בננות - בלוגים / / רוקמת התחרה , איזבל הופר
תשובת הלב
  • אביטל קשת

    אביטל ז'נט קשת כותבת כותבת אם לא כותבת חושבת שהיה עליה לכתוב או שהרעיון חיכה לרגע הנכון בו היה צריך להכתב מאמינה שכתיבה היא שליחות.   

רוקמת התחרה , איזבל הופר

 

 

 

 

הוא מנותק ממני מהמראה ,בעיניים שלו אין מילה, רק העלאת גירה שמסתכמת בנצח, אבל לא  מהסוג הטוב.
אני זורקת אליו פס של תחרה.
כי פתאום אני איזבל הופר ,זאת  "מתופרת התחרה", אבא שלי מאד אהב אותה ,הוא דיבר צרפתית שוטפת והדביק אותי באהבה שלו אליה , הוא אפילו לא שם לב לזה . אני מאד פשוטה, למרות שאני אינטליגנטית, למדתי , 12 שנים וגם אבא שלי משכיל , אולי בזכות הגנטיקה שלו  ,הבגרות שהוצאתי  חלקית עד מלאה.
 
לא אכפת להיות הבוקר( גם בשבילו)  סוג של איזבל הופר, אני מעיפה מבט באצבעות הלבנות שלי , ביד שמתקשה לכפתר את החולצה.
 
הוא דוקטור , הוא רופא, לא בעצם הוא אופה, אני לא כל כך מכירה אותו. בלילה הייתי שתויה ,ישבנו על בר באלנבי וסיפרתי לו על אבא שלי, גם הוא היה שתיין לא קטן , סיפרתי לו על איך אבא שלי ישן איתי במיטה עד גיל 13 , ואז אימא שלי אמרה לו שדי, אני כבר גדולה, על איך שהוא מת נפוח משתייה עם גידול ענק בלב והוא מקשיב ושותק.
 
השתיקה שלו בפאב, זאת הייתה  שתיקה נעימה , הוא דמה  לכלב עייף שהריסים שלו נמתחים למעלה ואז נופלים ומכסים את מה שבעצם ידוע  לכולם. אחרי  שדברנו לפחות שעה , הוא אמר משהו על זה שהוא גר ליד המשטרה בדיזנגוף ,ואני חשבתי שאם הוא לא שוטר אז לפחות הוא גר ליד המשטרה וגם זה טוב .
 
 אבא שלי שנא שוטרים ,ואני באתי למשטרה רק פעם אחת כשהזמינו אותי להעיד נגדו בגלל שהוא איים על אימא, אבל לא אמרתי אף מילה. לא התחנפתי לשוטרים, אפילו שלאחד היו עיניים כחולות והוא אמר לי : " אז אבא שלך זה האגרופן נכון?" ונורא רציתי להגיד לו :כן , נכון, אף פעם גבר עם עיניים כחולות לא היה כזה נחמד אלי, אבל בגלל אבא שלי שתקתי. אחר כך הצטערתי , כי אבות מתים ואחר כך לא תמיד מסתדר לך בחיים להחליף דיבור נחמד עם גברים עם עיניים כחולות .
 
 
 
הוא נרדם במהירות הלילה ורק אני נשארתי ערה , מדמיינת איך בבוקר אשטוף לו את השיער מתחת לברז, אחר כך אנגב את הטיפות שיתגנבו לו מתחת לסנטר ואז אגיש לו סיגריה והוא יסתכל עלי במין מבט סבלני כזה, כמו זה שהיה לאבא שלי , מבט כזה היה לו כשהייתי עומדת לו מעל המיטה ואומרת:" רק הלילה אני עוד ישנה איתך, רק הלילה ." והוא היה ממהר להתהפך לצד השני ונאנח. .
 
גברים ,אסור לגנוב להם דקה מהשינה, ושלא לדבר על אוכל.
 
אבל אני לא טובה בלבשל ולישון . הוא בטח כבר יודע שאני לא טובה בלישון בגלל זה הייתי שם על הבר . אני טובה בלמלצר , אבל שונאת את סוף הלילה, את הרגע שמפזרים את החגיגה והלקוחות מסתלקים והטיפים מחליקים לתוך הארנק וצריך לצאת כמו גשש אל תוך הלילה, למצוא מונית וללחוץ על המנעול פעמיים ואז להיזכר שצריך לסובב אותו עוד פעם אחת, ואז להיזרק בפתאומיות על המיטה, ולגלות שהיא ריקה. אין בה אף גבר ,וכלבים אין לי סבלנות לגדל. פעמיים נתנו לי במתנה כלב והסוף שלו היה באיזה שדה נטוש.     
 
