בננות - בלוגים / / מקימי , נועה ירון
תשובת הלב
  • אביטל קשת

    אביטל ז'נט קשת כותבת כותבת אם לא כותבת חושבת שהיה עליה לכתוב או שהרעיון חיכה לרגע הנכון בו היה צריך להכתב מאמינה שכתיבה היא שליחות.   

מקימי , נועה ירון

 

 

אחרי שכל העולם ואחותו קרא את מקימי של נעה ירון קראתי בו גם אני. מודה שמאד התנגדתי לעיין בספר מלכתחילה כי פחדתי שהוא מין קלישאה רדודה של שדרנית מפורסמת ולא מייצג נאמנה את קהלי. 

כשכבר נכנעתי ללחץ החברתי  התקשיתי  לדבוק ברצף הקריאה . אולי דבקה בי התנשאות ספרותית מסוימת, כי העלילה לא נראתה לי לגמרי עלילה והשפה הספרותית לא תאמה את מה שאני רוצה מרב – מכר אבל למרות הכל מצאתי את עצמי, בוכה, ואף מזדהה במקומות מסוימים, מה שאומר שלנעה ירון יש את זה.

מה יש לה ? כנות סוחפת, לשון מתגלגלת, ודיוק התיאור והבנת התהליכים שעוברים החוזרים בתשובה.   שלא לדבר על זה שנועה מביאה איתה את ההסחפות התמה שיש לחוזר בתשובה אחרי כל פסוק,מדרש או  תפילה פשוטה שנענתה או לא נענתה, ומייצגת יפה את משנתו של רבי נחמן מברסלב.

בכיתי בין היתר ,כשנועה התווכחה עם אחד האנשים" השפויים" ששלחו אליה הוריה על מנת להניא אותה  מן התהליך. כמה טיפשי ומשפיל לומר לנו בלי סוף שיש חרדים רמאים, שיש בחורי ישיבות שלא משקיעים בתורה, אלא בדברים אחרים, כאילו לא ידענו, ואם כן אז מה?  זה לא מה שחשבנו ,היינו עיוורים לזה? אהה.. ושאנחנו דיכאונים שמחפשים נחמה. כמעט כל חוזר בתשובה מצא את עצמו נתון לשטיפת מוח מפגרת מאין זאת. לדעת " השפויים"  חזרנו בתשובה בגלל חרדי רמאי זה או אחר שעבד על פחדינו וגלגל אותנו לה".

כמו נועה רוב הרבנים שאנחנו פגשנו תמכו בנו בהתנדבות, הרצו וענו אפילו באמצע הלילה, התעמקו בכל  תשובה ובטח שלא ביקשו כסף כמו כל פסיכולוג או מרצה מתחיל. 

נועה מתחזקת בכתיבתה ככל שהתהליך הולך ומבשיל בתוכה וחולקת עם הקורא את הפחדים הידועים: הפחד לאבד את העצמי  הישן, הפחד שהעצמי הישן ירדוף אותי וישבש את תוכניותי וחוסר יכולת להשלים עם העבר שכבר לא תואם את החיים העכשווים, ומתבלת הכל בפסוקים ותובנות רוחניות מהמקורות .כל הדלקת נרות הופכת אצלה לחגיגה , שלא לדבר על החלפת המלבושים הפיזים ברוחנים.

נועה הכותבת ניחנה בכריזמה של נועה השדרנית וזה בולט בספר,  אני עדין מתלבטת  אם להגדיר אותה בתואר " סופרת" אך חושבת שהיא מייצגת בכבוד את עולמם של החוזרים בתשובה שנהנים להתרפק על הספר הזה( כל חברותי ) ומאפשרת הצצה מענינת למי שעדין לא שם.
 

 

 

9 תגובות

  1. רות בלומרט

    קראתי את הספר, בגל המלצות, מתוך אילוץ מסוים, אבל הכנות- סוחפת. זה משהונדיר. מלבד זאת, היכולת להשלים עם המשפחה וקבלת השינוי.

    • היא באמת מאד כנה, משפחתה תמוה בעיניי וזה די שכיח דרך אגב( התגובה שלהם)כמו שהיא אמרה, הם לא דאגו לה שהיא התפרעה בתאילנד במסיבות פול מון, אבל איבדו כיוון כשהיא חזרה בתשובה והלכה על כיוון בריא יותר.
      זה ממש לא מובן.
      שבת- שלום.

  2. היי אביטל,

    אני חושבת שמדובר בספר מרגש ומעולה. מאוד נהניתי לקרוא אותו ובפעם הראשונה ראיתי את הדת כדבר קסום ומושך. אני חושבת שהיא עשתה רק טוב ליהדות ולחוזרים בתשובה.

    • תודה שירי, אני חושבת כמוך , החזרה בתשובה רעננה את העולם החרדי המתאבן וניערה את העולם החילוני שמאבד כיוון , ראי התמכרויות לכל מיני טלנובלות מטופשות, או האח הדגול, קדוש ברוך הוא עדיף וטוב שנזכרו בו.

  3. לא קראתי ואני מסתפקת בלהאמין לך שהספר מרגש ומייצג נאמן אבל דווקא כשקראתי את מה שכתבת חייכתי. כשכתבת: למי שעדיין לא שם. עדיין?
    :0)
    אני בעד חזרה בתשובה לכולם, ונגד לעצמי. יש לי חיים לא פשוטים בכלל אבל אני אוהבת אותם. שמעתי שאמונה היא להאמין במשהו שהוא יותר גדול ממך, ופרשתי את זה להנאתי שאם כן עלי להגדיל את עצמי ולחזור ולהאמין עד שאגיע אלי. את אביטל נחמדה בעיניי, ויש דתיים נחמדים בעיניי, וכך גם בחילוניים, אין הגרדה אחת לאנשי העולם שלך או שלי, בכל יש מהכל וקל להסחף להכללות, אבל "עדיין לא שם" זה אחד המשפטים הכי נחמדים ששמעתי לאחרונה ואפשר לומר שזה הדבר הכי מחייך שקרה לי היום.

  4. אני ניסיתי, נורא השתעממתי, אז עזבתי. לא בגלל הנושא, משהו בשפתה מאוד לא שכנע אותי. לא כבש אותי. התפלאתי שזה מאןד הצליח.

    • נורא מבינה אותך יעל, כי גם אני חשתי כך בהתחלה ונורא התאכזבתי, אבל בהמשך היא מתרוממת ומיצגת התבלטויות שקימות.

  5. אביטל תודה על ההמלצה אנסה, ובקשר למשפחה, לכל דבר שני צדדים ובמקרה הזה{ידע אישי..} אני לא חושבת שיש לה מה להתלונן

    • באופן כללי חוזרים בתשובה עוברים מכבסת לחצים לא מובנת, אני רואה את זה סביב כל הזמן ונועה ירון לא מחדשת לי כלום.
      יש ילד מהכיתה של ביתי שהחליט לעבור ברית מילה לאחר שגילה שהוריו לא עשו לו , עשה זאת על דעת עצמו כמעט נזרק לפנימיה, חברה של ביתי פוחדת לשמור שבת כי הוריה יפסיקו את הקשר איתה, ועוד.
      אז מה ההורים לא יכולים להתגמש למען הילד? לא מתגמשים כשהוא יוצא עד אמצע הלילה ורועדים מפחד?

      נוהג וכדומה.

      אז זהו נסיוני האישי בלי קשר לסופרת שמביאה סיפור די מוכר ולכן הוא עובד על הקורא.

      שבוע טוב ותהני מהקריאה. מקווה:)

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאביטל קשת