תשובת הלב חוקרת את החיים ,וכותבת עליהם
ממשיכה את השבוע עם בילי ג'ואל.
כאן הוא שר שיר אהוב, וכנה, בגיל מבוגר הוא נשמע פחות כנה. אז אני לא משמיעה.
מזכיר לי שפיטרו השבוע- בעל של חברה בשל עודף ישירות, ופתיחות, שלא מתאים לנהלי החברה.
איך הורסים לנו אותה, את הכנות?
ואתם תוהים מה קרה לי השתגעתי?
נו כן. אז מה..?!
רק כתבות רוויות להט על המצב , מביאות לי עניין.
קצת מזכיר את 7 ימים.
אז לא.
נראה לי שבשנות ה70 היה קצת יותר קל להיות אתה. וגם המוזיקה האמריקאנית נשמעה ונראתה טוב יותר. פחות ליקוק , גם אם זה נשמע מלודי. זה יותר מידי מזוקק וצרוף , כדי להיות זיוף.
וחלק ממה שאהבתי בו, בביל, שהוא נראה כמו הבן של השכן.
ממש לא הורס.
בהמשך דרכו הוא הפך להורס בשל הממון שברשותו. אולי הוא טיפוס מעניין אתם אומרים? אומרות?
על כל כל פנים גם די ..
מסכן.
בילי , זה לא אתה, זה הן, לא ניחנו במספיק..
http://www.youtube.com/watch?v=rgmJ1miBzek&feature=related
דרך אגב, הפעם הראשונה ששמעתי את השיר, היה במטרו בפריס , חברתי ברחה מארוסה, והגיעה איתי לחו"ל. היא דברה עליו בלי סוף, הוא היה נאמן, לא היה נאמן, ניסיתי להסביר לה את הבלבול הגברי, שגם לא היה נהיר לי. הסתובבנו שעות ברחובות , מתענגות על עצם השיטוט ואפילו נתקלנו בשחקן הצרפתי, אלן דלון.
ואז מותשות, לקראת חצות, נכנסנו אל המטרו העמוס, ואני נעמדתי מול בחור עם פרצוף ויטנאמי שניגן ושר בליווי חברתו, את השיר החד פעמי הזה. איך שהם הסתובבו עם הכובע, וביקשו תשר, הוצאתי מהארנק , את כל המטבעות.
חברתי עיקמה פרצוף, כשחזרנו לארץ היא התחתנה עם ארוסה , כבר שנים שהיא עובדת באותו משרד.
הי אביטל.כבר פעם שנייה שאת מזכירה לי שבאמת הייתי ילדה. פעם.
האי איריס, זה נפל עלי השבוע.
לדעתי הוא אדיר, כלומר אני זוכרת את התחושה של לראות אותו בטלויזיה "שחור לבן", עם גיטרה.
כיום אין לי טלויזיה, הצבעים שם בוהקים לי מידי.