   אתמול כשישבתי איתו על הבר ,עשיתי עם עצמי סיכום של החיים שלי והחלטתי בלב שלא מתאים לי יותר המקצוע הזה, מלצרות ,ושרק בסרטים מלצריות מתעשרות. לעומת זאת איזבל הופר שהתאהבה בסטודנט שלה, היא נשארה ספרית וספרית זה כן מקצוע בשבילי. אני רוצה להישאר מה שאני, נמאס לי להשתנות, מי שלא משתנה יש   עניין לשבת לידו ולשתוק. כי בפנים יש לו שקט. עכשיו יש בינינו שתיקה   של חדר חקירות, אבל הוא לא חוקר, אני רוצה לחקור , אבל מתביישת , שונאת את הרגע שאגלה שאין לו בעצם מה להגיד . הוא באמת כלב, שחיפש מלונה ותיכף הוא ילך  .
 
אני רוצה להסביר לו שאני אוהבת שתיקה , כן, אבל כזאת שיש לה סיבה , שאפשר להשעין עליה את הראש .
 
 בעצם אולי כדאי לי להחליף סרט בדי וי די ,אי אפשר לחרוש כל לילה על אותו סרט,  כי גם איזבל הופר שתקה ובסוף הסטודנט ההוא עזב אותה, הוא לא הבין את השתיקות שלה , יש שתיקות של כלום ויש שתיקות שמאחוריהן מסתתר משהו , כמו חוט עדין  מתחרה שמשחילים בתוך מכונת תפירה שתופרת לך את החיים , ואז אחרי כל העבודה , שנמשכת בדיוק דקה ,כבר לא רואים יותר את החורים.  

 

 

 

 

20 תגובות

  1. יפה ורגיש הסיפור שלך אביטל ,כמה אני אוהבת את "רוקמת התחרה" בסרט החורים נשארו פעורים כמו תהום והתחרה שבירה ועדינה ונימוחה למגע , עולם קשוח וקשה תארת בסיפורוך,אביטל, איך תחרה יכולה לשרוד בעולם כזה …

  2. ספור עדין ורגיש, כמו תחרה

  3. אהוד פדרמן

    אהבתי את החורים השחורים בתחרה. את השתיקות והפערים שאני כקורא צריך למלא בסיפור. ההקשר למשטרה מצוין

  4. סיפור עם תובנות מקוריות: "אבות מתים ואחר כך לא תמיד מסתדר לך בחיים להחליף דיבור נחמד עם גברים עם עיניים כחולות" או: "יש ביננו שתיקה של חדר חקירות". וגם תובנות ידועות, לכאורה, מובאות כאן בחן: "גברים אסור לגנוב להם דקה מהשינה".

    הסיפור יפה, אביטל.

    אבל אולי כדאי לך לשקול לוותר על המשפטים הראשונים ולפתוח את הסיפור ב: "הוא דוקטור , הוא רופא, לא בעצם הוא אופה, אני לא כל כך מכירה אותו. בלילה הייתי שתויה ,ישבנו על בר באלנבי וסיפרתי לו על אבא שלי…"

    • תודה שחר על התגובה המעמיקה, אני אשקול את זה, קצת קשה לי להבניס את הקורא ישר אל תוך עובי הקורה אבל כקורא לך יש כנראה תובנות אחרות:)

  5. אהבתי את רעיון השתיקה שמאחוריה יש סיבה, כשתיקתה של הרוקמת, תמצית של אמירה.

    • זה באמת מה שנחרט לי מהסרט , הפער בשתיקות וחוסר היכולת לבאר מאיפה הוא מגיע.

      שמחה שזה הגיע אליך לבנה.

  6. סיפןר יפה.

    אגב, בארץ קראו לסרט אז "רוקמת התחרה".

    • תודה יעל, תיקנתי בכותרת , נראה לי שהגיבורה יכולה לומר: תופרת התחרה.

      חודש טוב וזה לכולם שכחתי להוסיף.

  7. אוסיף גם אני חלל של שתיקה בתחרת הסיפור היפה הזה.

  8. אביטל, את מספרת יפה. לא ראיתי את רוקמת התחרה, אבל את רקמת פה ניואנסים דקים של יופי. מאד יפה.

השאר תגובה ל לבנה ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאביטל קשת