בננות - בלוגים / אביטל קשת / ילדים ומה שבינהם חלק א'
תשובת הלב
  • אביטל קשת

    אביטל ז'נט קשת כותבת כותבת אם לא כותבת חושבת שהיה עליה לכתוב או שהרעיון חיכה לרגע הנכון בו היה צריך להכתב מאמינה שכתיבה היא שליחות.    ---------------------------------------------------------------------------------------.    

ילדים ומה שבינהם חלק א'

 

 

 

הורים לילדים קטנים נוטים לרוב לשקוע בפנטזיה מתוקה שלרוב מסייעת להם לעבור לילות חסרי שינה, פנטזיה שאומרת, ויש לה קרקע פוריה, אני לא מכחישה, מעולם לא חשתי ככה, לא אהבתי ככה, אני מגלה בתוכי דברים חדשים, שבילים , רכות, הכל בגללם,  ו…ילדים הם הדבר הנפלא בעולם.
 
לי עצמי ילד בן שמונה וחצי לדעתי הוא אכן הנפלא בעולם, גם יתר ילדיי הם המצאה חד פעמית מודה, אך את האהדה הגלויה המתוחכמת, והנשיקות לפני השינה שהוא מעטיר עלי(איזה כיף)  גילויי חיבה הבלתי ניתנים להחלפה, עליהם לא אוותר, מה עם השאר?  ובכן מסתבר,  שהם לא תמיד ששים להוכיח לי שהם כרוכים אחרי מעריצים , ובכלל מוצאים תמיד שאני אימא אדמה,המודל לכל עניין ודבר,  ולא שהם רעים, זה טבעו של העולם.
הילדים גדלים והטעויות מתגלות. מה זאת אומרת: הפעם ניגע בעוד פנטזיה גולמית ומשעשעת אך חשובה, להיות טובים יותר מהורינו.
זה יכול להתבצע, אך יש לדעת נהייה אולי טובים מהם בתחומים בהם טעו, אך נעשה טעויות שהם לא עשו.
למשל: אני רציתי שיחסי עם ילדיי יהיו כנים לחלוטין, פתוחים,  ולא תהייה להם סיבה להסתיר ממני דברים. שקיפות תשרור בכל.
 
ילדיי אכן היו רגועים, כי לא הרביתי להרים את קולי, אך בגיל ההתבגרות, הופס המחנכת מתקשרת ומודיעה שהילדה לא מופיעה בסדירות לשיעור שלה. הילדה לא הגישה עבודות, הבן סיפר לי שההסעה מאחרת להגיע למעשה רצה להמשיך לישון.
הזעם שלי עולה,עלה?  אבל זו אני השוגה, מותק, מה אמון?ועוד מוחלט, זה לא למעלה מיכולתם? הם ילדים בסך הכל, את לא מגזימה, איפה את חיה?  הילדים זקוקים לגבולות. איפה את?
 
בתחום של בינו לבינה, יש דווקא שינוי, ככל שהילדים שלי לפחות היו קטנים יותר, כך רבנו יותר ויותר וכמובן על שטויות, ומאחר ואני אישה שמרתי טינה,ו…
 
ויכוח מטופש כמו מי ייקח את הילד לגן, מי יאסוף אותו אני קצת חולה, אבל לו יש לקוח שייתן לו פרנסה לכל החודש, אם לא יגיע להצעת מחיר אז…הטורים עולים,  הגרון קצת חנוק, ועד שמגיעים לאיזון…יוצאת הנשמה.
 
כשהילדים מתבגרים ורק מביטים בך במבט של אל תעצרי אותי כעת, את ( אני)רק רוצה אותו, את האחד שדבק בך למרות הכל , פתאום המעלות שלו מתרוממות מעל כל החיכוכים הקטנונים, שיגיד לי עכשיו שהוא אוהב אותי, ויחזור על המשפט אלף פעמים, בעיקר בגלל שסבלנו זה את זו לאורך כל שנות הגידול המפרכות.
וכמה שזה היה מופלא, זה גם היה מעייף, תודו.
זה לא הכרחי, יש לי חברות שברגע שהילדים נטשו את הקן, הם- בני הזוג- גילו שאין להם הרבה במשותף, לא כולם התגרשו, חלקם המשיכו להתנהג כאילו הצאצאים,  עדיין . מבלים את רוב זמנם בגן. לכן הם מחויבים לספק את צרכיהם הבלתי מתכלים, בכל שעה  משעות היממה, וזה בלי בלי קשר לבריאותם הדי יציבה של .. . גם זה פתרון.
 
חברתית, אנשים אוהבים יותר זוגות צעירים, יש לכם ילד קטן, אתם מיד מוזמנים ולהיכן שלא תרצו.
להקים, לבנות, להרים תשתיות, אתם העתיד. יש עתיד?
זוגות עם ילדים קטנים  זה הסיכוי האחרון להצלת העולם.
אז עכשיו אנחנו רק יכולים להציל אחד את השני, ובניגוד לעבר, שאז הכל התנהל בריצה , אנחנו  גם מבינים את מגבלות הזמן ותעתועיו.
 
נב. כשיגיעו הנכדים ב"ה אדע יותר.

 

 

 

2 תגובות

  1. ילדים נשארים ילדים גם כשהם מולידים ומנכידים לנו נכדים אני מוצאת את עצמי מתנידת מבייבי סיטינג אחד לשני
    ואהבה מבשילה עם השנים או נרקבת…
    אוהבת את הגיגיך הכנים,אביטל
    תודה על השיתוף

    • תודה חנהיקרה.
      הם אכן אותם ילדים אבל בשלב אחר, כנראה שפנטזיה חדשה תתפוס את מקומה.
      בהקשר הזה קראתי משהו על חזרה בתשובה, שבעצם לאורך כל התהליך, רבים המכחישים מכל וכל שזה מה שקורה.

      וכן המנגנון האנושי זקוק לפנטזיות והטעיות כדי להתקדם, זה ההבדל בינינו לבין האלוקים שמכיל ויודע הכל מכל וכל.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לאביטל קשת