גלימת הרב ואצטלת הפרופסור, מוקד לכולם ובמיוחד למתרגמים ולחוקרי הספרות והשפה

הרב לרמן המנוח החזיק בחייו שני כתרים: כתר התורה וכתר הקתדרה אונברסיטאית. הוא היה מחד גיסא הרב הראשי של לוכסמבורג , ברלין המערבית והנובר : ומאידך גיסא שימש כמרצה לספרות באונברסיטות ברלין, ברן ויצבורג ואף בר – אילן. דומה שכך חילק את עיתותיו , מספר בקרים בשבוע היה עומד על הקתדרה ומרצה לפני מאות סטודנטים על היינה, גתה, פרוסט , מונטיין ואברבנל , ובקרים אחרים היה עוסק בעניני הקהילה היהודית: עורך נישואין, מתיר גיטין, עוסק בגיור , או דורש בבית- הכנסת בעניני קודש וחול.

תרומתו הגדולה של הרב לרמן , היא דווקא בתחום בקורת הספרות וחקר השפעות היהדות על תרבויות אירופה וביחוד צרפת וגרמניה.

הוא החל בכתיבת מחקריו לאחר פרוץ מלחמת העולם השניה , בברן שבשויץ אליה הגיע כפליט מרדיפות היטלר. עד מהרה התמנה לדוצנט לספרות ובעל קתדרה מיוחדת ללמודי יהדות. בברן התחיל בכתיבת ספריו החשובים :" האלמנט היהודי בספרות הצרפתית ",  "השפעת היהדות על תרבות אירופה" , " והיינריך היינה" מחקר ביוגרפי על המשורר היהודי הגדול , שהיה בעל נפש חצויה בגישתו ליהדות ולנצרות .

ספריו של פרופסור לרמן כתובים בשפה שוטפת השווה לכל נפש , ולא בלשון הנפתלת האופינית למבקרי ספרות רבים . הוא מוכיח בספריו , שהשפעת היהדות על ספרות אירופה ותרבותה , החל מהתקופה הרומית ועד ימינו אנו, היא עצומה.

פרופסור לרמן רואה במגעיו שבין התרבות האירופית והיהודית שלושה שלבים. בשלב הראשון, שנוצר בימי הבינים המוקדמים , במאות האחת עשרה ושתים עשרה , יש מידה של סובלנות בין התרבות היהודית וזו האירופית . הנוצרים מנסים" לגאול" את העם קשה העורף ולהשפיע עליו להמיר את דתו . ולכן יש וכוחים דתיים עזים וחריפים ויש תקוות שהנסיונות להעביר יהודים על דתם יצליחו.

בשלב השני , ישנה איבה ושנאה מצד הנצרות ליהדות . במאות הארבעה עשרה והחמש עשרה נוכחים מנהיגים דתים נוצרים , שהמאמץ לקרב יהודים לנצרות לא יצלחו , ואז הם מבזים את היהודי ותרבותו . 

עם זאת טוען פרופסור לרמן שההשפעה ההדדית הייתה דווקא מן הצד היהודי. השפה העברית השפיעה השפעה עמוקה על כל השפות באירופה , ובעיקר על הצרפתית , ביחוד בתחום המופשט , בו הצרפתית ענייה ביותר.

הלשון הצרפתית שאבה מהעברית מאות פתגמים , דמויים, מכתמים ואמרות כנף. די אם נזכיר כמה מהם: " להיות שעיר לעזאזל", "משענת קנה רצוץ" ," הזורע רוח יקצור סופה", " מעיין חכמה" , ועוד.

    השלב השלישי היה שלב ההשלמה עם היהודי ותרבותו . חלוצי גישה זו היו מונטיין, שקספיר, רסין, לסינג ואחרים. הם הצביעו על החיובי שביהודי ומורשתו , אם כי לא בהכרח אהבו אותו.

בספריו מנתח פרופסור לרמן דמויות מרתקות רבות , כאברבנל,היינה, סטפן צוויג, מלרו ואחרים. כולם השפיעו והושפעו עמוקות זה מזה. היהדות מתרבות אירופה ולהיפך.

אין כמעט תרבות באירופה ,שלא הושפעה אם בהרבה אם במעט מהיהדות ומורשתה. הוא עצמו בן בית בתרבויות צרפת וגרמניה ומתעכב במיוחד בספריו על ספרות עמים , אך לא נשאר חייב לנתוח של תרומת היהדות לעמי ספרד , איטליה , אנגליה ויון.

לבד ממחקריו בתחום יחסי הגומלין שבין תרבויות אירופה והיהדות , עסק פרופסור לרמן במחקרים היסטורים שונים . הוא כתב בשותפות עם אשתו , ד"ר גרציאלה רחל לרמן , שהיא מומחית לספרות רוסית , מחקר מקיף על קהילת לוכסמבורג עתיקת היומין. במחקר זה מעלים בני הזוג פרטים לא ידועים על ההיסטוריה של יהודי מערב אירופה בימי הבינים וביחוד של בני הקהילה בלוכסמבורג. גם יהודי קהילה זו , כך עולה מן המחקר , שמרו בקנאות על דתם , כבודם ויחודם ולא פעם היה זה מאבק רווי בדם על קדושת השם.

ספר אחר שנכתב על ידו היה " רוחה של לוקסמבורג" . דוכסות קטנה זו נכבשה אומנם בתחילת מלחמת העולם השניה עלידי קלגסי היטלר, אך עד לשחרורה בשנת 1944 התנגדה התנגדות פסיבית גאה לכובש הגרמני ונתיניה סרבו להצטרף לרייך הגרמני הגדול .