ולא מוצאת מילים
    יודעת מהו חסר
    מעולם, לרוב בשל כך, לא הייתי בחו"ל..

    הלוואי והיתה לי מילה, או עיצה איך לשנות את המצב. מגיבה כדי שתדעי שדברייך מגיעים ונוגעים.

    • תודה סמדר.
      שמחה שאת קוראת אותי.
      אנשים מאמינים מאד לא יוצאים מארץ ישראל מחמת המצווה .
      אבל יש כאלה שסיבותיהם אחרות.
      ומי יודע אולי זכינו:)

      כשאתה שם אתה מבין לבב כמוך.

  4. חני שטרנברג

    ובכל זאת אני אומרת לך, אביטל, איזה יופי.
    איזה יופי שכתבת את הפוסט הזה, שניכר בו שהוא יוצא מהלב, ולכן גם נכנס ללב.

    • תודה חני.

      כולי תפילה שתהא לי ולכולנו הזכות לראות משיח ולכתוב על נושאים פחות כואבים.

  5. הי אביטל, היה נחמד מאוד לראות ולשמוע אותך. תודה שבאת, ואני אשמח אם תבואי גם לארועים הבאים של גרילה תרבות.
    המשטרה התנהגה באופן מאוד מוזר. אבל עדיף לראות את הצד ההומוריסטי של העניין ולהסתכל על הסיכום הכללי – לא נעצרנו, לא הוגשה תלונה בינתיים נגדנו, לא כלאו אותנו לשנה בכלא (על סעיף 'להכריח אדם לעשות מה שאינו חייב לעשות לפי חוק').

    מקוה שראית את סיכום האירוע:
    http://openuniv.blogspot.com/

השאר תגובה ל אביטל ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאביטל קשת